רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ. גיטי אהובים ואח'

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 13.12.05 בתיק ע"א 1288/05, בו נדחה ערעור שהגישו המבקשות על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ברוך) מיום 2.2.05 בתיק בש"א 19910/04.

ב.המבקשות, בעלות זכויות בפרויקט "התחנה המרכזית החדשה בתל אביב", מכרו למשיבים דוכנים וחנויות במתחם התחנה. הסכמי הרכישה נחתמו במועדים שונים בשנת 1991, והחזקה נמסרה למשיבים בשנת 1993. על פי הסכמי הרכישה התחייבו המבקשות, בין היתר, להעביר את הזכויות במכר על שם המשיבים בתוך 36 חודשים ממועד קבלת החזקה. במשך מספר שנים התנהלו הליכים משפטיים בין חלק מהמשיבים למבקשות, שחויבו לפצות את התובעים בשל מצג מטעה ביחס לשטח היחידות שנמכרו. בשנת 2003, לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים, התברר למשיבים כי המבקשות לא עמדו בהתחייבותן לשינוי הרישום. לאחר משלוח מכתב התראה הודיעו המשיבים על ביטול הסכמי המכר. ביום 28.7.04, לאחר חליפת מכתבים בין הצדדים, עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי לשם סעד הצהרתי הקובע כי ביטול ההסכמים היה כדין. ביום 23.9.04 עתרו המבקשות לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות. ביום 2.2.05 דחה רשם בית המשפט את הבקשה. נקבע כי "הבקשה מוקדמת מדי וטענות ההתיישנות כפי שהועלו, אינן יכולות להתברר בשלב המקדמי שבו מצויה התביעה, בטרם הוגש כתב הגנה". עוד ציין הרשם, כי הבקשה לא לוותה בתצהיר לביסוס הטענות העובדתיות שנטענו בה. ביום 13.12.05 דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגישו המבקשות. נקבע כי על אף הזמן שחלף יתכן, מטעמים שונים, כי תידחה במשפט גופו טענת ההתיישנות, ואין סיבה אפוא לדחות את התביעה על הסף. בין היתר נומקו הדברים בחלותה של תורת הנאמנות הקונסטרוקטיבית, על פי פסק דינו של השופט (כתארו אז) מצא בע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן פ"ד נז(5), 49, 61-60. על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען כי אין בנמצא טענה משפטית היכולה לגבור על טענת ההתיישנות, ומסיבה זו היה על הרשם לקבל את בקשת הדחייה, והדברים שונים מהלכת צימבלר .

ג.לא אוכל להיעתר לבקשה. ההחלטה נשוא הבקשה היא החלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו. בהחלטות מסוג זה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(לא פורסם)); לא כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 8952/05 יורם נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 בעמ' 180; ח' בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2) 317). אף אין המדובר בהחלטה ה"סוגרת" את ההליך, והוא עשוי לעמוד לביקורת ערעורית בהמשך. יתר על כן, המשך הדיון במקרה דנא אינו פוגע בזכויות הצדדים, ובידי המבקשות האפשרות לשוב ולהעלות את הטענה, ככל שהתפתחות המשפט עם שמיעת הראיות תצדיק זאת, כפי שציינו הרשם המלומד ובית המשפט המחוזי.

ד.לא אדרש לסוגיה לגופה, שבנסיבות טוב לה שתתברר בבית המשפט ככל משפטה וחוקתה.

ה.כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.