רע"א 6620/13 יוסף וינר נ. דוד שרוט

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.9.2013 (רע"א 2129-07-13, הנשיא י' אלון ). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 30.6.2013 (ת"א 26722-05-13, השופטת ע' קויפמן ).

2.

ביום 20.5.2013 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום כנגד שני המשיבים, בהמשך להתדיינות קודמת ביניהם שנסבה על זכויות בנכס מקרקעין. ביום 10.6.2013 הגיש המשיב 1 כתב הגנה. לאחר שחלף כחודש מיום הגשת התביעה ומשלא התקבל כתב הגנה מטעם המשיב 2, הגיש המבקש, ביום 26.6.2013, בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד המשיב 2. בגדרה של בקשה זו, הצהיר המבקש כי הוא מסר את כתב התביעה לעורך דין יהודה וידבסקי (להלן: עו"ד וידבסקי ), אשר לטענתו ייצג את שני המשיבים, במשך יותר מ-22 שנים, בכל ההתדיינויות המשפטיות הקודמות ביניהם.

3.

ביום 30.6.2013 דחה בית משפט השלום את הבקשה. בהחלטה נקבע כי העובדה שעו"ד וידבסקי מייצג את המשיב 2 בהליך אחר אין פירושה כי הוא מייצגו גם בהליך הנוכחי או שהוא מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמו בהליך זה, ועל כן, אין לומר שנעשתה המצאה כדין של כתב התביעה.

4.

ביום 1.7.2013 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נסבה על החלטה זו.

5.

ביום 21.7.2013 הגיש המשיב 2 את תגובתו לבית המשפט המחוזי, ובה טען כי עד למועד זה לא קיבל כל כתב בי-דין הקשור לתביעה או לבקשת רשות הערעור. עוד עדכן המשיב 2 כי נודע לו על הגשת התביעה רק מספר ימים קודם לכן, וכי הוא ייפה את כוחו של עו"ד וידבסקי להגיש כתב הגנה בשמו, כתב הגנה אשר אף הוגש באותו יום.

6.

ביום 29.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, כשהוא חוזר על עיקרי הנמקתו של בית משפט השלום, היינו שייצוגו של אדם על-ידי עורך דין בהליך מסוים אינו עושה אותו, כשלעצמו, מייצג שלו בכל הליך עתידי. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש לפיהן יש ללמוד לעניין זה גזירה שווה מהלכות שנפסקו בכל הנוגע לתחליפי המצאה או לדרכי המצאת מסמכים לתושבי חוץ.

7.

בבקשת רשות הערעור המונחת לפני, משיג המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי. ראשית , טוען המבקש כי עו"ד וידבסקי הוא אכן בא-כוחו של המשיב 2

–

כפי שניתן ללמוד הן מן ההיסטוריה של ייצוג המשיב 2 בכל הליכיו המשפטיים בעבר והן מכך שבזמן מסירתו של כתב התביעה לעו"ד וידבסקי, זה אישר בפניו באותו מעמד שהוא מייצג את שני המשיבים. שנית , טוען המבקש כי המסירה לעו"ד וידבסקי הייתה מסירה כדין למורשה של המשיבים, כמשמעותו של מונח זה בתקנות 477 ו-482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בהקשר זה מפנה המבקש לפסקי דין התומכים לשיטתו בעמדתו, ובכלל זה לרע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8.3.2011) ולע"א 23/83 יוחימק נ' קדם , פ"ד לח(4) 309 (1984), המתייחס לכך ש"לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בין-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען..." ( שם , בעמ' 314)). שלישית , טוען המבקש כי בית משפט השלום טעה בכך שלא בחן כלל את השאלה האם היה עו"ד וידבסקי מורשה לקבל כתבי בית דין בשם המשיב 2. רביעית , המבקש סבור כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה שאין שום אפשרות להמציא כתבי דית דין למורשה בארץ גם כאשר הנתבע שוהה בחו"ל, ומצביע על כך שלקביעה כזו יש השלכות החורגות מעניינים של הצדדים לסכסוך.

8.

לאחר עיון בבקשה ובחומר המצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. הלכה מבוססת היא כי במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בנסיבות הבקשה דנן, המשוכה העומדת בפני המבקש היא אף גבוהה במיוחד, מאחר שבקשת רשות הערעור מהווה דיון ב"גלגול שלישי" בהחלטה אחרת (ראו למשל: רע"א 5341/11 הלה הנדסה בניה וייזום בע"מ נ' חביבה שולדנריין (18.8.2011)).

9.

טענותיו של המבקש נסבות על מחלוקת שאינה חורגת מעניינם של הצדדים, היינו, האם הלכה למעשה היה עו"ד וידבסקי מיופה-כח של המשיב 2 בעת שהומצא לו כתב התביעה והאם ניתן להכיר בכך שהיה באותה נקודת זמן "מורשה". טענות מסוג זה הן טענות הנטועות בתשתית העובדתית וביישום המבחנים המשפטיים על עובדות המקרה. ככאלה הן אינן חורגות מעניינם של הצדדים, ועל כן לא מעוררות עניין בעל חשיבות כללית או ציבורית, כפי שנדרש לשם הענקתה של רשות ערעור בגלגול שלישי. גם יתר טענותיו של המבקש, על אף שהן מוצגות כסוגיות משפטיות-עקרוניות, אינן מצדיקות הענקתה של רשות ערעור בנסיבות העניין, מאחר שעניינן הוא ביישומן של הלכות קיימות על נסיבות המקרה. כך, אפילו נפלה טעות ביישום ההלכה, שאלה שכלל אינני נדרשת אליה, הרי שלא היה בכך לבד כדי להצדיק קבלתה של בקשת רשות הערעור, ולא כל שכן בקשה שנסבה על דיון בגלגול שלישי בהחלטת ביניים.

10.

למעלה מן הצורך, ניתן להוסיף, כי בקשתו המקורית של המבקש, כמו גם בקשות רשות הערעור שמתייחסות אליה, נועדה להביא למתן פסק דין בהעדר הגנה, היינו לסגור את דלתותיו של בית המשפט בפני המשיב 2, במובן זה שתחסם דרכו להשמיע את טענותיו. לעומת זאת, החלטתו של בית משפט השלום, ובהמשך לה גם החלטתו של בית המשפט המחוזי, נזהרו מפני סגירת דלתיים זו. בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, דומה שזוהי אף תוצאה ראויה (ראו והשוו: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ

נ' גיטי אהובים (18.5.2006)).

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.