בע"מ 6154/15 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' שרעבי ) בגדרו התקבל ערעור המשיב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר דחה את ערעור המשיב על החלטת רשם ההוצאה לפועל.

רקע

1.

במסגרת הליכים שהתנהלו בין הצדדים, בני זוג לשעבר, ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שבגדרו נקבע, כי מחוב המזונות שחב המשיב יקוזזו חובותיה של המבקשת למשיב, כפי שאלה נקבעו במסגרת פסק הדין. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. ערעור המבקשת נדחה ברובו. עם זאת, בית המשפט המחוזי ראה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לקביעה בדבר קיזוז החובות (להלן: פסק הדין מיום 14.4.2011 ):

"[באשר] להוראה בסעיף 41 לפסק הדין בדבר קיזוז החיוב של האשה כנגד חוב מזונות קטינים. אנו מורות שקיזוז זה יבוטל. נעיר כי ילדי הזוג לא היו צד בתובענות לפני בית משפט קמא ולא היה מקום להורות על קיזוז".

2.

בהתאם לאמור, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל לגביית חובותיה של המבקשת. בהחלטתו מיום 23.4.2012 הורה רשם ההוצאה לפועל על ביצוע קיזוז בין חוב מזונות הקטינים של המשיב לבין חובות המבקשת כלפיו. בקשה שהגיש המשיב לרשם ההוצאה לפועל לביטול החלטתו נדחתה ביום 5.7.2012. ערעור שהגיש המשיב על החלטת רשם ההוצאה לפועל נדחה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. כלפי פסק דין זה הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, דן בה כבערעור וקיבל את הערעור. בפסק דינו עמד בית משפט קמא על כך שהחלטות רשם ההוצאה לפועל עמדו בניגוד להוראות פסק הדין מיום 14.4.2011 בגדרו נקבע מפורשות כי אין לקזז בין חובות המבקשת לבין חוב מזונות הקטינים שבו חב המשיב. הוסבר, כי לרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת מוגבל ב"יישום או ביצוע פסק דין" ועל כן בכך שחזר על הוראת הקיזוז, אף שזו נשללה בפסק הדין מיום 14.4.2011, חרג הרשם מסמכות, ועל כן היה על בית המשפט לענייני משפחה להתערב בהחלטותיו. נוכח האמור הורה בית משפט קמא על ביטול ההחלטות מיום 23.4.2012 ומיום 5.7.2012.

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשת, המשיב כופה עליה הליכים משפטיים, שברובם הם הליכי סרק, העולים כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. נאמר, כי בהליכים השונים שנוקט המשיב הוא מונע מההתדיינות בין הצדדים להסתיים. לטענת המבקשת, בנסיבות אלה, יש לקבל את בקשת רשות הערעור

מטעמים של צדק ומניעת עיוות דין.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. כידוע, "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06

שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פס' ד(3) ( 18.3.2007 )). נראה כי הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, כאשר שאלת אפשרות קיזוז חובותיהם של המבקשת והמשיב נדונה "בשני סיבובים" - ראשית, כאשר בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 14.4.2011 ביטל את קביעת בית משפט לענייני משפחה בדבר אפשרות קיזוז החובות. שנית, כאשר החלטת רשם ההוצאה לפועל בדבר הקיזוז עוררה סבב התדיינויות נוסף בסוגיה זו.

מעיון בבקשה עולה, כי היא אינה מעוררת שאלה שתצדיק מתן רשות הערעור ב"גלגול רביעי". חרף טענות המבקשת נראה, כי בסופו של יום היא מבקשת להלין על הקביעה לפיה אין מקום לערוך קיזוז בין חובותיה לבין חובות המשיב, בין היתר, נוכח ההתדיינויות הצפויה ביניהם באשר לגובה החוב (כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא). ברי, כי טעם זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי". אף לגופם של דברים אינני סבור כי יש מקום לקבל את הבקשה. נראה כי פסק דינו של בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם הוראות הפסיקה בדבר שיקול דעתו המוגבל של רשם ההוצאה לפועל בבואו להוציא לפועל פסק דין. על-פי הפסיקה שפורטה בפסק הדין נשוא הבקשה דנא, תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא "להוציא לפועל את האמור בפסקי הדין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו" (רע"א 1557/06 שיפטן נ' קירשנבום (12.7.2006)). ברי, כי בהחלטות רשם ההוצאה לפועל חרג הוא מסמכות מוגדרת זו בכך שבחר להוסיף לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין חובותיהם ההדדיות של המשיב והמבקשת את הוראת הקיזוז אשר נגרעה הימנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.4.2011.

סוף דבר. מהטעמים שפורטו דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.