רע"א 3376/13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ראובן אסנין

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בת"א 13299/07 ות"א 10710-04-12 מיום 10.4.2013, במסגרתה נ דחתה בקשת המבקשת לסילוק על הסף של תובענה שכנגד על-סך של כ-80,000,000 ₪ אשר הוגשה על-ידי המשיב. בבקשה מועלות טענות לגופה של ההחלטה על דחיית הבקשה, וכמו כן נטען כי בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש לבחינתן של חלק מטענות המבקשת כפי שהובאו בבקשתה לסילוק על הסף.

2.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובתו של המשיב.

כלל הוא כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות המורות על המשך בירור של תובענה היא מצומצמת (ראו למשל: ח' בן-נון , ט' חבקין , הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012) 207-208). בהחלטות שכאלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב ל נוכח שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, שלפניה נפרש המכלול (ראו למשל: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (18.5.2006) בפסקה ג להחלטת השופט א' רובינשטיין ; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב (3.10.2011), בפסקאות 33-35 להחלטת השופטת מ' נאור ). לא שוכנעתי כי העניין שעל הפרק בא בגדרם של אותם מצבים חריגים המצדיקים חריגה מן הכלל האמור.

3.

בקשת רשות הערעור מחזיקה 16 עמודים עמוסים למדי בין היתר בתיאורים עובדתיים לרוב וטענות משפטיות על אודות ההסכמים וההליכים שהתנהלו בין הצדדים, וכמו כן מצורפים לבקשה מאות עמודי נספחים. החלטת בית המשפט המחוזי אשר עליה משיג המבקש מחזיקה 6 עמודים. בנסיבות העניין, די לטעמי בנתון זה על מנת להבהיר מדוע דינה של בקשת רשות הערעור שלפנינו להידחות. היזקקות המבקש לטיעון ארוך ומפורט שכזה להצדקת הבקשה לסילוק על הסף, הן בהליך שהתקיים לפני הערכאה הדיונית, הן בהליך שלפניי, מלמדת על הצורך לדון ולהכריע בתובענה שכנגד לאחר דיון מלא ושמיעת הראיות הרלבנטיות למחלוקות שבין הצדדים (ראו למשל: רע"א 5371/11 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רק רוק הולדינגס לימיטד (3.8.2011), בפסקה 2 להחלטת השופט א' גרוניס (להלן: עניין בנק איגוד לישראל ); ראו גם פסקה 2 להחלטתי ברע"א 7196/12 שיכון ובינוי – סולל בונה (בנין ותשתית) בע"מ נ' בילדקו הנדסה בע"מ (1.11.2012)). בנסיבות אלה יתכן כי בשלל הטיעונים שמעלה המבקש יש כדי להסביר מדוע נמנע בית המשפט המחוזי מלדון בכל טענה וטענה שהוצגה בבקשה לסילוק על הסף (ראו והשוו: עניין בנק איגוד לישראל לעיל, סיפא לפסקה 2 להחלטת השופט א' גרוניס ). אם יתברר בדיעבד כי לא היה יסוד לתביעה שכנגד, כי אז לבטח יפסוק בית המשפט המחוזי הוצאות בשיעור הולם.

4.

במאמר מוסגר אציין לגבי אחת משלל העילות שפורטו בבקשה, לפיה התובענה שכנגד אשר הוגשה על-ידי המשיב מבוססת כולה על נזקים שנגרמו לחברת ראובן אסנין בע"מ (להלן: התאגיד ), וככזו מקימה עילות לכאורה לתאגיד בלבד. דומה כי המבקש מלין בצורה מרומזת, משיקולים שביושר, על כך שבית המשפט המחוזי איפשר למשיב "בשוגג" בהיותו בעל מניות, הזכאי לפטור מאגרה, להתבסס על נזקי התאגיד אשר תביעתו שכנגד נמחקה זה מכבר דווקא מחמת אי-תשלום האגרה. אציין אך זאת – בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות כי יתוקן כתב התביעה של המשיב על יסוד ההבחנה בהלכה הפסוקה בין נזק שנגרם לתאגיד ואשר יכול להקים עילה לבעל מניות לבין נזק שלא ניתן לתבוע בגינו, יש משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין. מה גם שאגרה היא עניין למדינה לענות בו, בהיותה משולמת לקופתה, ו היא הגורם העיקרי אשר צפוי להיפגע כתוצאה מאי-תשלום האגרה הקבועה על-פי דין (ראו רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מ"י , פ"ד סא(2) 795 (2006), בפסקה 3 לפסק-דינו של השופט א' גרוניס ).

5.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.