רע"א 71/14 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ראובן אסנין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' קיסרי ) בת"א 13299/07 ות"א 10710-04-12 מיום 27.11.2013, על-פיה נדחתה בקשת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) לסילוק על הסף של תביעה מתוקנת שכנגד על-סך של כ-67,000,000 ₪ אשר הוגשה על-ידי המשיב (להלן: אסנין ).

2.

אסנין הגיש נגד הבנק תביעה שכנגד בסכום של כ- 80,000,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו באופן אישי וכן נזקים שנגרמו לחברת ראובן אסנין בע"מ עקב התנהלות נטענת של הבנק. ביום 10.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי בקשה של הבנק לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהגיש אסנין, ובתוך כך הורה לו לתקן את כתב תביעתו. בית המשפט ציין כי כיוון שחברת ראובן אסנין בע"מ לא שילמה אגרת משפט, לא ניתן

לאפשר לה לתבוע את הבנק והדבר הותר רק לאסנין. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על תיקון התביעה כך שתכלול רק נזקים שנגרמו לאסנין באופן אישי, ובכלל זה נזקים שהוא סבל כבעל מניות בחברת ראובן אסנין בע"מ. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 6.6.2013 (רע"א 3367/13).

3.בהמשך הגיש אסנין תביעה מתוקנת שכנגד והעמידהּ על סכום של 67,000,000 ₪. הבנק שב וביקש פעם נוספת לסלק את התביעה על הסף. לטענת הבנק, כתב התביעה המתוקן אינו ממלא אחר ההוראות שניתנו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.4.2013 והוא כולל, בין השאר, תביעה לנזקים שנגרמו לאסנין כערב לחוב החברה ואין אלה מסוג הנזקים המקנים לו עילת תביעה יחודית מכוח היותו בעל מניות. מדובר לטענת הבנק בנזק הנגזר מחובותיה של חברת ראובן אסנין בע"מ, ואין לאפשר לאסנין לתבוע בגינו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 27.11.2013, וקבע כי לאחר שהצדדים חתמו ביניהם על הסכם פשרה, פתח הבנק חשבון אחר, שהיה משותף לחברת ראובן אסנין בע"מ, לאסנין ולאשתו. אסנין טען לנזקים שנגרמו לו באופן אישי בשל התנהלות הבנק בקשר לחשבון האחר שנפתח. נקבע כי גם אסנין היה בעל החשבון ובמצב דברים זה נראה כי אין בסיס לטענת הבנק שנזקיו הנטענים של אסנין נגרמו לו כתוצאה מאכיפת חבותו כערב לחובות חברת אסנין בע"מ. בית המשפט המחוזי קבע כי "נראה לי שאין פגם בטענות אסנין בכתב התביעה המתוקן ומכל מקום אין בכך עילה לסילוק על הסף של תביעתו המתוקנת". נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.בבקשה נטען כי התביעה המתוקנת שכנגד שהגיש אסנין מנוגדת להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.4.2013. על אסנין היה לכלול אך ורק את הנזקים שנגרמו לו באופן אישי. הטענות ביחס לחשבון הבנק עומדות, לכל היותר, לחברת ראובן אסנין בע"מ, ותביעתם נמחקה כזכור בשל אי-תשלום אגרה. הטענה על גרימת נזקים בעקבות התנהלות הבנק ביחס לחשבון האחר שנפתח היא טענה חדשה שלא נטענה קודם לכן, ובכל מקרה, מדובר בחשבון שהמשיך את החשבון של חברת ראובן אסנין בע"מ בבנק. טענותיו של אסנין אינן טענות בגין נזקים אישיים, ויש לדחות את תביעתו על הסף. כמו כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לטענה החלופית של הבנק לפיה יש להעמיד את תביעתו של אסנין, לכל היותר, על הסכום שנטען כנזקים אישיים בכתב התביעה המקורי העומדים על סכום של 6.1 מיליון ₪.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובתו של המשיב.

כלל הוא כי מידת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות המורות על המשך בירור של תובענה, להבדיל מסילוקה על הסף, היא מצומצמת (ראו למשל: ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 207-208 (מהדורה שלישית, 2012)). בהחלטות שכאלה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב, לנוכח שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית, משום שלפניה נפרש המכלול (ראו למשל: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים (18.5.2006) בפסקה ג להחלטת השופט א' רובינשטיין ; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' ברדיצ'ב (3.10.2011), בפסקאות 33-35 להחלטת השופטת מ' נאור ). לא שוכנעתי כי העניין שעל הפרק בא בגדרם של אותם מצבים נדירים המצדיקים חריגה מן הכלל האמור.

6.כפי שצויין בהחלטת בית המשפט המחוזי, כתב התביעה המתוקן שכנגד כולל פירוט על נזקים אישיים שנגרמו בגין חשבון אחר שנפתח בבנק. בחשבון זה היה שותף גם אסנין עצמו, להבדיל מחברת ראובן אסנין בע"מ. כפי שציין בית המשפט המחוזי ההלכה היא ש "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 167 (מהדורה תשיעית, 2009)). טענותיו של אסנין ביחס להתנהלות הבנק ביחס לחשבון זה ראויות להתברר. בית המשפט המחוזי שב והדגיש כי אין בעצם ההיתר לאפשר לאסנין לנסות ולהוכיח את טענותיו כדי להביע עמדה בשאלה אם יש ממש בטענות אלה. אכן, אין לחסמו מפני העלאת טענותיו. אם יתברר בדיעבד שלשווא הטריח בתביעתו, לבטח ינתן לכך ביטוי הולם בפסיקת ההוצאות בגמר המשפט. לא ראיתי אפוא הצדקה להתערב בהחלטה ולשנותה.

7.אשר-על-כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.