רע"א 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ. עו"ד דוד קירשנבום

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 792/05 (השופט א' פרקש), מיום 8.1.06, בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (סיגל צייג) בתיק הוצאה לפועל מספר 03-11917-03-9 מיום 15.4.04, שדחתה את בקשת המבקש להורות על הגדלת קרן החוב בתיק באופן שייווספו לחוב הפרשי הצמדה וריבית.

ב.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: בין המבקש והמשיב, עורכי דין במקצועם, התנהלה תביעה לגילוי חשבונות על רקע הסכם שותפות ביניהם להגשמת עסקאות מקרקעין. המחלוקת ביניהם – בעברם חברים משכבר – הולידה למרבה הצער התדיינויות לאין קץ, שזו אחת מהן. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט - כתארו אז - ע' קמא) קבע בפסק דין חלקי, כי המבקש זכאי לקבל מהמשיב 20% משכר הטרחה שקיבל המשיב בגין אחד הפרויקטים, בניכוי הוצאות, כשהסכום צמוד לשער הדולר היציג של ארה"ב מיום קבלת הסכומים ועד ליום הגשת התביעה, ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ואילך. בפסק דין סופי (על-ידי סגן הנשיא קמא) נקבעו סכום ההכנסות מהפרויקט וסכום ההוצאות שיש לנכות מההכנסות. בקשת המבקש לתיקון טעות בפסק הדין הסופי כך ש סכומי ההכנסות יישאו הפרשי הצמדה וריבית, נדחתה (על-ידי השופט ב' אוקון) בנימוק שאין מדובר בבקשה לתיקון טעות כמובנה בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984. ערעורם של בעלי הדין על פסק הדין הסופי נדחו, למעט תיקום של שתי טעויות קולמוס.

ג.המבקש נקט הליכי הוצאה לפועל נגד המשיב לגביית הסכום שנפסק לטובתו. במסגרת הליכים אלה הגיש המבקש בקשה להגדלת קרן החוב, כך שלסכום ההכנסות שנקבע בפסק הדין הסופי ייווספו הפרשי הצמדה וריבית, כאמור בפסק הדין החלקי, תוך שמסכום זה ינוכו ההוצאות, ומתוך הסכום שיתקבל יהיה חלקו של המבקש 20% ומע"מ.

ד.ראש ההוצאה לפועל (בהחלטה שלא צורפה לבקשה) דחתה את בקשת המבקש, בנימוק שאין מקום להעניק לו "בדלת האחורית" את מה שלא קיבל מבית המשפט המחוזי, וכי בפסק הדין הסופי לא נפסקו הפרשי ריבית והצמדה על סכומי ההכנסות, ולכן אינה מוסמכת להורות על כך, אלא לבצע את פסק הדין כלשונו. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ה.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט סבר כי הבקשה הוגשה באיחור אולם לא מצא לנכון להכריע בטענה מקדמית זו, שכן קבע כי יש לדחות את הבקשה לגופו של עניין. בית המשפט קבע כי בדין קבעה ראש ההוצאה לפועל שאין מקום להעניק למבקש את מבוקשו "בדלת האחורית", לאור העובדה שעל ההחלטה הדוחה את בקשת המבקש להורות כי סכומי ההכנסות יישאו הפרשי הצמדה וריבית לא הגיש ערעור, וכי הערעור על פסק הדין הסופי, בו עירער המבקש, בין היתר, על אי קביעת הצמדה וריבית, נדחה. בית המשפט אימץ גם את הנימוק השני של ראש ההוצאה לפועל, שלפיו תפקידה הוא להוציא לפועל את האמור בפסק הדין, ומשלא נפסקו במפורש ריבית והצמדה על הסכום בפסק הדין הסופי, לא היה מקום שראש ההוצאה לפועל יעניקם. בית המשפט קבע עוד, כי הסמכות לפנות לבית המשפט בבקשה הבהרה נתונה לראש ההוצאה לפועל ולא למבקש, וכי לא היה מקום לתיקון ההליך ואף לא לתיקון פסק הדין, שכן מדובר בתיקון מהותי. לפיכך נדחתה הבקשה ומכאן הבקשה הנוכחית.

ו.בבקשת רשות הערעור טוען המבקש - אשר ניכר כי דבריו כאש בעצמותיו - בין היתר, כי פסק הדין הסופי הכיל את הוראות פסק הדין החלקי במלואן, כולל ההוראה בדבר הפרשי ריבית והצמדה. לכן, לטענתו, היה מקום לפסוק לו הפרשי ריבית והצמדה על סכום החוב ממועד קבלתם בפועל אצל המשיב ועד ליום התשלום בפועל, שכן הכוונה היתה לפסוק למבקש סעד כספי בערכים ריאליים. עוד טוען הוא, כי הסוגיה לא הוכרעה פוזיטיבית בהליכים הקודמים ולכן אין מתקיים בעניינו השתק פלוגתא. התוצאה של אי פסיקת הפרשי הצמדה וריבית גורמת למבקש עוול ועשיית עושר ולא במשפט על חשבונו.

ז.עיינתי בבקשה ובנספחיה, ואין בידי להיעתר לה. ראשית, אין המדובר לאמיתה בסוגיה בעלת אופי משפטי החורג מעבר למחלוקת הצדדים, ואין היא מעוררת כל עיקר שאלות בעלות אופי משפטי העשוי להצדיק, על פי הכלל הנוהג, דיון בגלגול שלישי; ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז – שמגר).

ח.שנית, ולעיצומו של עניין, מקובלים עלי נימוקי בית המשפט המחוזי שאימץ את נימוקי ראש ההוצאה לפועל. כבר נפסק בעבר כי תפקידו של ראש ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו. שעה שסבור ראש ההוצאה לפועל כי פסק הדין אינו ברור, וטעון הבהרה, מוקנית לו סמכות מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967, "לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה" (רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ , פ"ד נ(5), 657, עמ' 660-659 (השופט - כתארו אז - אור)). ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור, אף שלא אחת מנסים בעלי דין להשיג דרכה "מקצה שיפורים". "חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי" (רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד , פ"ד מח(5), 785, 789, הנשיא שמגר). אילו ניתן היה לראש ההוצאה לפועל להידרש לגוף הדברים, לא הנחנו ראש הוצאה לפועל שיהא סיפק בידו לעשות מלאכתו שלשמה נתמנה, שכן כמנהג ארצנו היו רבים המתדפקים על דלתו משל היה ערכאת ערעור. והדרך הנאותה לתקוף את פסק הדין מצויה בהליך של ערעור על פסק הדין עצמו, ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. ואכן, המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שכלל את הטענה בדבר אי פסיקת ריבית והצמדה, ואולם הערעור כולו נדחה. אף בקשת המבקש לתיקון פסק הדין באופן שהסכום שנפסק בו יישא הפרשי הצמדה וריבית, נדחתה ועל החלטה זו לא השיג המבקש בנפרד. לפיכך, בדין קבעה ראש ההוצאה לפועל כי חובתה להוציא לפועל חיובים שנפסקו בפסק הדין ואין בסמכותה להוסיף חיובים שלא נפסקו במפורש בפסק הדין. המבקש לא פנה לראש ההוצאה לפועל לשכנעה לפנות בבקשה להבהרת פסק הדין, ומשלא מצאה לנכון לעשות כן, לא יכול היה המבקש לעשות זאת במקומה.

ט.בשולי הדברים אוסיף, ברוח דברים שאמר בית המשפט המחוזי, כי סעיפים 2 ו- 3א (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה , התשכ"א – 1961, מורים כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית או הצמדה או שניהם גם יחד על אותו סכום, כולו או מקצתו. עיון בפסק הדין הסופי מעלה כי בית המשפט חישב כלפי עבר את סכום ההכנסות בצורה מספרית, וכך גם את סכום ההוצאות שיש לנכות מסכום ההכנסות. סכומים אלה נקבעו לאחר דיון מעמיק בחוות הדעת שהגישו רואי חשבון מטעם הצדדים. אזכיר גם, כי בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי על החלטת ראש ההוצאה לפועל בה נדחתה טענתו כי פסק הדין אינו ניתן לאכיפה, נדחתה על ידי בית המשפט בפסק דין מפורט (השופט ב' אוקון). החלטה זו מחזקת ביתר שאת את קביעת ראש ההוצאה לפועל לפיה עליה להוציא את פסק הדין לפועל, לאחר שנקבע כי הוא ניתן לאכיפה, אף אם לא היה נטול שאלות מסוימות שהצריכו התייחסות.

י.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.