רע"א 2226/14לאה נגר נ. בנק הפועלים בע"מ - משכן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים כלפי החלטת רשמת ההוצאה לפועל שלא לבטל החלטה קודמת שניתנה על-ידה. עניין לנו אפוא, בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי".

2.

בקצרה ייאמר, כי תיק ההוצאה לפועל (הוצל"פ 01-09408-70-3) נפתח בשנת 2000 על-ידי המשיב 1, ועניינו במימוש משכון שנרשם על זכויות בנכס מקרקעין (דירת מגורים) לצורך הבטחת החזר חוב שמקורו בהלוואה שניתנה על-ידי המשיב 1 בקשר עם הסכם למכר הדירה, שלפיו, לכאורה, המשיב 2 רכש את הזכויות בדירה מהמבקשים. בעבר נפסק כי מדובר בחוזה למראית עין שנועד להונות את המשיב 1, וכי המשכון ירשם על זכויות המבקשים בדירה, שנותרו רשומות על שמם, והם גם המחזיקים בה (ע"א 7730/10 נגר נ' בנק הפועלים בע"מ (26.11.12), שם גם הביע בית משפט זה את תקוותו כי הסכסוך רב השנים בין הצדדים יגיע לידי סיום, אך נראה כי תקווה זו נכזבה). יצוין כי המשיב 1 פתח תיקי הוצאה לפועל נוספים על יסוד פסקי דין כספיים שניתנו לזכותו בפרשה.

3.

ביום 6.5.2013, בגדר תיק ההוצאה לפועל הנ"ל, פנה המשיב 1 ללשכת ההוצאה לפועל בשלוש בקשות: למחוק מההליך בתיק האמור את המשיב 2 שאין לו כל זכויות בדירה ואינו גורם נחוץ בתיק מימוש המשכון (כאמור, נגד המשיב 2 מתנהל תיק הוצאה לפועל נפרד בגין חוב כספי פסוק); להקטין את קרן החוב של המבקשים בתיק נוכח פסק דין שניתן בעניין; ולהעביר את הזיכוי שנעשה בתיק בסך של כ-200,000 ש"ח ששולמו על-ידי המשיב 2 לתיק אחר שנוהל בלשכת ההוצאה לפועל נגדו. בקשה זו נבעה מכך שסכום זה, אשר שולם מטעמו של המשיב 2, קוזז מתיק ההוצאה לפועל שענינו במימוש המשכון, במקום מהתיק אשר עסק בחובו שלו. ביום 7.5.2013 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מ' כפיר (להלן: הרשמת ) כמבוקש, במעמד צד אחד וללא הנמקה (להלן: ההחלטה הראשונה ).

4.

המבקשים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביטול ההחלטה הראשונה. למשיב 1 ניתנה זכות תגובה לבקשה, ולאחר קבלת התגובה, החליטה הרשמת ביום 9.7.2013 לדחות את בקשת הביטול. ראשית נאמר, כי הבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בסעיף 27 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979. שנית נאמר, כי גם לגופה יש לדחותה, שהרי אין טעם ברישום המשיב 2 כחייב בתיק המימוש כאשר הוא אינו רשום כבעל זכויות בדירה, וממילא אין לקזז את התשלום שהועבר על-ידו מיתרת החוב בתיק המימוש, אלא מיתרת החוב בתיק העוסק בחובו-שלו, השונה הן בעילתו והן בסכומיו מחוב המבקשים (והוא גבוה מחוב המבקשים), זאת הגם שביחס לחלק מהחוב הכולל של הצדדים חל הסדר של "יחד ולחוד" (להלן: ההחלטה השנייה ).

5.

בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט השלום על ההחלטה השנייה נדחתה בהחלטת כב' השופט מ' סובל מיום 24.11.2013 (רע"צ 42617-09-13). נקבע, כי די היה בכך שבקשת הביטול הוגשה באיחור בכדי לדחותה על הסף, מה גם שאף בקשת רשות הערעור לבית משפט השלום הוגשה באיחור. אף לגופו של עניין נקבע, כי לא נפל פגם בקביעת הרשמת המפורטת בגדר ההחלטה השנייה. כן נפסקו לחובת המבקשים הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח.

6.

בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי כלפי החלטת בית המשפט השלום, נדחתה אף היא בהחלטת כב' השופטת ע' צ'רניאק מיום 11.2.2014 (רע"א 53342-12-13). בית המשפט המחוזי, לאחר שקיבל את תגובות המשיבים, דחה את כלל טענות המבקשים, לרבות טענה נוספת שהעלו לפיה נפלו פגמים בהליך שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, בין היתר כיוון שלא ניתנה להם זכות טיעון עובר להחלטות הרשמת.

7.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה שבים המבקשים על הטענות שהעלו בערכאות הקודמות. נטען, כי זכות הטיעון של המבקשים נפגעה היות שלא ניתנה להם אפשרות לשטוח את טענותיהם בפני הרשמת. עוד נטען, כי החלטת הרשמת למחוק את המשיב 2 מתיק ההוצאה לפועל שגויה, שכן מדובר בתיק העוסק במימוש של משכון אשר נרשם על זכויותיו של המשיב 2, כך שהוא למעשה החייב העיקרי בתיק. המבקשים מוסיפים כי כך נקבע גם בהחלטת השופט א' רובינשטיין ברע"א 11804/05 מיום 19.1.2006, ולא היה מקום לקבוע אחרת. אשר לעילה המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול רביעי, נטען כי המקרה דנא מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית בכל הנוגע ליחסים בין חייבים והפרשנות הראויה להוראות סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים ). מוסבר, כי ההחלטה לגבי קיזוז התשלום שהעביר המשיב 2 מתיק המימוש, והעברתו לתיק העוסק בחובו שלו, מנוגדת להוראות הדין בעניין ריבוי החייבים ומחייבת ליבון.

8.

דין הבקשה להידחות, אף בלא להיזקק לתשובה. עניינם של המבקשים נדון בפני שלוש ערכאות אשר בחנו את טענותיהם והחליטו לדחותן, וכפי שנאמר לא אחת בפסיקה: "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ד(3) (18.3.2007); כן ראו: רע"א 867/13 עמרן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

(8.4.2013)). נסיבותיו של המקרה דנא אינן חריגות, ועובדותיו אינן מעוררות כל שאלה משפטית חדשה, או בעלת חשיבות כללית, החורגת מההליך המתנהל בין הצדדים.

זאת ועוד, אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הרשמת למחוק את המשיב 2 מתיק המימוש או להעביר את הזיכוי שנעשה בתיק זה בגין תשלום סכום של כ-200,000 ש"ח לתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגד המשיב 2 לבדו. כפי שהוסבר בהחלטות הערכאות הקודמות, עסקינן בתיק למימוש המשכון הרובץ על הנכס, אשר למשיב 2 אין זכויות בו. כמו כן, חובותיהם של המבקשים ושל המשיב 2 נבדלים בסכומיהם ובעילתם, כאשר המבקשים חבים מכוח הפרת כתב ההתחייבות לרישום משכנתא לבנק, בעוד שהמשיב 2 חב בשל הפרת הסכם ההלוואה שחתם עם הבנק וחובו הוא בסכום גבוה יותר (על הבחנה זו עמד גם השופט רובינשטיין בהחלטתו המצוינת לעיל, ומכאן שלא ברורה טענת המבקשים כי החלטות הרשמת ניצבת בסתירה אליה). זאת ועוד, אף שאכן קיים רכיב חוב לבנק לגביו הצדדים חבים "ביחד ולחוד", הרי שלמשיב 2 יתרת חוב נוספת בה הוא חב לבדו. בנסיבות אלה דומה כי לא נפלה טעות בהחלטת הרשמת להורות כי המשיב 2 יימחק מתיק המימוש, וכי תשלומיו יקוזזו תחילה מיתרת חובו. יובהר, כי ממילא קביעת הרשמת בהקשר זה, היוותה אך רק יישום של הוראות הדין (סעיף 55 לחוק החוזים) על נסיבות המקרה, ולבטח שאין לראות בה משום קביעה הלכתית חדשה או בעלת השלכות רוחב – כזו המצדיקה עיון ב"גלגול רביעי". אעיר, כי לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשים בדבר פגיעה בזכות הטיעון שלהם. טענה זו נבחנה לעומק על-ידי בית המשפט המחוזי ונמצאה כלא נכונה במישור העובדתי. לבסוף אציין, כאמור בהחלטות הערכאות הקודמות, כי די היה בכך שבקשת הביטול אותה הגישו המבקשים לרשמת, כמו גם בקשת רשות הערעור העוקבת אחריה שהוגשה לבית משפט השלום, הוגשו באיחור בכדי לדחות על הסף את אותן הבקשות.

סוף דבר – הבקשה נדחית. לא ייעשה צו להוצאות.