פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
11013/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
עיריית באר שבע
נ ג ד
המשיבים:
1. לובה בלנקי
2. נטליה אוזנקו
3. משטרת ישראל-מדינת ישראל
4. מאיר דנינו
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע ב-בש"א 4929/08 מיום 18.11.2007 שניתנה על ידי כבוד
השופטת דפנה אבניאלי
בשם המבקשת:
עו"ד רון קצב
בשם המשיבות 1-2:
עו"ד טל פרדמן
בשם המשיבה 3:
עו"ד אפי יגל
החלטה
המשיבות עבדו בשירותי ליווי, ב"דירה הדיסקרטית" בבאר שבע. על פי כתב התביעה, בתאריך 21.12.2000, בשעות הלילה המאוחרות, התפרצו אלמונים לדירה הדיסקרטית בעקבות סכסוך, היכו ודקרו למוות את הקופאי שעבד במקום, הציתו את הדירה על המשיבות שהיו בה ואז הסתלקו. המשיבות הצליחו לברוח מן הדירה הבוערת דרך החלון, לאחר שקפצו אל מחוץ לדירה כשהן סובלות מחבלות וכוויות קשות בכל חלקי גופן, הגישו המשיבות בתאריך 20.12.2007 תביעת פיצויים כנגד המבקשת (עיריית באר שבע) נגד מדינת ישראל ומשטרת ישראל וכן נגד מי שנטען על ידם שהוא הבעלים/בעל החזקה בדירה הדיסקרטית. המשיבות העלו בתביעתן טענות נזיקיות שונות, כגון הפרת חובה חקוקה וכן רשלנות.
המבקשת הגישה בתאריך 31.8.2008 בקשה לסילוק התביעה על הסף, בה העלתה כמה טיעונים ובהם: המשיבות לא יכולות להצליח בתביעתן נוכח כישלונן "בשאלה המשפטית המכרעת". זאת, בין היתר לאור ההלכה כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. היינו - הנזק שנגרם למשיבות נגרם כתוצאה מעיסוקן בזנות. עוד נטען להיעדר יריבות בין המשיבות לבין המבקשת, היעדר עילת תביעה, שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב, שיהוי, התיישנות.
בית משפט קמא דחה את הבקשה, בהחלטה קצרה מיום 18.11.2008 שבה נאמר כך: "אין בעצם עיסוקן של התובעות בשירות ליווי, כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף, ומן הראוי שטענותיהן של התובעות תתבררנה". עוד קודם לכן הגישה המבקשת בקשה למחיקת כתב טענות ותגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה וביום מתן ההחלטה הנ"ל, ניתנה החלטה גם בבקשה קודמת של המבקשת שבה נאמר על ידי בית המשפט קמא: "ראה החלטתי בבש"א 4929/08 (הבקשה לסילוק על הסף – מ.נ.)". בקשת רשות הערעור מכוונת נגד שתי ההחלטות הנזכרות.
המבקשת טוענת כי בית משפט קמא לא התייחס לכל הטענות אותן העלתה בבקשתה המפורטת, אלא התייחס אך ורק לחלק מהטיעונים שהועלו על ידה. עוד טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא משלא התייחס לבקשה השניה של המבקשת ולא מחק את תגובת המשיבות, כפי שהתבקש.
המשיבות מתנגדות לבקשה וסומכות ידיהן על החלטת בית משפט קמא. המשיבות מדגישות כי הלכה פסוקה היא שבית המשפט ינהג זהירות יתרה בכל הנוגע לסילוק על הסף של תביעה ובדין פסק בית המשפט קמא כי אין מקום לסילוק על הסף במקרה שלפנינו. המשיבה 3, היא מדינת ישראל, לא הביעה עמדה לגופו של עניין בבקשה והותירה את ההחלטה שבהליך זה לשיקול דעת בית המשפט. המשיב 4 לא הגיב לבקשה.
דין הבקשה להידחות.
אמנם, החלטת בית המשפט המחוזי הינה קצרה ותמציתית, וייתכן שאף קצרה ותמציתית מדי , ולעתים די בכך כדי ליתן רשות ערעור (השוו: רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוד האבן והבניה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בנייה בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 2.6.2002); רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (לא פורסם, 23.1.2006)). אולם, במקרה שלפנינו לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור. בהחלטות מסוג זה, המורות למעשה על המשך ההליך, לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בנקל (ראו: רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.12.2008); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם, 18.5.2006)). מותר היה לערכאה הראשונה להשאיר את ההכרעה המהותית לשלב שאחרי שמיעת הראיות, ולכאורה נראה כי הקף המחלוקת העובדתית הוא מצומצם יחסית. המבקשת העלתה טענה עיקרית בה אין ממש ובצדה כל טענה אפשרית אחרת. לעתים – "תפסת מרובה לא תפסת", ואל למבקשת לצפות להתייחסות מפורטת לכל טענה וטענה. שום עיוות דין לא נגרם למבקשת מדחיית ההכרעה לשלב מאוחר יותר.
הבקשה נדחית. לא יהיה צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז ניסן, תשס"ט (10.4.2009).
ש ו פ ט ת