רע"א 10641/08 מנורה מבטחים בע"מ נ. עיסא מנאל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 17.11.2008 בע"א 1246/07 ( כבוד הנשיא, השופט מ' בן דוד וכבוד השופטים נ' מוניץ

ו א' אברהם ) אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת מיום 12.9.2007 במסגרת ת"א 1751/04 (כבוד השופטת נ' דלה-מוסא ) אשר דחה את תביעתה.

עובדות והליכים קודמים

1.

המשיבה נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.2.2002, ועל כן הגישה תביעה לבית משפט השלום נצרת כנגד המבקשת שהינה מבטחת של הרכב. בכתב תביעתה טענה המשיבה כי היא זו שנהגה במכונית שהייתה מעורבת בתאונת הדרכים, ולצידה ישב אחיה - בעליה של המכונית. המבקשת טענה בכתב הגנתה כי המשיבה לא היא שנהגה ברכב עת אירעה התאונה אלא היה זה אחיה, כאשר המשיבה אך ישבה לצידו כנוסעת.

2.

בהחלטת בית המשפט השלום מיום 20.12.2005, פוצל הדיון כך שתחילה נדונה שאלת החבות ובמסגרתה נתבררה הסוגיה מי נהג ברכב עת אירעה התאונה. ביום 30.5.2006 נוהלה ישיבת הוכחות, במהלכה נשמעו עדי המבקשת ועדי המשיבה בסוגיה הנ"ל. לאחר ישיבת ההוכחות כאמור, ובטרם הוגשו סיכומי הצדדים, הוגשה על ידי המשיבה בקשה לתיקון כתב תביעתה כך שתתווסף לו הטענה לפיה "גם אם תתקבל טענת הנתבעת [המבקשת] כי התובעת [המשיבה] ישבה "במושב ליד הנהג" בזמן התאונה היא עדיין זכאית לפיצויים עפ"י חוק הפלת"ד".

3.

בית המשפט השלום דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה בהחלטתו מיום 1.11.2006 במסגרת בש"א 4942/06 (בת"א 1751/04), בנימוק כי למעשה המשיבה מבקשת להתיר לה לטעון שתי טענות עובדתיות חלופיות וזאת בניגוד לאמור בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות ). כמו כן קבע בית משפט השלום כי גם אם יותר למשיבה תיקון כתב תביעתה הרי שהדבר לא יקים לה עילת תביעה כנגד המבקשת, היות שסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, מתנה את זכות הניזוק (המשיבה) להיפרע מן המבטחת (המבקשת) במתן פסק דין נגד המבוטח (הנהג). קרי, במקרה דנן היה על המשיבה לצרף כנתבע גם את אחיה. משהמשיבה לא עשתה כן לא קמה לה עילת תביעה כנגד המבקשת ולכן תיקון כתב הטענות לא יואיל לה. לבסוף קבע בית משפט השלום כי המשיבה השתהתה בהגשת הבקשה לתיקון כתב תביעתה היות שידעה על עמדת המבקשת עוד כשזו הגישה את כתב הגנתה ולכן אין לאפשר לה את התיקון האמור בשלב מתקדם זה של ההוכחות. ביום 12.9.2007 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום אשר קבע כי המשיבה לא הצליחה להרים את נטל השכנוע שהיא זו שנהגה ברכב ולא אחיה ולכן דחה את תביעתה.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

4.

המשיבה לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט השלום וערערה עליו לבית המשפט המחוזי. ראשית, ביקשה המשיבה כי בית המשפט המחוזי יתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט השלום לפיה המשיבה לא היא שנהגה ברכב עת אירעה התאונה. שנית, ביקשה המשיבה כי בית המשפט המחוזי יתיר לה לתקן את כתב תביעתה בנימוק כי אין בתיקון משום העלאת שתי טענות עובדתיות חלופיות, היות שהתיקון הינו בגדר הוספת טענה משפטית. שלישית, טענה המשיבה כי התיקון דרוש לשם בירור השאלות השנויות במחלוקת. לבסוף, טענה המשיבה כי בית המשפט רשאי להתיר תיקון כתבי טענות בכל שלב משלבי המשפט וממילא לא דבק בבקשת התיקון שיהוי היות שטענות המבקשת לעניין זהות הנהג לא היו ברורות דיין בכתב ההגנה והן התבהרו רק בעת ישיבת ההוכחות האמורה.

5.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא פרט את טענותיה של המבקשת, אולם עולה ממנו כי המבקשת טענה שעל דרך תיקון כתב תביעתה של המשיבה, האחרונה טוענת שתי טענות עובדתיות חלופיות בניגוד לאיסור הקבוע בתקנה 72(ב) לתקנות. כמו כן טענה המבקשת כי משהמשיבה מסרה "גרסה שקרית" למבטחת הרי שהיא איבדה את זכויות תביעתה, זאת בהתאם לאמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה ביטוח ) האוסר על מסירת פרטים כוזבים למבטחת.

6.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה באופן חלקי בהתירו למשיבה לתקן את כתב תביעתה. בית המשפט המחוזי קבע כי האיסור לטעון טענות עובדתיות חלופיות לפי תקנה 72(ב) לתקנות אינו חל בנסיבות העניין היות שהטענה החלופית אותה ביקשה המשיבה להוסיף היא טענה שבה אוחזת יריבתה - המבקשת. המשיבה אינה טוענת טענה עובדתית חלופית אלא לכל אורך הדרך היא טוענת כי היא זו שנהגה ברכב ולא אחיה, אולם אם תתקבל טענת המבקשת לפיה לא היא שנהגה ברכב הרי שהמשיבה טוענת שגם אז היא יכולה להיפרע מהמבקשת והפעם מכוח עילה אחרת שבדין - היותה נוסעת. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שאחיה של המשיבה לא צורף כנתבע אינה מהווה מגבלה ממשית לתיקון כתב תביעתה היות שניתן לצרפו גם בהמשך. יתר על כן קבע בית המשפט המחוזי כי משעילת התביעה של המשיבה הינה כנוסעת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, דהיינו עילת תביעה חלופית ולא עילת תביעה מכוח פוליסת הביטוח, ומשהמבוטח הוא אחיה של המשיבה ולא המשיבה עצמה, כי אז לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח אין כל השפעה על תביעתה של המשיבה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, שם יותר למשיבה תיקון כתב תביעתה כאמור וכן יתאפשר לה לצרף את אחיה כנתבע. לאחר מכן בית משפט השלום יכריע בשאלה האם המערערת נסעה במכונית (גם אם לא נהגה בה), ואם כך יפסוק כי אז יהיה עליו לקבוע את הפיצוי בגין הנזק שנגרם לה.

מכאן הבקשה שלפניי.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקשת לא השלימה עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי והגישה את הבקשה שלפניי. בקשתה של המבקשת ליתן לה רשות ערעור מושתתת על מספר נימוקים: ראשית, בקשת התיקון הינה הלכה למעשה הרחבת חזית שאין לאפשרה לקראת סיום שלב ההוכחות. שנית, בקשת הביטול נגועה בחוסר תום לב היות שלאורך כל שלב ההוכחות המשיבה החזיקה בגרסה עובדתית אחרת לגמרי. שלישית, מדובר בטענה עובדתית חלופית המועלית בניגוד לאיסור הקבוע בתקנה 72(ב) לתקנות. רביעית, תיקון כתב תביעתה של המשיבה כאמור יגרום להתמשכות ההליכים ויצריך להתחיל את ההליך מראשיתו בקשר לעילת התביעה החדשה. לבסוף, טוענת המבקשת כי בשל מסירת פרטים מטעים וכוזבים על ידי המשיבה למבקשת, המבטחת, הרי שנשללה ממנה כל זכות פיצוי בשל האיסור הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח כאמור.

דיון והכרעה

8.

הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1983)]. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים היות שהיא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים.

9.

יתר על כן, מדובר בהחלטה דיונית, ואין זה מדרכו של בית-משפט זה להתערב בהחלטות מסוג זה, לא כל שכן בגלגול שלישי

[ראו למשל: רע"א 9615/06

קריפלובסקי נ' ישיבת נזר ישראל מוסדות תורה (לא פורסם, 4.2.2007)] . בנוסף, סבורני כי יש לסווג את פסק דינו של בית המשפט המחוזי כהחלטת ביניים המורה על המשך בירור התביעה בבית משפט השלום. ודוק - כלל מנחה הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של ההליך גופו [ראו למשל: רע"א 422/06

חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' אהובים

(לא פורסם, 18.5.2006); רע"א 6552/07

ש.דורפברגר בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 25.9.2007); רע"א 8355/08 צברי נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (לא פורסם, 16.12.2008)]. לא מצאתי מקום לחרוג מהכללים האמורים בנסיבות המקרה דנן.

10.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.