רע"א 1847/12 בנק אגוד לישראל בעמ נ. עוד יוסף לילוף

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ע' צ'רניאק) מיום 1.1.12 בו נדחה ערעור על החלטת רשמת בית-המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט).

1.

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי. לאחר שתביעתו התקבלה, ערער המשיב לבית המשפט העליון על פסק הדין. במקביל להגשת הערעור, הגיש המשיב תביעה חדשה נגד המבקש לבית המשפט המחוזי, כאשר תביעתו כללה חזרה על הטענות שטען במסגרת הערעור. בשל החשש לכפל הליכים, נעתר כבוד הרשם ש' ברוך ז"ל לבקשת המבקש ועיכב את ההליכים בתביעת המשיב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, עד למתן פסק דין בערעור. משנדחה ערעור המשיב בבית משפט זה (ראו ע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, מיום 21.4.10)), בחלוף תשעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, פנה המשיב בבקשה לחידוש ההליכים בבית המשפט המחוזי. בקשה זו התקבלה על ידי כבוד הרשמת נחליאלי חיאט. המבקש, אשר הלין על החלטת הרשמת לחידוש ההליכים בטענה כי חלפה תקופת ההתיישנות וכי לא ניתן לשנות החלטה חלוטה של רשם, ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש והותיר את החלטת הרשמת על כנה, בקובעו כי צדקה הרשמת משקבעה כי התביעה לא התיישנה במהלך חודשים אלו. בית המשפט המחוזי קבע כי התביעה כלל לא הופסקה וכעת "יש להמשיך בבירור התביעה בבית המשפט מאותו מקום בו ניצבה החלטתו של כבוד הרשם ברוך".

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי נפלו שגיאות הן בפסק הדין מושא בקשה זו והן בהחלטת כב' הרשמת. לדידו, שגיאות אלו מעלות סוגיות משפטיות חשובות אשר יש מקום לדון בהם במסגרת בקשה למתן רשות ערעור. בין היתר, סבור המבקש ששגה בית המשפט המחוזי בכך שביטל דה-פקטו את החלטת הרשם ברוך ז"ל, זאת למרות שהערעור נסב אך על החלטת הרשמת נחליאלי-חיאט. בנוסף, סבור המבקש שבית המשפט לא הפעיל שיקול דעת בקבלת בקשת המשיב לחידוש ההליכים אלא פעל באופן אוטומטי. לבסוף, מלין המבקש על כך שבית המשפט, בדחותו את הערעור, הטיל עליו הוצאות, זאת על אף שבית המשפט דחה, לדידו, את נימוקי הערכאה הדיונית.

דיון והכרעה

3.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, וכל עניינה בחזרה על טענות פרטניות בנוגע להחלטות ביניים במסגרת הליכים משפטיים. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לפרש את החלטת הרשם ברוך באופן שלא מחיל התיישנות על פרק הזמן שבין מתן פסק הדין בבית משפט זה לבין הגשת הבקשה לחידוש הליכים. קביעה זו הינה נקודתית וייחודית למצב המשפטי שנוצר בתביעה זו, ולפיכך אינה מעוררת שאלה משפטית מעבר לעניינם הפרטני של הצדדים.

4.

לסיום, יוער כי מדובר בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך לגופו. בהחלטות מעין אלה אין בית-המשפט נוטה להתערב, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א 1153/12 עיריית קרית מוצקין נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש (לא פורסמה, 18.3.2012); רע"א 8333/08 סיני נ' סימנטוב (לא פורסמה, 21.4.2009); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (לא פורסמה, 18.5.2006)). מובן כי משנדחתה הבקשה העיקרית אף בקשת עיכוב הביצוע, שצורפה לבקשה זו, מתייתרת.

הבקשה, אפוא, נדחית. כיוון שלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.