רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ -סניף כר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת בר זיו) מיום 30.10.06 בבר"ע 836/06, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת שרון-נתנאל) מיום 11.9.06 בע"א 131/06; בהחלטה זו של בית משפט השלום התקבל ערעור המשיב על החלטת הרשם (כתארו אז) ברגר מיום 25.1.06 בבש"א 2092/04 במסגרתה ניתנה למבקשים רשות להתגונן.

ב.

ואלה העובדות הצריכות לענייננו: המשיב הגיש כנגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר בסך 511,140 ₪

בגין יתרת חוב שהצטברה בחשבון הבנק של המבקשת 1. המבקשת 1 נתבעת כבעלת חשבון ואילו המבקשים 2 ו-3

נתבעים בשל ערבותם לחשבון (המבקשת

2 חתמה על כתב

ערבות ללא הגבלה בסכום, ואילו המבקש 3 חתם על כתב ערבות מוגבל בסך 130,000 ₪).

בין יתר הטענות שהעלו המבקשים בבקשת הרשות להתגונן הועלתה הטענה, כי המשיב התנה שירות בשירות בסרבו לבקשת המבקשת 2 לפדות תכניות חסכון ופקדונות, וכפה עליה ועל המבקשת 1 פתיחת תכנית חסכון. כנטען, גם העביר המשיב כספים מחשבון המבקשת 1 לחשבונות פרטיים של המבקשים 2 ו-3 לצורך פתיחת תכניות חסכון אשר שועבדו לו.

הרשם ברגר נתן למבקשים רשות להתגונן ביחס למרבית הטענות, ובכלל זאת ביחס לטענה בדבר התניית שירות בשירות. נקבע כי שאלת הקשר בין החשבונות הפרטיים לחשבון העסקי, העברות הכספים בין חשבונות אלה, פתיחת תכניות החסכון בחשבונות הפרטיים מכספים שהועברו מן החשבון העסקי ושעבודם של חסכונות אלה לחשבון העסקי, מחייבים בירור, וכי אין ניתן בשלב זה לשלול את טענות המבקשים באשר להתניית שירות בשירות.

המשיב עירער לבית משפט השלום. בית משפט השלום דחה טענות אחרות של המשיב, אך קבע כי יש ממש בטענתו בעניין תכנית שירות בשירות, שלגביה נאמר כי "נראה שמ דובר בהגנת בדים". בית המשפט קבע כי המבקשים לא הגישו מסמכים המראים העברות כספים כנטען ואף המומחה מטעמם, אשר נחקר בפני הרשם, לא הציג מסמכים התומכים בכך. בית משפט השלום בדק את תכניות החסכון, הרשומות בחוות דעת מומחה שהגישו המבקשים, והעלה כי אין סמיכות זמנים מספקת בין פתיחת תכניות החסכון לבין העמדת האשראים למבקשת 1, וכי הנתנים בדבר תכניות החסכון ובדבר האשראי שניתן למבקשת 1 אינם מניחים, אף לא לכאורה, בסיס לטענה של התניית שירות בשירות. כן נקבע אין בתצהיר המבקשת 2 פירוט או הסבר, כיצד בוצעה

התניה זו.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי "קביעות בית המשפט קמא בעניין התניית שירות בשירות עובדתיות בעיקרן ובכגון דא, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב (מה עוד שהבקשה שערכאה שלישית תידרש לעניין)." מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

לטענת המבקשים, בבואו להכריע היש מקום ליתן רשות להתגונן, אין בית המשפט נדרש לבחון את טיב הראיות שהוצגו בפניו, אלא לבחון האם גרסת המבקשים מהוה הגנה, ולו בדוחק, כנגד תביעת המשיב.

זאת ועוד, הכלל בדבר נטייתה של ערכאת הערעור להימנע מלהתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה, ששמעה והתרשמה באופן בלתי אמצעי מכלל הראיות בתיק, ולענייננו החלטת הרשם, מצדיק אי התערבות בהחלטה בדבר מתן רשות להתגונן.

ד.

(1) עיינתי בבקשה ובמצורפיה. לדעתי אין היא מגבשת עילה המצדיקה דיון נוסף, בגדרי ההלכה הנוהגת. בידוע כי רשות ערעור אף בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעל חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מהמחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). לא כל שכן, שעה שעסקינן בבקשה בגלגול שיפוטי רביעי לאחר שנדונה בפני רשם בית השלום, בפני בית משפט השלום ובפני בית המשפט המחוזי. על אף מאמציו המפורטים של בא כוח המבקשים לטעון כי מקרה זה בא בקהלם של החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, אין אלה פני הדברים. ראשית, הבקשה, כולה, מופנית כנגד מחלוקת בשאלה עובדתית מובהקת - האם יש בסיס לטענה בדבר התניית שירות בשירות. בית משפט זה מתבקש אפוא, לדון ולהכריע מחדש "במסכת עובדתית שהוכרעה בבית המשפט קמא. בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני" (רע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (טרם פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם) - הנשיא ברק))

וכך הם הדברים אף שהטענה היא כי ערכאת הערעור התערבה שלא כדין בממצאי העובדה של הערכאה הדיונית (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד (1999), 180).

(2) אוסיף ואזכיר, כי אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענת ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ , פ"ד כ(3) 265, (השופט קיסטר); ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' גרוסי עזאם , פ"ד לט(3) 20, 24 (השופטת נתניהו); ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד , פ"ד מה(3) 188, 200-199 (השופט מלץ)). זאת, שהרי מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד (טרם פורסם) (השופטת ארבל) ; זוסמן

סדר הדין האזרחי (מהדורה 7, בעריכת ש' לוין) עמ' 675). מנגד, אם יש סיכוי כזה, תינתן ככלל הרשות.

בנידון דידן בחן בית משפט השלום את טענות המבקשים, נוכח מכלול החומר שבפניו, תוך בדיקה יסודית - והיא ראויה להערכה, לא להשגה - ולא מצא הגנה לכאורה בפני תביעת המשיב. בנושא התניית השירות בשירות, מה שאין כן בשארֵי המחלוקת. בית-המשפט המחוזי שב ונדרש אף הוא לטענות המבקשים, והן לא נתקבלו על דעתו, אף אם נימק החלטתו בקצרה. הדברים נבחנו איפוא עובדתית ומשפטית פעם אחר פעם. אינני סבור כי הערכאות דלמטה החמירו עם המבקשים והטילו עליהם נטל הוכחה כבד מדי, שאינו הולם שלב זה.

(3) איני יכול שלא לומר בחתימת הדברים, כי צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית

תידרש לאותה מחלוקת. מעבר לנושא לעיצומו, מדיניות שיפוטית ולוא גם הליברלית ביותר, אינה יכולה ככלל להלום, בעומס שבו נתונים בתי המשפט, גלגול רביעי. ראוי שהמבקשים לפתוח הליך כזה – ואף אם חשים הם טרוניה - יתנו דעתם לזאת, ולא יכלו זמנם, ממונם וזמנו של בית המשפט.

ה.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.