רע"א 7345/06 שמעון אטיאס נ. הרצל סאסי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופטת ש' דותן) מיום 29.6.06 בע"א 1096/06, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (הרשם ש' ברוך) מיום 13.12.05 בבש"א 16174/04, שניתנה במסגרת ת"א 2525/02.

ב.

(1) במהלך חודש ספטמבר 1994 הצטרף המשיב כשותף לעסקו של המבקש בענף השיפוצים והובלות עפר. בין הצדדים נתגלע סכסוך, וביום 15.8.95 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש בבית משפט השלום ברחובות (ת"א 2706/95). בהחלטה מיום 1.12.97 (השופט ה' פינשטיין) נקבע, כי התקיימה שותפות מלאה בין הצדדים. בפסק דין מיום 17.8.00 חויב המבקש לשלם למשיב סך 72,285 ₪.

(2) המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (ע"א 2695/00). בפסק דין מיום 4.12.02 (סגן הנשיא י' גרוס (אב"ד) והשופטות – כתארו אז – א' קובו ו- מ' רובינשטיין) נאמר, כי לאחר שנקבע דבר קיומה של שותפות בין הצדדים, היה על בית משפט השלום להעביר את המשך הדיון לבית המשפט המחוזי; זאת, לפי הוראת סעיף 46 לפקודת השותפויות, התשל"ה-1975. לפיכך, התקבל הערעור, פסק דינו של בית משפט השלום בוטל והדיון הועבר לבית המשפט המחוזי (ת"א 2525/02).

(3) במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי מונה רואה החשבון יוסף שחק כמפרק לשותפות. ביום 20.7.04 הגיש המפרק בקשה להורות על סיום הליכי הפירוק ועל שחרורו מתפקידו (בש"א 16174/04).

(4) בהחלטה מיום 5.9.05 קבע בית המשפט (הרשם השופט ש' ברוך), כי כעולה מבקשת המפרק, הליך הפירוק עצמו הושלם ונותר לדון בתביעתו הכספית של המשיב (שהוגשה כאמור בשנת 1995 לבית משפט השלום ברחובות). לפיכך הורה בית המשפט למשיב להגיש תוך 60 יום תיק מוצגים, שיכלול את תצהירי הצדדים, חוות הדעת וכל מוצג אחר שהוגשו במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום. עוד נקבע, כי בעניין הסכומים ששולמו בהתאם לפסק דינו של בית משפט השלום, על המבקש לפנות לראש ההוצאה לפועל. לבסוף נקבע, כי אם ברצונו של המבקש להגיש תביעה נגדית, עליו להגיש בקשה לעניין זה תוך 20 יום.

(5) ביום 25.9.05 הגיש המבקש בקשה, בה עתר למתן החלטה בבש"א 16174/04 (בקשתו של המפרק לסיום הליכי הפירוק). כן עתר המבקש לדחיית תביעתו של המשיב על הסף מחמת העדר עילה ויריבות וכן מחמת התיישנותה. לחלופין ביקש המבקש, כי יוּתַר לו להגיש תביעה שכנגד. לבסוף נטען בבקשה, כי יש להורות על ביטול כל ההליכים אשר התקיימו בבית משפט השלום, לרבות תצהירי העדות הראשית וחוות דעת המומחה.

(6) בהחלטת הרשם ברוך מיום 13.12.05 נדחתה הבקשה. נקבע, כי קדם המשפט הסתיים. לעניין התביעה שכנגד נפסק, כי במסגרת ההחלטה מיום 5.9.05 ניתנה למבקש רשות להגשת בקשה להארכת מועד להגשת התביעה, אולם "זאת (הבקשה להארכת מועד - א"ר) אפילו לא התבקשה ממש, קל וחומר, שלא הונחה לה תשתית עובדתית מתאימה". לעניין הבקשה לסילוק התביעה על הסף נקבע, כי "הבקשה שהוגשה הינה בקשה חדשה ... שאין לשעות לה ולו בהעדר הסבר לאיחור בהעלאתה".

(7) על החלטה זו הגיש המבקש ערעור (ע"א 1096/06). בפסק דין מיום 29.6.06 מפי השופטת דותן נדחה הערעור. נקבע, כי החלטת הרשם, לפיה יש להמשיך ולברר את טענות המשיב כנגד המבקש אף לאחר שהמפרק הודיע כי השותפות פורקה, אינה עומדת בסתירה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו בוטל פסק דינו של בית משפט השלום. הוטעם, כי משמעות עמדתו של המבקש היא, הלכה למעשה, סיום ההליך מבלי שתביעתו של המשיב נדונה לגופה, ולא לכך התכוון בית המשפט המחוזי. עוד נקבע, כי צדק הרשם בקבעו כי לא היה מקום לדחיית התביעה על הסף, וכי גם טענת ההתיישנות לא תוכל להישמע, שכן התביעה הוגשה בשנת 1995 ומרוץ ההתיישנות נעצר בתקופה שחלפה מאז. הוסף, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות.

(8) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה נטען, כי עסקינן במקרה, בו דחיית הבקשה תגרום למבקש עוול של ממש, ועקרון הצדק מצדיק התערבות בה. עוד נטען, כי דחיית ערעורו של המבקש בבית המשפט המחוזי נעשתה ללא הנמקה, ולפיכך נפגעה זכות הערעור שלו. לטענת המבקש, בקשותיו נשטחו במסגרת קדם הערעור, ולחלופין יש מקום לעשיית שימוש בתקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות". כן חוזר המבקש על שנטען בבתי המשפט הקודמים: כי יש להחזיר את התיק למפרק לצורך סיום הליכי הפירוק; כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף; כי יש לאפשר לו להגיש תביעה שכנגד; וכי יש להורות על ביטול ההליך בבית משפט השלום, לרבות הראיות שהוגשו.

ד.

(1) אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש ציין אמנם כי "רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כידוע בעניין שחשיבותו המשפטית חורגת ממחלוקות הצדדים הישירים" (סעיף 18), אולם, סָתַם ולא פירש מדוע לשיטתו באה הבקשה בקהלם של אותם מקרים. לאחר שיגעתי בבקשה ובנספחיה, סבורני כי לא בכדי סָתַם המבקש, שכן הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית והריהי תחומה באופן מובהק לעניינם של הצדדים. בכגון דא לא תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). אוסיף, כי לא ראיתי להלום אף את טענות המערער (אותן לא פירט), לפיה בדחיית הבקשה יש כדי לגרום לו עוול (סעיף 20) או נזק רב (סעיף 21).

(2) יתר על כן, אם על דרך הכלל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי יהא במשורה, קל וחומר כאשר עסקינן בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו (רע"א 8674/04 רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES (לא פורסם); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (טרם פורסם); ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 180). דומה, כי לכך מסכים אף המבקש, הטוען כי "יש מקום ליתן מתן עדיפות למיצוי הבירור המהותי" (סעיף 20).

(3) למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לעיצומה של הבקשה לא ראיתי מקום להיעתר לה. אדרש בקצרה לעיקרי הדברים. בפסק הדין בע"א 2695/00 קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח החלטת בית משפט השלום, לפיה התקיימה שותפות בין הצדדים, יש להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת "שידון בפירוק השותפות". לא נקבע כל ממצא בנוגע לתביעה הכספית שהגיש המשיב, ואף לא נקבע אם אותה תביעה נדחתה או בוטלה. בהתאם לאמור בפסק הדין, מונה המפרק "על מנת שיברור את חובות וזכויות השותפות " (החלטת השופטת ר' לבהר-שרון מיום 4.3.04; הדגשה הוספה). משהחליט המפרק כי לשותפות אין זכויות וחובות ויש להורות על סיומה, יש לדון במערכת היחסים וההתחייבויות שבין השותפים. לפיכך, נדמה כי צדקו הערכאות הקודמות בקביעותיהן, כי יש להמשיך ולברר את טענות המשיב כנגד המבקש.

(4) אף טענת המבקש לעניין ההתיישנות אינה יכולה להישמע: התביעה הוגשה בשנת 1995 ומאז נדונה היא בערכאות השונות. צדק אם כן בית המשפט המחוזי בקבעו, כי מרוץ ההתיישנות נעצר במשך התקופה.

(5) אשר לחובת ההנמקה: אכן, "חובת ההנמקה חשובה היא במיוחד ... היא מהחשובים שבאתגרים בפניהם חייב שופט, המפעיל שיקול דעת, לעמוד" (א' ברק שיקול דעת שיפוטי (תשמ"ז) 46; ראו גם רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף , פ"ד נט(5) 17 והאסמכתאות דשם). עם זאת, "ההנמקה הנדרשת יכולה להיות, לפי נסיבות המקרה, קצרה ותמציתית" (רע"ב 3019/98 מדינת ישראל נ' ארזי , פ"ד נב(2) 743, 749 (השופט זמיר)), והיא "נבחנת, מבחינה עניינית, לפי נסיבותיו של כל מקרה" (ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ , פ"ד מד(4) 693, 698 (הנשיא שמגר)). בנדוננו, ניתנה החלטה – גם אם קצרה – שנדרשה לטענותיו של המערער (ככל שפורטו בבקשה הנוכחית, שכן כתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי לא צורף). משכך, לא אוכל לקבל את טרוניית המבקש באשר להנמקה, לפיה "בית המשפט לערעורים התעלם לחלוטין מכל טיעוני הערעור של המבקש ודחה את הודעת הערעור על הסף ללא נימוקים".

ה.

ביום 27.9.06 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת צ' ברון) את בקשת המבקש לתיקון כתב הגנה (בש"א 18636/06). ביום 16.11.06 דן בית המשפט בבקשת הצדדים להתויית הדרך בה ינוהל ההליך. נקבע, כי די בכתבי הטענות, התצהירים וחוות הדעת שהוגשו בבית משפט השלום ברחובות (כפי שנקבע בהחלטת הרשם ברוך מיום 5.9.05). ביום 25.1.07 הורה בית המשפט על הוצאת חוות דעת מטעמו של המבקש שצורפה לתיק. בית המשפט ציין, כי "נראה כי תלאותיו של תיק זה טרם נסתיימו וכי הנתבע (המבקש - א"ר) שם לו למטרה לעכב את הדיון לגופו". לדידי, גם הבקשה הנוכחית מהווה חלק ממסכת המאמצים והניסיונות של המבקש לעכב את סיום ההליך, המתנהל, למרבה הצער, החל משנת 1995. שקלתי אם יש מקום לחייב את המבקש בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו רע"א 59/87 פרידה נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (לא פורסם) (הנשיא שמגר); רע"א 4037/91 סולטן נ' פימה (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - ש' לוין); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 538 - 539). אך כיוון שנפסקו לא מעט הוצאות כנגד המבקש עד הנה החלטתי בסופו של יום לא לעשות כן. ואולם, כפי שציינה השופטת ברון בהחלטה מיום 16.11.06, הגיעה שעתו של התיק להתברר לגופו.

ו.

כאמור, איני נעתר לבקשה.