רע"א 1153/12 עיריית קרית מוצקין נ. גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקרית מוצקין

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיאה ש' וסרקרוג וכבוד השופטים י' כהן ור' שפירא) בו התקבל ערעור על החלטת בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י' מישורי).

1.

במסגרת הליך משפטי קודם, נחתם הסכם פשרה בין המשיבה למבקשת אשר קיבל תוקף של פסק-דין בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לפיו המשיבה תחויב בתשלום על השימוש במים וביוב במחיר מופחת. על פי ההסכם, המחיר המופחת יהיה זהה למחיר אותו משלמת העירייה לחברת "מקורות" על השימוש במים.

2.

בעקבות שינויים מקיפים בחקיקה לפיהם הועבר כל נושא השירות והטיפול במים מידי הרשויות המקומיות לידי תאגידים שיוקמו לצורך כך, הוקם תאגיד המים חברת פלגי מוצקין בע"מ, היא המשיבה 2 (להלן: החברה ), והחליף את המבקשת בכל הנוגע לענייני המים והביוב. משלא הסכימה החברה לכבד את הסכם הפשרה האמור ודרשה מהמשיבה מחיר גבוה יותר על השימוש במים, פנתה המשיבה לבית-משפט השלום בדרך של המרצת פתיחה. המשיבה תבעה להצהיר על אחת משלוש חלופות שמשמעותן הכלכלית עבורה הינה הרחבה דה-פקטו של תחולת הסכם הפשרה בנוגע למחיר המים כך שיחול על היחסים שבין המשיבה לחברה.

ביתר פירוט, המשיבה תבעה סעד הצהרתי שיחייב את החברה לכבד את הסכם הפשרה. לחלופין, היא ביקשה לזכות בסעד הצהרתי לפיו תוכל החברה לדרוש מהמבקשת החזר בגין הפרש בין תעריפי המים. או, לחילופי חלופין, היא דרשה לקבל סעד הצהרתי שיזכה אותה בשיפוי ופיצוי בגין כל סכום נוסף בו היא תתחייב לשלם מעבר לסכום אותו משלמת החברה ל"מקורות".

3.

בעקבות בקשות שהגישו המבקשת והחברה, החליט בית-משפט השלום למחוק את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית משני טעמים. בית-המשפט קבע שהחברה הינה תאגיד שהוקם על פי חוק וככזה אין לבית-משפט השלום סמכות לדון בתביעה ליתן סעד הצהרתי התוקפת באופן ישיר פעולה מנהלית כאשר אין בצידה תביעה כספית. כמו כן קבע בית-המשפט שמאומדן פשוט של סכום התביעה עולה שהוא חורג מסמכות בית-משפט השלום.

4.

על החלטה זו ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה וטענה כי מדובר ביחסים חוזיים על רקע אזרחי-מסחרי, ועל כן שגה בית-משפט השלום בסיווג היחסים שבין הצדדים כיחסים השייכים למשפט הציבורי. כמו כן טענה היא כי אין באפשרותה לתבוע סעד כספי בשל חוסר היכולת לערוך התחשבנות מדויקת של הסכומים. בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור והכריע כי בענייננו אכן מדובר ביחסים השייכים לתחום האזרחי-מסחרי. זאת כיוון שהמשיבה אינה מערערת על סמכות החברה להטיל תעריפים גבוהים אלא רק טוענת שאין לאלץ אותה לשאת בעצמה בעלויות הנוספות, אלא שאלו תוטלנה על המבקשת או על החברה. כמו כן, נקבע כי כיוון שעיקר המחלוקת סובב סביב היחסים החוזיים אין למנוע מבית-משפט השלום לדון בסוגיה על אף שעשויים לעלות אף היבטים מנהליים מסוימים. לבסוף, בנוגע לשאלת גובה הסכום פסקה ערכאת הערעור כי היא מקבלת את הצהרת המשיבה שההיקף הכספי אינו עולה על הסמכות הנתונה לבית-משפט השלום.

מכאן הבקשה שבפניי.

5.

לטענת המבקשת, שאלת סיווג הסעד שהמשיבה ביקשה בהמרצת הפתיחה, אם כסעד הצהרתי אם כסעד כספי, נידונה כבדרך אגב ולראשונה בבית-המשפט המחוזי. המבקשת טוענת שהיות והשאלה לא נדונה בבית-משפט השלום, יש לראות בבקשה דנן ערעור ב"גלגול שני" בלבד, דהיינו, כמעין ערעור שבזכות. לטענתה, שגה בית המשפט-המחוזי בקבלו את הנימוק של המשיבה לפיו בענייננו לא ניתן לתבוע סעד כספי לפני שיתקבל סעד הצהרתי, שכן משך החיים של החוזה ידועים ונקל לברר מהו הפער בין גובה התשלום לפי הסכם הפשרה אל מול גובה התשלום שדורשת החברה על פי חוק. המבקשת טוענת שהמשיבה נמנעה מסיווג הסעד ככספי אך ורק משיקולי חיסכון בעלויות ובמשאבים הכרוכים בתביעה כספית רגילה, בהעדיפה מסלול מהיר של המרצת פתיחה. על כך המבקשת מוסיפה כי בכל מקרה היה על המשיבה להמתין עם התביעה לסעד כנגדה עד לאחר בירור התביעה לסעד הצהרתי כנגד החברה. לבסוף, המבקשת מזהירה שיכול והכרעת בית-המשפט המחוזי תביא לידי פגיעה ממשית בקופת הציבור במסגרת הליך מקוצר בצורת המרצת פתיחה הדן בסעדים הצהרתיים בלבד.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות. כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, על המבקש להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגת מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, וכל עניינה במחלוקת בין הצדדים בשאלת הסמכות העניינית של בית-משפט השלום לדון בתביעה. אף העובדה כי

ההכרעה בנושא סיווג הסעד עלתה לראשונה בשלב הערעור אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית-משפט זה קבע לא אחת כי:

"עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר "גלגול שלישי" ולהקנות זכות ערעור". בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ

(לא פורסם, 17.7.05).

7.

אציין עוד כי טענת המבקשת, לפיה בית-המשפט המחוזי שגה בקובעו כי לא ניתן לאמוד את הגובה הכספי של התביעה לפני שתינתן הכרעה בסעד ההצהרתי, הינה שאלה שבעובדה שבוודאי שאין מקום לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , פס' 4 (לא פורסם, 23.10.2006); רע"א 1283/11 עזבון לוי נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 28.3.2011). לסיום, יוער כי מדובר בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו. בהחלטות מעין אלה אין בית-המשפט נוטה להתערב, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"1א 8333/08 סיני נ' סימנטוב (לא פורסם, 21.4.2009); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסם, 18.5.2006)).

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.