בע"מ 3105/11 פלוני נ. פלוני

1 .

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברמ"ש 1778-09 מיום 15.03.11 (כב' השופטת י' שטופמן ), לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב שניתנו במסגרת תמ"ש 22784/06. ההחלטה הראשונה היא פסק דין מיום 17.08.09 (כב' השופט י' גייפמן ), שקיבל חלקית את ערעור המבקש על החלטת לשכת ההוצאה לפועל (להלן: הוצל"פ ) בהוצל"פ 01-0055599-8 מיום 26.02.08 (כב' הרשמת מ' דהן ). ההחלטה השנייה כלפיה הופנתה בקשת רשות הערעור היא החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.10.08 (כב' השופט י' גייפמן ), לפיה התקבלה בקשה להארכת המועד להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, במסגרתה הושתו הוצאות על המבקש בסך 2,000 ש"ח.

2.

בקשת רשות ערעור זו מקורה בתביעת חוב מזונות קטין שהתנהלה בלשכה להוצאה לפועל החל משנת 1999. המבקש והמשיבה היו נשואים, ולהם ילד בן 15 שנים. בני הזוג התגרשו, ובהמשך להחלטת בית המשפט שחייב את המבקש במזונות קטין, המשיבה פתחה כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל לגביית חוב מזונות הקטין. בפברואר 2000 ביקשה המשיבה להגדיל את החוב לסך של 11,096 ש"ח. במסגרת תיק זה, ולאחר שלא התבצעה כל פעילות בתיק משך ארבע שנים, ביקשה המשיבה בנובמבר 2004 להוציא פקודת מאסר כנגד המבקש בגין חוב המזונות שלא שולם לטענתה. המבקש התנגד בטענת "פרעתי" בשלוש דרכים שונות, וכן שהימנעות המשיבה מלטעון לגבי החוב במהלך השנים מחזקת את טענתו. רשמת ההוצאה לפועל דחתה את נימוקי המבקש, לרבות את נימוקו שאביו העביר כספים לחשבון הבנק של המשיבה, מבלי ליתן הוראה להביא תדפיסים של חשבונות הבנק.

המבקש ערער על החלטה זו באיחור לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, על כן צירף בקשה להארכת מועד להגיש ערעור. הוא נימק את האיחור בהסדרת הסיוע המשפטי. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשת הארכת המועד של המבקש תוך שהשית עליו הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח, מן הטעם שהמבקש תרם להתמשכות ההליכים למרות שהינו בקיא בהליכי משפט ובהגשת תביעות. לעניין הערעור לגופו, בהחלטה מיום 17.08.09 בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלקית את ערעור המבקש בדבר טענתו שהועברו כספים על-ידי הוריו לחשבון הבנק של המשיבה על חשבון חוב המזונות, וקבע כי יש לאפשר לו להוכיחה על ידי קבלת תדפיסי חשבונות הבנק של המשיבה. המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור על שתי ההחלטות. בעניין השתת הוצאות בהחלטה להארכת המועד, טען כי הן הושתו ללא הנמקה. לגבי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה שלא קיבל את מלוא ערעורו, טען המבקש כי אין די בעיון בחשבונות הבנק של המשיבה כדי להוכיח את פריעת חובו.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור על שתי ההחלטות. בנוגע לפסק הדין בערעור, בית המשפט הדגיש כי עניין חוב המזונות של המבקש כלפי המשיבה נידון כבר לפני שתי ערכאות, שמצאוהו חייב. התקיימו דיונים, שכללו חקירות ארוכות של הצדדים, וההחלטות התייחסו בפירוט לכל אחת מטענות המבקש. משלא נמצאת כל סיבה חריגה להתערבות בית המשפט בממצאים העובדתיים שנקבעו, אין מקום להתערב בהחלטת רשמת ההוצל"פ ובית המשפט לענייני משפחה. מעבר לנדרש בחן בית המשפט המחוזי את טענת המבקש לגופה, ומצא גם הוא שהמבקש לא עמד בנטל השכנוע להוכחת טענת "פרעתי". אף בנוגע להחלטה בהארכת המועד להגשת ערעור, בית המשפט המחוזי לא מצא מקום לחרוג מן הכלל שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת של בית המשפט לענייני משפחה בעניין השתת הוצאות ושיעורן, כל שכן כאשר ההחלטה מנומקת.

3.

בבקשה לפניי טוען המבקש כי נפלה בהחלטת בית המשפט המחוזי שגגה כאשר דחתה את בקשתו לרשות ערעור. המבקש שוטח שלל טענות כנגד החלטות הערכאות השונות, מביניהן ניתן לזהות שלושה טיעונים עיקריים. האחד , שגה בית המשפט בהתעלמותו מההסכמה בין המבקש למשיבה משנת 2000, המעידה על כך שאין למבקש חובות עבר כלפי המשיבה פרט לחוב של ארבעה חודשי תשלום מזונות, אשר גם אותו פרע. על כן, טעה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת ערעור המבקש על ההחלטה לחייבו בתיק ההוצל"פ על סכומים מעבר לחוב בגין ארבעת החודשים, מבלי שכלל נשמעה עמדתו בעניינם. הטיעון השני באמתחתו של המבקש הוא כי היה על בית המשפט ליתן משקל למחדל המשיבה שלא לפעול בתיק ההוצל"פ משך שמונה שנים מיום היווצרות החובות, אף לאחר החלטת ראש ההוצל"פ מיום 30.11.04, אשר הורה למשיבה להבהיר את היעדר הפעילות בתיק משך 4 שנים. מחדל זה מעיד על שהמשיבה זנחה את טענותיה לגבי החוב. בטיעונו השלישי , המבקש יוצא כנגד פסיקת ההוצאות הגבוהות לזכות המשיבה על ידי בית המשפט המחוזי על סך 8,000 ש"ח, בעוד שהמשיבה הייתה מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

4.

לאחר עיון בבקשה ובכל החומר מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בפרשיה המונחת לפניי התנהלו דיונים בשלוש ערכאות שונות. לשכת ההוצאה לפועל, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי דנו באריכות בטענות המבקש לגופן. נקבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי פרע את חוב המזונות הנדרש. נדמה כי המבקש מנסה את מזלו בערכאות השונות, אך ללא הצלחה. לא מצאתי כי יש לדון בבקשה בערכאה נוספת. בית המשפט שלערעור אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, בעלי חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לתיק. כלל זה נכון ביתר שאת מקום בו מדובר בגלגול רביעי ((רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (16.03.06); רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996)

בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (18.03.07)).

זאת ועוד. בעניין המבקש, בית המשפט לענייני משפחה קיבל חלק מטענותיו, והותיר לו להוכיח את טענת "פרעתי" באמצעות תדפיסים של חשבונות הבנק של המשיבה, למרות האיחור בהגשת הערעור. יתר טענות המבקש כבר נידונו על ידי שלושה מותבים אשר הכריעו בשאלות עובדתיות הקשורות לדלת אמותיו של הסכסוך שבין הצדדים. המבקש ממשיך ומגיש בקשת ערעור על בקשת ערעור, שבגינן בסופו של דבר מוטלות עליו הוצאות, אשר עליהן הוא מבקש רשות לערער. לכך נשיב כי זכותו של בעל דין לפנות לבית המשפט בהליך אזרחי אף שכבר נידון פעם, פעמיים, ושלוש - אך באותה מידה רשאי בית המשפט להשית עליו הוצאות במקרים המתאימים, ותיק זה וודאי נמנה עליהם.

5.

הבקשה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה ובנסיבות העניין, יחויב המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.