רע"א 8084/13 בי אן איי ישראל בע"מ נ. א.ש מועדון הזהב בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) בתיק רע"א 30028-09-13 מיום 28.10.2013 בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שלא להרים מסך בין המשיבה 1 (להלן: החברה ) לבין המשיבה 3 (להלן: המשיבה ). כלומר המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי".

1.

בקצרה ייאמר, כי לאחר שהחברה ביטלה המחאה שרשמה לפקודת המבקשת בסך 2,610 ש"ח, פנתה המבקשת להוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר. החברה לא התנגדה לבקשה זו, אך בהמשך התברר כי היא חדלת פרעון. המבקשת הגישה בקשה לחייב את המשיבה בחובה הפסוק של החברה באמצעות הליך של הרמת מסך ההתאגדות. הילוכה של המבקשת בבקשה זו היה כדלקמן: אף שהחברה היתה "רשומה על שמה" של המשיבה, שגם החזיקה במניותיה, המשיב 2 הוא זה שניהל את החברה בפועל. נטען, כי "רישום החברה על שמה" של המשיבה אינו אלא תרמית שנועדה לאפשר למשיב 2 להמשיך ולנהל את החברה, ואף להתחייב בשמה, בעודו מצוי בהליכי פשיטת רגל. נטען, כי בנסיבות אלה, בהן "נעשה ניצול לרעה של האישיות המשפטית של החברה" על-ידי המשיבים 3-2, יש לאפשר הרמת מסך בין החברה לבין המשיבה.

2.

בהחלטתה מיום 6.6.2013 דחתה רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת נ' טלמן-בולטין ) את בקשת המבקשת לחייב את המשיבה בחובה הפסוק של החברה. ראשית, בחנה הרשמת את שאלת סמכות רשם ההוצאה לפועל להורות על הרמת מסך לפי חוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: חוק החברות ). הרשמת עמדה על כך שעל-פי הפסיקה בנושא זה לרשם ההוצאה לפועל סמכות "מצומצמת ומוגבלת" להורות על הרמת מסך רק בנסיבות מסוימות אשר אינן מתקיימות במקרה זה (רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' ענבר פ"ד נד(2) 712 (2000)). שנית, נקבע כי "לגופו של עניין - לא הונח הבסיס המשפטי לבקשה לחייב מנהל חברה וצד ג' בחוב הפסוק ... ואף לא הוכח במישור העובדתי כי הגב' ששון [המשיבה - צ.ז.] ידעה על עובדת היותו של מר שגיא [המשיב 2 - צ.ז.] מצוי בהליכי פשיטת רגל".

3.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום (כב' השופט מ' סובל ). בית המשפט קבע בהחלטתו, כי, כפי שנקבע בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל, במקרה זה לא מתקיימות נסיבות המקימות לרשם ההוצאה לפועל סמכות להרים מסך בין החברה לבין בעלי המניות בה. עוד נאמר בהחלטה כי במקרה זה גם "לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענותיה בדבר ניצול לרעה של אישיות משפטית נפרדת, לא קיימות נסיבות עובדתיות התומכות בטענות המבקשת וקושרות את המשיבה 3 והחברה שהיתה בבעלותה לנטען כלפיה". בתוך כך חייב בית משפט השלום את המבקשת לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.

4.

כלפי החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הבקשה בלי שהתבקשה תשובה. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, בין היתר, כי די בכך שרשמת ההוצאה לפועל מצאה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את טענותיה כלפי התנהלות המשיבה כדי להביא לדחיית הבקשה.

5.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי שנטען בה כי היא מעלה "שתי סוגיות עקרוניות ורחבות היקף": סמכות רשם ההוצאה לפועל להרים מסך לפי חוק החברות ונטל ההוכחה הנדרש כדי להקים עילה להרמת מסך.

6.

דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. כפי שגם המבקשת מציינת בבקשתה, המדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" שלגביה נאמר כי "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ,

פסקה ד(3) (18.3.2007)). אינני סבור כי בענייננו מתקיימות אותן נסיבות נדירות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בגלגול רביעי. אף אם המבקשת מתיימרת להציג את סוגיית סמכות רשמי ההוצאה לפועל להרים מסך לפי חוק החברות כבעלת אופי עקרוני-כללי, הרי שלא די בכך כדי ליתן רשות ערעור, שכן בירורן של סוגיות מעין אלה ראוי שייעשה כאשר מצוי בפני בית המשפט מקרה מתאים (השוו: רע"א 8869/13 פאור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

(19.1.2014)). בענייננו, קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הקודמות מלמדות בבירור כי המקרה דנא אינו המקרה המתאים לבירור הסוגיות הנזכרות, שכן לא עלה בידי המבקשת להניח תשתית עובדתית כלשהי לתמוך בטענותיה באשר להתנהלות המשיבה שתצדיק הרמת מסך, גם אם יקבע שרשם ההוצאה לפועל מוסמך לדון בכך.

נוכח האמור דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.