רע"א 2961/13 אברהים אגבריה נ. עזבון המנוח עסד אלרחים חג' אחמד ז"ל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר ) בת"א 46339-02-10 מיום 1.4.2013, במסגרתה נתקבלה חלקית בקשת מר אברהים לוטפי אגבריה (להלן: המבקש 1 ) והגורמים שבשמם פעל (להלן: המבקשים 2-5 ) לסילוקה על הסף של התובענה שהוגשה על-ידי עיזבון המנוח עבד אל רחים חג' אחמד ז"ל ובנו מוחמד (להלן: המשיב 2 ), מעילות של מעשה בית דין, התיישנות, שיהוי, הודאת המשיב 2 בעובדות ואופן התנהלותו.

רקע

2.

להלן נסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות להליך שלפנינו. במהלך השנים 1994-1995 נחתמו בין הרוכש – המבקש 1, לבין המוכרים – המנוח והמשיב 2 , שורה של הסכמי מכר ביחס לעסקאות המקרקעין הבאות: עסקה א: עסקה מיום 2.1.1994 בנוגע לחלקה מס' 25 למכירת חלקו של המנוח במקרקעין תמורת סך של 22,500 דולר ששולמו במעמד חתימת החוזה. למוכר ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 20.11.1994 בתמורה להשבת סכום הרכישה בתוספת ריבית והצמדה; עסקה ב: עסקה מיום 20.1.1994 בנוגע לחלקה מס' 25 למכירת חלקו של המשיב 2 במקרקעין תמורת 20,000 דולר ששולמו במעמד חתימת החוזה. למוכר ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 20.11.1994 בתמורה להשבת סכום הרכישה בתוספת ריבית והצמדה; עסקה ג: עסקה מיום 20.2.1994 בנוגע לחלקה מס' 47 למכירת חלקו של המשיב 2 במקרקעין תמורת 40,000 דולר ששולמו במעמד חתימת החוזה. למוכר ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 20.2.1995 בתמורה להשבת סכום הרכישה בתוספת ריבית והצמדה; עסקה ד: עסקה מיום 11.9.1994 בנוגע לחלקה מס' 64 למכירת חלקם של המנוח והמשיב 2 במקרקעין תמורת 22,500 דולר, מתוכם שולמו 15,000 דולר במעמד חתימת החוזה; עסקה ה: עסקה מיום 25.2.1994 בנוגע לחלקות מס' 26, 50, 59 למכירת חלקם של המנוח והמשיב 2 במקרקעין תמורת 120,000 ₪, אשר שולמו למוכרים עובר למועד חתימת ההסכם. למוכרים ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 15.6.1995 בתמורה להשבת סכום של 165,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה; עסקה ו: עסקה מיום 18.2.1995 בנוגע לחלקה מס' 74 וחלקה מס' 21 למכירת חלקו של המנוח במקרקעין תמורת 50,000 דולר, ששולמו במעמד חתימת ההסכם. למוכר ניתנה אופציה לסגת מהסכם המכר עד ליום 5.6.1995 בתמורה להשבת סכום של 80,000 דולר.

3.

ביום 20.4.1995 לאחר מועד פקיעת האופציה בחלק מהעסקאות וכחודשיים לפני המועד האחרון למימוש האופציה לביטול עסקאות נוספות, נפטר המנוח. האופציה לביטול העסקאות לא מומשה לגבי אף עסקה, בין שמועדה קדם למועד הפטירה, בין לאחריו.

ת"א 706/01

4.

ביום 1.6.2001 הגישו יורשיו של המנוח באמצעות עו"ד ג'אסר אשרף (להלן: עו"ד אשרף ) תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המבקש 1 וביקשו במסגרתה להכריז על עסקאות המקרקעין האמורות כבטלות עקב מרמה או הטעיה חמורה, עושק וניצול מצוקה, אי-קבלת תמורה, סיכול עקב מותו של המנוח והעברת זכויות קטינים בניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.

5.

ביום 24.3.2003, לאחר שהתברר כי המשיבים אינם ערוכים לניהול התביעה, מחק בית המשפט המחוזי (השופט מ' נאמן ) את תביעתם וקבע כי המשיב 2 ישא בהוצאותיו של המבקש 1 בסך של 15,000 ₪. עוד נקבע כי המבקש 1 לא יגבה הוצאות אלה, אלא אם תוגש תביעה אחרת באותו עניין על-ידי המשיב 2 ובמקרה כזה הוא יוכל להגיש את התביעה רק לאחר שסכום הכסף ישולם.

6.

ביום 5.1.2004 חתם המשיב מוחמד על תצהיר עדות ראשית בו הוא נסוג מכל תביעותיו בת"א 706/01 ומטענות ההגנה שלו בת"א 1262/01 (להלן: התצהיר הראשון ). תצהיר זה הונח לפני בית המשפט המחוזי בת"א 1262/01 במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.12.2004.

ת"א 1262/01

7.

מנגד, ביום 30.12.2001 הגיש המבקש 1 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש לאכוף חלק מההסכמים (חלקות מס' 26, 50, 59, 21, 74, 25) וכן עתר לסעד של פיצויים והשבה בגין הסכמים אחרים שלא קוימו.

8.

לאחר שהמשיבים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 6.12.2004, אף שהוזמנו כדין, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ג' גינת ) ביום 12.12.2004 כי המבקש 1 זכאי לזכויותיו של המשיב בחלקה 50 ובחלקה 21 ולהשבה בסך 590,274 ₪ (ביחס לחלקה מס' 26 וחלקה מס' 74 ). עוד הורה בית המשפט המחוזי למחוק את התביעה הכספית שמתייחסת לחלקה 59 בשל קיומו של הליך משפטי פעיל בתיק אחר (ת"א 483/03).

9.

ביום 18.1.2005 הגיש עו"ד אשרף לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לביטול פסק הדין וטען כי הזימון לדיון לא הומצא כדין למרשיו (בש"א 1198/05). ביום 27.1.2005 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הבקשה שהוגשה בשל העובדה כי לא צורף יפוי כוח מתאים המסמיך את עו"ד אשרף לפעול בשם התובעים. ואולם, נקבע כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותם של המשיבים לעתור כדין לביטול פסק-הדין.

הליכים נוספים

10.

ת"א

483/03 – ביום 15.4.2004, במסגרת הליך זה

בו נדונה תביעתו של חאפז ביחס לזכויותיו בחלקה מס' 59 , חתם המשיב 2 על תצהיר עדות ראשית המכיר בזכותו של המבקש 1 בגין אותה עסקה פרטנית (להלן: התצהיר השני ). לימים, ביום 11.3.2007 חתם המשיב 2 על תצהיר עדות ראשית נוסף, וחזר בו מכל האמור בתצהיריו, קרי – הן ביחס ל תצהיר הראשון , הן ביחס ל תצהיר השני . במועד זה, טען המשיב 2 כי שני התצהירים ניתנו תמורת הבטחתו של המבקש 1 להשיב את המקרקעין ולסייע לו בבניית ביתו הפרטי, הבטחה שלימים לא כובדה. ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה הסתיימו בפשרה שעל-פיה הודה המבקש 1 בזכותו הגוברת של חאפז במקרקעין. פשרה זו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 18.6.2007 (השופט ש' ברלינר ). ביום 11.11.2009 קיבל בית המשפט העליון (ע"א 5670/07) את ערעורו של המבקש 1 וביטל את פסק-הדין האמור.

11.

ת"א 11992-04-10 – בגדרי תיק זה המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה נדונה תביעת אחיו של המנוח לקבלת סעד הצהרתי המכריז על בטלות פסק הדין בת"א 1262/01 ולחלופין לביטול הסעיף המתייחס לזכויותיו של המנוח בחלקה מס' 21.

12.

ת"א 1776/95 – בגדרי תיק זה המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה נדונה תביעת שלושת האחים למשפחת מואסי ביחס לזכויותיהם בחלקה מס' 26 שנמכרה להם על-ידי המנוח עובר למכירתה למבקש 1. הצדדים הגיעו לפשרה בה הודה המבקש 1 בזכויותיהם הגוברות של האחים מואסי.

ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור

13.

ביום 23.2.2010 הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.12.2004 בת"א 1262/01 בטענה כי נודע להם על קיומו רק במהלך חודש ינואר בשנת 2010 לנוכח התנהלותו של עו"ד אשרף. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' טובי ) ביום 3.7.2011. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על-ידי בית משפט זה (השופט א' גרוניס ) ביום 9.10.2011.

14.

ביום 28.2.2010 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 46339-02-10. המבקש 1 הגיש בקשה לדחייה/מחיקה על הסף מנימוקים שונים וטען בין היתר לאי-תשלום הוצאות על-ידי המשיב 2 כפי שנפסקו בת"א 706/01 לעיל. להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי ביום 2.2.2011 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (הרשמת ת' שרון נתנאל ), לאחר שהוסדר תשלום ההוצאות, כי יש להמתין להחלטה בבקשה לביטול פסק הדין בת"א 1262/01 בטרם תינתן החלטה בהליך זה. משנדחתה כאמור בקשת המשיבים לביטול פסק הדין, נותר להכריע בבקשת המחיקה/דחייה על הסף של התובענה. על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

15.

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר ) דן בטענות הצדדים וקבע כי בת"א 706/01 בו הוגשה התביעה על-ידי המשיבים, נמחקה התביעה, ולפיכך אין בפסק דין זה כדי להוות מעשה בית דין המשליך על זכויות הצדדים. עוד נקבע כי בת"א 1262/01 היו המשיבים בצד הנתבע ולכן אין גם בפסק הדין בתיק זה כדי להשתיק אותם בתובענה הנוכחית על-פי הכלל של מעשה בית דין.

16.

בהמשך נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם יכול פסק דין שניתן בהעדר הגנה להיחשב כהשתק פלוגתא? בנסיבות העניין שלפנינו, נקבע כי בת"א 1262/11 הגישו המשיבים כתב הגנה אך נמנעו מלהתייצב לדיון בבית המשפט, ועל-כן מתמלאת הדרישה לקיומה של ההתדיינות בפועל ולכאורה ניתן לטעון להשתק פלוגתא.

17.

לצורך כך בחן בית המשפט המחוזי את העסקאות שבתביעה זו במטרה לבדוק האם חל כלל השתק פלוגתא על מי מהן. א. בתביעה הנוכחית, עתרו המשיבים להכריז על בטלותן של עסקאות א-ב

המתייחסות לחלקה מס' 25 . בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בפלוגתא זהה שכן התביעה בת"א 1262/01 בגין חלקה זו אמנם הוגשה כתביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לקונים כתוצאה מעיכוב במסירת החזקה אך התבססה כולה על טענת קיומו של הסכם המכר בין הצדדים;

ב.

עסקאות ג-ד המתייחסות לחלקה מס' 47 וחלקה מס' 64 אינן נזכרות בפסק הדין במסגרת ת"א 1262/01 ואינן כלולות בכתב התביעה באותו תיק. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי כי לא קם בעניינן השתק בגין מעשה בית דין או השתק פלוגתא; ג. בכתב התביעה בת"א 1262/01 נדרשה אכיפת הסכם לגבי חלקה מס' 50 והשבה לגבי חלקה מס' 26 וחלקה מס'

59 המתייחסות לעסקה ה . בשים לב לכך שנקבע במפורש כי התביעה בגין חלקה מס' 59 תימחק לנוכח קיומו של הליך אחר בעניינה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא חל השתק בגינה. לגבי שתי החלקות האחרות, קרי – חלקה מס' 50

וחלקה מס' 26 קבע בית המשפט המחוזי כי יחול השתק פלוגתא; ד. נוכח העובדה כי בת"א 1262/01 נדונה עסקה ו המתייחסת לחלקה מס' 74

וחלקה מס' 21 , קבע בית המשפט המחוזי כי גם לגביהן יחול השתק פלוגתא.

18.

באשר לתצהיריו הסותרים של המשיב 2, ציין בית המשפט המחוזי כי אין זה מן הנמנע להסיק כי תצהירים אלה אכן מעוררים שאלות כבדות משקל לגבי התנהגותו. ואולם, נקבע כי תצהירו של בעל דין, גם כזה הסותר את האמור בכתב טענותיו, יכול אמנם להוות ראיה חשובה בהליך המשפטי עצמו אך הוא איננו בין העילות לדחיית תביעה על הסף, אף לא על-פי תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי.

19.

'שאר ירקות' – ביחס לטענה בדבר אופן התנהלותם של המשיבים, בית המשפט המחוזי ציין כי התנהגותם וטענותיהם של המשיבים מעוררות על פניהן תהיות רבות. ואולם, עקב החובה לנהוג בזהירות בשימוש באמצעי הדחייה על הסף, נקבע כי אין לקבל טיעון זה על מנת לדחות את התובענה; בסוגיית ההתיישנות, קבע בית המשפט המחוזי כי משום שמדובר במקרקעין רשומים, הרי שתקופת ההתיישנות החלה בנסיבות אלה עומדת על 25 שנים.

20.

לנוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לקבל חלקית את בקשת הדחייה במובן זה שהתביעה ביחס לחלקות מס' 25, 26, 50, 21 נדחית מחמת השתק פלוגתא. ואולם, מנגד נקבע כי התביעה ביחס לחלקות מס' 47, 64, 59 תישאר על כנה. דומה כי הקביעה ביחס לחלקה מס' 74 הושמטה אך ברי כי גם תביעה זו נדחית מחמת השתק פלוגתא נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 1262/01 מיום 12.12.2004.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

תמצית נימוקי הבקשה

21.

המבקש 1 טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא דחה על הסף גם את התובענה לגבי חלקות מס' 47, 64, 59 מחמת השתק פלוגתא. לדידו, הפלוגתא שהתייחסה לתוכנו ולאמיתותו של התצהיר הראשון נדונה והוכרעה בממצא פוזיטיבי של בית המשפט המחוזי (השופט א' טובי ) בת"א

1262/01 בהחלטה מיום 3.7.2011.

22.

לפי עמדת המבקש 1, פסק הדין שניתן בת"א 1262/01 ביום 12.12.2004 הוא בחזקת מעשה בית דין, ודינה של התובענה החדשה להידחות בין היתר גם בשל הודאת המשיב 2 בתצהיר הראשון בדבר תוקפם המחייב של הסכמי המכר נשוא ההליכים בת"א 706/01 ובת"א 1262/01.

23.

לפי עמדת המבקש 1, שגה בית המשפט המחוזי כשלא קבע כי המשיבים תבעו את ביטול העסקאות המתייחסות לחלקה מס' 47 ולחלקה מס' 64 מטעמים זהים לאלה שבתביעה הנוכחית. לדידו, משניתן פסק הדין בת"א 1262/01 על סמך האמור בתצהירו של המשיב 2, שבמסגרתו חזר בו המשיב 2 בין השאר מטענותיו ביחס לת"א 706/01, הרי שיש לראות את פסק הדין שניתן בת"א 1262/01 כ"בולע" לתוכו את הטענות שהמשיב 2 העלה בתביעתו בת"א 706/01, ולפיכך חל השתק פלוגתא.

24.

לפי עמדת המבקש 1, שגה בית המשפט המחוזי כשלא יִחס משקל מתאים למסמך מיום 18.4.1995 שצורף לכתב התביעה בת"א 1262/01 הנושא את חתימת המנוח (צורף לבקשה דנן כנספח י"ג) והמאשר בין היתר את ביצוע העסקאות המתייחסות לחלקות מס' 47, 64, 59 בתמורה מלאה. לדידו, השארת חלק מעילות התביעה החדשה על כנן תביא לידי פגיעה בעקרון סופיות הדיון.

25.

המבקש 1 טוען כי על-מנת שהמשיבים יזכו בתביעתם החדשה ביחס לחלקות מס' 47, 64, 59 יהיה על בית המשפט המחוזי לקבוע שהאמור בתצהיר הראשון אינו נכון ו/או היה מותנה בקיום ההבטחה מצידו של המבקש 1, קרי – לקבוע ממצא הסותר את קביעתו של השופט א' טובי ביחס לתצהירו של המשיב 2 כפי שזו הובאה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.7.2011. לדידו, החלטה זו מקימה מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת בין הצדדים ביחס למחלוקת עובדתית שכבר הוכרעה ועל כן אין מנוס אלא לדחות את התובענה החדשה על הסף.

26.

לחלופין טוען המבקש 1 כי יש לדחות על הסף את התובענה האמורה גם מחמת שיהוי, לנוכח העובדה כי התובענה החדשה הוגשה על-ידי המשיבים לאחר שחלפו כשש עשרה שנים ממועד ביצוע העסקאות במקרקעין נשוא בקשה זו. לדידו, בית המשפט המחוזי התעלם בהחלטתו מטענת השיהוי והתייחס לטענת ההתיישנות בלבד. המבקש 1 מוסיף ומציין כי עסקה ג המתייחסת לחלקה מס' 47 נערכה ביום 20.2.1994 והזכויות בה הועברו למבקש 1 ביום 28.4.1998 וכי עסקה ד המתייחסת לחלקה מס' 64 נערכה ביום 11.9.1994 והזכויות בה הועברו למבקש 1 ביום 28.4.1998. ואולם, המשיב 2 הגיש את תביעתו בת"א 706/01 ביחס לחלקות המקרקעין רק ביום 1.6.2001.

27.

המבקש 1 מוסיף וטוען בהסתמך על ההליכים בת"א 483/03 המתייחס לחלקה מס' 59, כי למשיבים לא נותרו כל זכויות ביחס לחלקה זו. לדידו, הממצאים הכלולים בפסק-דינו של השופט ש' ברלינר מיום 18.6.2007 ובפסק-דינו של בית המשפט העליון (ע"א 5670/07) מקימים מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת בין הצדדים במחלוקת זהה שכבר הוכרעה.

דיון והכרעה

28.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן, למבקש 1 טענות כבדות משקל שאין להתעלם מהן. עם זאת, כלל הוא כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות המורות על המשך בירור התובענה הוא מצומצם (ראו למשל: ח' בן-נון , ט' חבקין , הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012) 207-208). בהחלטות מסוג זה דרך הכלל היא שערכאת הערעור נמנעת מלהתערב , ל נוכח שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית שלפניה הונח המכלול (ראו למשל: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (18.5.2006) בפסקה ג להחלטת השופט א' רובינשטיין ; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב (3.10.2011), בפסקאות 33-35 להחלטת השופטת מ' נאור (להלן: עניין סלאלום )). במיוחד כך, כאשר ההחלטה שלפנינו היא החלטה דיונית המורה על המשך בירורה של התובענה לגופה ביחס לחלק מצומצם של עסקאות המקרקעין נשוא בקשה זו.

29.

הלכה ידועה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו להורות על סילוק על הסף רק במצבים קיצוניים ויוצאי דופן כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין הטענות בכתב התביעה יכולות להוביל לקבלת הסעד המבוקש (ראו למשל: ע"א 5634/05

צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007), בפסקה י"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ; עניין סלאלום , בפסקה 34 להחלטת השופטת מ' נאור ). לאחר עיון בחומר , הגעתי לכלל מסקנה כי אין זה מצב דברים המצדיק חריגה מן הכלל האמור. המבקש 1 יוכל להעלות את טענותיו בבוא היום בין אם במסגרת סיכומיו בערכאה הדיונית ולאחר שמיעת הראיות, בין אם בערכאה זו היה ויוגש ערעור על פסק הדין.

30.

לגופו של עניין, קביעת בית המשפט המחוזי לעניין עסקאות ג-ד המתייחסות לחלקה מס' 47 וחלקה מס' 64 בדין יסודה (ראו פסקה 17 לעיל). חלקות אלה א ינן נזכרות במסגרת פסק הדין שניתן בת"א 1262/01 (ראו פסקה 8 לעיל) ומכאן ברי כי רחוקה הדרך להסיק כי חל השתק כלשהו בעניינן. גם קביעת בית המשפט המחוזי לעניין עסקה ה המתייחסת לחלקה מס' 59 היא מבוססת בעיניי, בין היתר, לאור העובדה כי במסגרת פסק הדין שניתן בת"א 1262/01 נמחקה התביעה ביחס אליה לנוכח קיומו של הליך משפטי מקביל בתיק אחר (ת"א 483/03), וכן בשים לב להתפתחויות שחלו באותו תיק, לרבות בבית משפט זה (ע"א 5670/07). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, סבור גם אני כי אין בתצהיר הראשון כדי לסייע בהכרעה בשאלת הדחייה על הסף, אף לא על-פי לשון תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי: "מכל נימוק אחר" , המתייחסת ככלל לדחייה מחמת התיישנות ולדחייה עקב שימוש לרעה בהליכי בית המשפט (להרחבה ראו א' גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, התשס"ז-2007) 173-174). בנסיבות אלה, אין מנוס מפני בירור התובענה ביחס לחלקות מס' 47, 64, 59.

31.

לאור האמור, לא מצאתי עילה פורמאלית או מהותית להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי, ולפיכך נדחית בקשת הרשות לערער. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.