רע"א 8869/13 נעמה פאור נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.12.2013

(כב' השופטת ע' צ'רניאק ) בתיק רע"א 21582-11-13, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בהרצליה אשר דחה את בקשתה לפסול מומחה מטעם בית המשפט.

1.

כעולה מן הבקשה, למבקשת נגרמו נזקי גוף בעקבות שריפה אליה נקלעה. המבקשת תבעה את המשיבה על יסוד פוליסת ביטוח אישית. במסגרת התביעה הגישו הצדדים חוות דעת רפואיות בתחומים שונים, וביניהם בתחום האורטופדי. נוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידי הצדדים הוחלט על מינויים של מומחים מטעם בית המשפט. בו ביום שהוחלט על מינויו של מומחה בתחום האורטופדי (להלן: פרופ' סלעי ) הגישה המבקשת בקשה לפסילתו נוכח טענותיה באשר לתכיפות יחסי עבודתו עם חברות ביטוח בכלל ועם המשיבה (הנתבעת) בפרט. בקשה זו נדחתה בקצרה על-ידי בית משפט השלום בהחלטתו מיום 8.5.2013. בהחלטה נאמר כי "פרופ' סלעי ממונה על ידי ביהמ"ש מעת לעת כמומחה מטעם ביהמ"ש. לנתבעת [המשיבה, צ.ז.] אין יחסי עבודה עמו". בדיון שנערך בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום הוסכם, כי בקשת הפסילה תוחזר לבית משפט השלום על מנת שזה "יבחן את הנושא ויתן החלטה מנומקת ... לאחר שיהיו לפניו כל טענות הצדדים לרבות תשובת המבקשת לתגובת המשיבה לבקשה לפסילת מומחה". עוד נאמר בהחלטה, כי על בית משפט השלום "לבחון הנושא מחדש על בסיס כל הנתונים שלפני[ו] ".

2.

בהחלטה נוספת מיום 16.10.2013 דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשת לפסילת מומחה. תחילה התייחס בית המשפט לתצהיר נציגת המשיבה שבו נאמר כי "לא ניתן לבצע בדיקה 'מיכונית' בשאלה האם המשיבה נסתייעה אי פעם בפרופ' סלעי כמומחה מטעמה ושילמה לו שכר טרחה". בתצהיר נאמר גם כי בירור העלה, כי למעט מחלקת תביעות חבויות גוף, יתר מחלקות המשיבה לא דיווחו על עבודה עם פרופ' סלעי כמומחה מטעם המשיבה, וממחלקת תביעות חבויות גוף במשיבה נמסר כי "נעשו מספר פניות למומחה לצורך מתן חוו"ד מטעם המשיבה, כאשר מדובר במספר זעום, ספורדי ולעיתים רחוקות בלבד. למיטב ידיעת המשיבה מדובר במקרים בודדים ביותר בתקופה של כ-10 השנים האחרונות". מכאן פנה בית המשפט לבחינת הפסיקה הנוהגת בשאלת פסילת מומחים ועמד על כך שבפסיקה קיימת חזקה בדבר מקצועיותם של מומחים מטעם בית המשפט וכי אין די בעובדה שמומחה ערך בעבר חוות דעת עבור הצד שכנגד כדי לסתור חזקה זו ולהביא לפסילתו. בית המשפט פירט שורה של החלטות שניתנו במקרים דומים ושבהם לא נפסל המומחה. נקבע, כי נוכח האמור ומאחר שטענות המבקשת בדבר קשרי העבודה של המומחה לא נתמכו באסמכתאות מספקות - אין מקום לקבל את בקשתה. בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי אין להביא את החלטתו זו לידיעת המומחה עד לסיום ההליך.

3.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת כלפי החלטת בית משפט השלום נדחתה ביום 2.12.2013. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי מסקנות בית משפט השלום מקובלות עליו וכן כי "ההחלטה נושא הבר"ע מפורטת ומנומקת כדבעי ולא מצאתי בה שגיאה בולטת או פגם ממשי הקורא לתיקון בערכאה זו".

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

בבקשה, המונה 18 עמודים עמוסים וצפופים (אף שבאי-כוח המבקשת ציינו בה כי הדברים יובאו "בקצירת האומר") מעלים המבקשים טענות שונות כלפי הערכאות הקודמות. לטענת באי-כוח המבקשת, בבקשתם זו הם לקחו על עצמם תפקיד של "שומר סף" כדי להבטיח שבתי המשפט ימנו מומחים אובייקטיבים מטעמם, אשר אינם מצויים בניגוד עניינים ולו למראית עין. נטען, בין היתר, כי בית משפט השלום התייחס בהחלטתו ליחסי העבודה הנטענים בין המומחה לבין המשיבה בעוד שבקשתם התייחסה לתדירות עבודתו עם חברות ביטוח בכלל. לשם תמיכה בטענותיהם מציגים באי-כוח המבקשת נתוני בדיקה שערכו במשרדם ובמאגרים המשפטיים בהם מוזכר פרופ' סלעי כמומחה מטעם חברות ביטוח וכן לעניין שיעורי הנכות שהוא נוהג לקבוע. נטען, כי יש בנתונים אלה כדי לתמוך בטענתם וכדי לאבחן את עניינו של פרופ' סלעי מהמקרים שהוצגו בהחלטת בית משפט השלום. לטענת באי-כוח המבקשת החלטת בית משפט השלום איננה ראויה מאחר שבית המשפט העדיף בהחלטתו את האינטרסים של פרופ' סלעי וההגנה על שמו הטוב על פני האינטרסים של המבקשת.

5.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בלי שתידרש תשובה. ראשית, נראה כי במקרה זה יש טעם של ממש לחזור על ההלכות הידועות בדבר המקרים שיצדיקו מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ובפרט, כאשר המדובר בבקשה לגלגול נוסף על 'החלטה אחרת'. ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק באותם מקרים שחשיבותם המשפטית או הציבורית חורגת מן המחלוקת של הצדדים הישירים להליך (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). בענייננו, חרף ניסיונות באי-כוח המבקשת להציג את בקשתם כמקרה כללי בו נזעקת "זעקתם של קורבנות התאונה", הרי שבחינת טענותיהם מעלה, כי המקרה דנא תחום כל כולו לנסיבותיו. על טענות מהסוג האמור נאמר כי: "טענות מסוג זה הן טענות הנטועות בתשתית העובדתית וביישום המבחנים המשפטיים על עובדות המקרה. ככאלה הן אינן חורגות מעניינם של הצדדים, ועל כן לא מעוררות עניין בעל חשיבות כללית או ציבורית, כפי שנדרש לשם הענקתה של רשות ערעור בגלגול שלישי. גם יתר טענותיו של המבקש, על אף שהן מוצגות כסוגיות משפטיות-עקרוניות, אינן מצדיקות הענקתה של רשות ערעור בנסיבות העניין, מאחר שעניינן הוא ביישומן של הלכות קיימות על נסיבות המקרה. כך, אפילו נפלה טעות ביישום ההלכה, שאלה שכלל אינני נדרשת אליה, הרי שלא היה בכך לבד כדי להצדיק קבלתה של בקשת רשות הערעור, ולא כל שכן בקשה שנסבה על דיון בגלגול שלישי בהחלטת ביניים" (רע"א 6620/13 וינר נ' שרוט (17.10.2013)). המבקשת (ושמא באי-כוחה) מבקשת, לכאורה, לקדם סוגיה עקרונית בעלת היבטים כלליים, שעניינה זהות המתמנים על-ידי בית המשפט כמומחים מטעמו. אלא שקידום הנושא יכול להיעשות כאשר מצוי בפני בית המשפט מקרה מתאים, והמקרה דנא אינו כזה.

6.

בבחינת מעבר לצורך אעיר, כי אף לגופם של דברים איני סבור כי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות נפל פגם המצדיק התערבות. תחילה יובהר, כי איני סבור שיש להקל ראש בטענותיה הכלליות של המבקשת בדבר הצורך להבטיח שבתי המשפט ימנו מומחים אובייקטיביים אשר לא דבק בהם חשש לניגוד ענייניים "ולו למראית עין", כפי שנטען בבקשה. עמדתי על כך בעבר בין היתר ברע"א 2104/12 פלונית נ' ד"ר וינברג (1.5.2012) וברע"א 1138/12 אי. די. בי. חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (9.4.2012). נראה גם, כי מסיבה זו בית משפט קמא הורה לבית משפט השלום לדון בבקשת הפסילה פעם נוספת לאחר ש מלוא הנתונים בעניינו של המומחה יובאו בפניו. יחד עם זאת, וכפי שיפורט, אינני סבור כי במקרה דנא אכן עלה בידי המבקשת לבסס את טענתה בדבר הצורך בפסילתו של פרופ' סלעי. עם זאת, יש להבחין היטב בין מינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת החבות, שאז גוברת הרגישות לזהותו, לבין מינוי מומחה בשאלת הנזק בלבד, במיוחד כאשר בצד אותו מינוי הוגשו גם חוות דעת מטעם בעלי הדין (כלומר, אין מדובר בהליך המתנהל על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

אין בידי לקבל את ההשוואה הדווקנית שעורכת המבקשת בין הנתונים שהובאו בפסיקה אליה הפנה בית משפט השלום לבין הנתונים שמציגה המבקשת בעניינו של פרופ' סלעי. מההחלטות שהציג בית משפט השלום עולה, כי בפסיקה הובעה עמדה ברורה שלפיה, כדי לסתור את חזקת המקצועיות של מומחה מטעם בית המשפט לא די בהצגת מקרים ספורים בהם המומחה ערך חוות דעת מטעם הצד שכנגד ואף לא די בכך שיוכח כי המומחה עבר דרך קבע עם הצד היריב. סתירת החזקה מחייבת הוכחת קיומן של אינדיקציות ברורות לניגוד עניינים המעלה "חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קרבה בין המומחה ל[צד שכנגד] לה טוען המשיב" (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' חלפון (30.5.1999); ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 685 (מהדורה רביעית, 2012) וההפניות שם). נראה כי לשם כך נדרש, לכל הפחות , להוכיח קיומה של זיקה מהותית בין המומחה לבין הצד שכנגד על פני פרק זמן משמעותי . בענייננו, אין בנתונים שהוצגו בתצהיר המשיבה, ואף בנתונים שהציגה המבקשת בבקשתה, כדי לבסס את הטענה שיש לפסול את פרופ' סלעי מהטעמים המפורטים לעיל. מה גם שבהקשר של הנתונים שהובאו בבקשה, כלל לא הובהר לאיזה פרק זמן הם מתייחסים. אוסיף, כי גם אין מקום לקיים חקירות של המצהירים בגדרה של בקשה כגון דא, אלא במקרים נדירים, והתשובה שניתנה על-ידי המשיבה סבירה ומעמידה תשתית מספקת להכרעה בבקשה. כמובן שבהמשך גם עומדת לרשות המבקשת האפשרות לחקור את המומחה.

7.

צורמת במיוחד הטענה לפיה בתיק אחר ניתנה על-ידי ד"ר סלעי חוות דעת כנגד לקוחה של באי-כוח המבקשת דנן והוא צפוי להיחקר שם, כך ש"הוא בוודאי יתקשה לשים בצד את ההתכתשות מול הח"מ ואת החקירות הלא נעימות שייחשף להן". ראשית, יש לקוות שחקירת ד"ר סלעי לא תיהפך ל"בלתי נעימה". גם אין להתייחס אל חקירה נגדית כאל "התכתשות". גם חקירה נגדית נוקבת הכוללת שאלות קשות יכולה וצריכה להיות עניינית, הוגנת ונינוחה. קל וחומר שמדובר בחקירת עד מומחה. אין לעבור בגדרה ל"פסים אישיים" ולהתנצחות לשמה. ככל שהחוקר אינו משכיל לשמור על גדריה הראויים של החקירה, חובה על בית המשפט לעמוד על המשמר, עד כדי הפסקת החקירה לחלוטין במקרה המתאים. שנית, אין ליצור מצב של עימות אישי בין פרקליט לבין עד מומחה, במיוחד כשהם צפויים לשוב ולהיפגש בהליכים נוספים, עד שאותו עימות ישמש בעתיד עילה לפסילת מומחה שאינו נושא חן בעיני פרקליט מסוים. מהלך כגון זה הוא בוודאי בגדר שימוש לרעה בהליכים ואין ליתן לו יד.

8.

הנה כי כן, חרף טענותיה של המבקשת נראה כי בית משפט השלום בחן היטב את הנתונים הרלבנטיים לקבלת החלטה בבקשת פסילתו של פרופ' סלעי ולאחר כל זאת מצא כי אין בהם כדי לבסס חשש לניגוד עניינים בכלל או כזה העלול לפגוע בזכויותיה של המבקשת. כבית משפט קמא סבורני, כי מסקנה זו מבוססת ומעוגנת היטב בנתוני המקרה ובהתחשב בעמדת הפסיקה בעניינים כגון דא.

9.

לבסוף נראה כי לא למותר לציין, כי לא היה מקום להגיש את בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה. הדברים אמורים הן ביחס ללשון שננקטה בחלקים מהבקשה (ובכלל זה האשמת בית המשפט בכך שהוא מעדיף להגן על המוניטין של המומחה על פני עשיית משפט צדק וחלוקת "ציונים" לשבח או לגנאי לשופטים אלה ואחרים), הן באשר לאורכה הבלתי סביר והן בהיותה עמוסה פרטים וטיעונים שאין בהם כדי לסייע בהכרעה הנדרשת, וכפי שנזדמן לי להעיר בעבר:

"היקפה הבלתי סביר בעליל של הבקשה לעיכוב ביצוע מקשה על בית המשפט לעמוד על הטענות האמיתיות והמרכזיות שבפי המבקשים, ולפיכך לא רק שיש בכך לסרבל את ההליך שלא לצורך, אלא שאין הדבר מסייע למבקשים ועלול אף להזיק לעניינם, שכן בתוך המלל הרב לא ניתן היה לעמוד על הטענות בבהירות ובחדות הנדרשת" (ע"א 6137/12 עזבון המנוח בוקובזה ז"ל נ' בן פורת יוסף יבוא ושיווק בע"מ , פסקה 9

(27.1.2013)).

10.

סוף דבר, הבקשה נדחית. מעבר לכך שהבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, נראה גם כי בהחלטות הערכאות הקודמות לא נפל פגם המצדיק התערבות. כיוון שלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.