בע"מ 920/16 בע"מ 920/16

בקשת רשות ערעור על החלטותיו מיום 28.12.2015 ומיום 17.1.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברמ"ש 38108-12-15 (כב' השופטת ו' פלאוט ), בגדרן נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 8.12.2015 של בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה בע"ר 25705-07-15 (כב' השופטת מ' קראוס ), אשר הותיר על כנן שתי החלטות מיום 8.7.2015 של לשכת ההוצאה לפועל בפתח-תקווה בתיק מס' 20-00148-08-7 (כב' הרשמת ג' גדות ; להלן: הרשמת ).

רקע והליכים קודמים

1.עניינה של הבקשה דנא היא השבת כספי מזונות שנגבו ביתר במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לשם גביית תשלומי מזונות בהם חויב המבקש עבור שני הילדים המשותפים לו ולמשיבה, פתחה המשיבה בשנת 2007 תיק הוצאה לפועל נגד המבקש (להלן: תיק המזונות ).

בהוראת לשכת ההוצאה לפועל בנתניה (כב' הרשמת ו' יונס ) מיום 1.10.2014, מונה מומחה לצורך מתן חוות דעת בעניין ההתנהלות הכספית בתיק המזונות משנת 2007 ועד למועד מתן ההחלטה.

2.ביום 7.7.2015 הגיש המבקש לרשמת שתי בקשות בטענת "פרעתי" וביקש לאשר לו לפתוח תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה לצורך השבת סכומים שנגבו ממנו ביתר על-ידי המשיבה במסגרת תיק המזונות. במסגרת הבקשה הראשונה (להלן: בקשה 8 ), טען המבקש כי שילם סכומים ביתר בסך כ-5,502 ש"ח, תשלומים שביצע המבקש בתקופה שבין 1.5.2015-1.1.2015. במסגרת הבקשה השנייה (להלן: בקשה 14 ), טען המבקש כי שילם סכומים ביתר בסך 13,031.36 ש"ח, תשלומים שביצע המבקש בתקופה שבין 31.12.2014-1.10.2014.

3.ביום 8.7.2015 ניתנו על-ידי הרשמת שתי החלטות נפרדות, הראשונה בעניין בקשה 8 והשנייה בעניין בקשה 14. בהחלטה הראשונה קבעה הרשמת, כי אכן המבקש שילם ביתר סכום של 5,502 ש"ח, אותו הוא רשאי לקזז מחיובי מזונות עתידיים במסגרת תיק המזונות. על כן, המבקש אינו רשאי לפתוח נגד המשיבה תיק הוצאה לפועל על-מנת להשיב את הסכום שנגבה ביתר, וזאת מהטעם שלא קיימת עילה לאופן השבה זה. בהחלטה השנייה, בעניין בקשה 14, הפנתה הרשמת לקביעה שבהחלטה הראשונה.

4.על שתי החלטות הרשמת הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה ביום 12.7.2015, ובמסגרתו העלה שתי טענות. ראשית, המבקש טען כי מאחר שהחלטת הרשמת בעניין בקשה 14 מפנה להחלטתה הקודמת בעניין בקשה 8, טענת ה"פרעתי" שהגיש המבקש בגין התקופה הרלוונטית לבקשה 14 לא זכתה לכל התייחסות או דיון לגופה על-ידי הרשמת. שנית, המבקש טען כי היה על הרשמת להתיר פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה על-מנת להשיב את הסכומים שנגבו ביתר, וזאת בהתאם לסמכות שניתנת לרשמי הוצאה לפועל לעשות כך, על-פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ).

יצוין כי ביום 1.9.2015 הגיש המומחה את חוות דעתו בעניין ההתנהלות הכספית בתיק המזונות, ומצא כי המבקש אכן שילם סכומים ביתר. ביום 6.9.2015 הורתה הרשמת על עדכון יתרת החוב של המבקש בהתאם לממצאי חוות דעת המומחה.

5.ביום 8.12.2015 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הערעור על החלטות הרשמת, הן בעניין בקשה 8 והן בעניין בקשה 14. בעניין בקשה 8, קבע בית המשפט כי אין במקרה דנא כל הצדקה להתיר השבת הסכומים שנגבו ביתר בדרך של פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה, ושהחלטת הרשמת, אשר העדיפה השבת הסכום על-דרך קיזוז, היא סבירה ואף ראויה במקרה דנא. בעניין בקשה 14, קבע בית המשפט, כי נוכח החלטת הרשמת לעדכן את סכום יתרת החוב בעקבות חוות דעת המומחה, טענת המבקש במסגרת בקשה 14 טופלה כנדרש, על-אף שהרשמת לא דנה בבקשה לגופה בהחלטתה הראשונה בעניין.

6.על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה, חזר המבקש וטען כי הוא זכאי לפתוח תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה על-מנת להשיב את הסכומים שנגבו ביתר, בהתאם לסעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל. כמו כן, חזר המבקש וטען כי יש לדון בבקשה 14 לגופה, דבר שלא נעשה על-ידי הרשמת ועל-ידי ערכאת הערעור.

ביום 28.12.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה ככל שהיא נוגעת להחלטה בעניין בקשה 8, קרי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי צדקה הרשמת עת שקבעה החזר תשלומים שנגבו ביתר על-דרך קיזוזם מתשלומי מזונות עתידיים למשיבה. בית המשפט המחוזי ציין, כי פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה אינה הפתרון הקל ביותר להשבת הסכומים, ואינה מהווה פתרון אשר עולה בקנה אחד עם טובת הילדים, מאחר שהם נמצאים בחזקת המשיבה, כאשר תשלומי המזונות דרושים לרווחתם. באשר לטענת המבקש בעניין בקשה 14, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטת הרשמת כאשר לא נדרשה לדיון בטענת המבקש לגופה. משכך, בית המשפט המחוזי הציע לצדדים להסכים כי הערעור בעניין בקשה 14יתקבל והתיק יוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לצורך קיום דיון לגופה של הבקשה שהגיש המבקש בטענת "פרעתי".

7.ביום 5.1.2016 הגישה המשיבה את התנגדותה להצעתו של בית המשפט המחוזי וטענה, בין היתר, שמדובר בבקשת ערעור סרק, אותה יש לדחות על הסף. ביום 8.1.2016 הגיש המבקש אף הוא את התנגדותו להצעתו של בית המשפט המחוזי, וזאת מהטעם שנדרשת הכרעה שיפוטית אשר תנחה את כלל הערכאות בפסיקותיהם במקרים דומים, חרף העובדה שיתרת הזכות בעניינו אכן התבררה בהחלטות מאוחרות יותר. משלא הסכימו הצדדים להצעה, התיק נשאר בבית המשפט המחוזי לצורך מתן החלטה בבקשה למתן רשות ערעור בכל הנוגע לבקשה 14.

עוד יצוין, כי בהחלטה נוספת, מיום 18.1.2016, קבעה הרשמת כי כיוון שלא נמצא בפניה פסק הדין בעניין המזונות, ככל שיעמדו לחובתו של המבקש מזונות עתידיים אשר עולים כדי הסכום ביתרה, תשלום המזונות יבוא בדרך של קיזוז במסגרת תיק המזונות, או כפי שיסוכם בין המבקש לבין המשיבה מחוץ למסגרת התיק. כמו כן, נקבע כי ככל שלא תעמוד לחובת המבקש חובת תשלום מזונות עתידיים, תידרש הרשמת להחלטה על-פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל. בהתאם לכך, קבעה הרשמת שההתחשבנות יכולה לבוא בגדר תיק המזונות, וככל שהמשיבה לא תישא בתשלום הכספים בהתאם להחלטת הרשמת, יהיה המבקש רשאי לפתוח נגד המשיבה תיק הוצאה לפעול על-מנת להשיב את הכספים אשר נגבו ביתר.

ביום 17.1.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור של המבקש, וקבע כי נוכח החלטתה המאוחרת של הרשמת לבחון את עניינו של המבקש במסגרת סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל במידה שיעלה בכך צורך, טענות המבקש אכן נדונו לגופן ומתייתר הדיון בבקשה 14.

8.על החלטות בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה חזר המבקש על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות. המבקש טוען, כי המקרה דנא מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני, בדבר הדרך הדיונית המתאימה להשבת גביית יתר במסגרת סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, וככזו היא מצדיקה התערבות בית משפט זה ב"גלגול הרביעי".

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלי להידרש לתשובה. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן אך בהתקיימן של נסיבות נדירות ביותר (ראו: רע"א 2226/14 נגר נ' בנק הפועלים בע"מ - משכן , פסקה 8 ( 29.10.2014 ), והאסמכתאות המצויות שם). במקרה דנא, לא מצאתי כי החלטות הערכאות הקודמות גרמו עיוות דין למבקש, הן בהחלטת הרשמת והן בקביעות של ערכאות הערעור. ודוק –סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל מעניק לרשם ההוצאה לפועל שיקול דעת רחב להסדיר השבת סכומים שנגבו ביתר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל באופן שיראה לנכון בנסיבות העניין. משמעותה של סמכות רחבה זו אינה היעדר הסדרה, כפי שעולה מדבריו של המבקש, אלא מתן אפשרות להתאים פתרון לכל מקרה באופן פרטני. נוכח האמור, אין לקבל את טענת המבקש, כי מדובר בשאלה משפטית חדשה או בעלת חשיבות כללית באשר לדרך הראויה להשבת סכומים שנגבו ביתר בתיקי הוצאה לפועל, אשר מצדיקה דיון בעניינו של המבקש ב"גלגול הרביעי".

זאת ועוד, אף אם נפלה טעות בקביעת הרשמת שהייתה בה כדי להביא לפגיעה במבקש, אין מקום לטעון טענות מסוג זה, "ערעוריות" במהותן, ב"גלגול רביעי" בהיעדר כל שאלה חדשה או בעלת חשיבות כללית בבסיסה של הבקשה. עניינו של המבקש נדון זה מכבר בפני שלוש ערכאות, כאשר כל אחת החליטה לדחות את טענותיו. לא-זו-אף-זו, בהחלטתה המאוחרת שבה הרשמת לבחון פעם נוספת את האפשרות שהמבקש יפתח תיק הוצאה לפועל נגד המשיבה, שאף היא החלטה שנובעת מסמכותה הרחבה של הרשמת ביישום הדין בעניין השבת סכומים שנגבו ביתר. נוכח העובדה שלמבקש עוד עומדת אפשרות להביא את טענותיו לבחינה מחודשת בפני הרשמת, על אחת כמה וכמה שאין כל הצדקה לדון בעניינו ב"גלגול רביעי" בבית משפט זה.

לבסוף, יש לתת את הדעת להתנהלותו של המבקש, שהגיש בקשה לרשות ערעור ב"גלגול רביעי" בהיעדר שאלה משפטית או שאלה בעלת חשיבות כללית אשר הצדיקה זאת, ובעיקר – כאשר לגופו של עניין לא נגרם לו כל עיוות דין ונמצא פתרון לגביית היתר, אם בדרך אחת ואם בדרך אחרת. בכך הפכו טענות המבקש, הלכה למעשה, לתיאורטיות במידה רבה, ובנסיבות אלה, אף אם היתה בפיו טענה לעניין מרכיבי שיקול הדעת בהפעלת הסמכות שעל-פי סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל, אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור לשם קיום דיון רביעי (!) בעניינו. אגב, מעיון בהחלטות שניתנו בעניינו של המבקש עולה כי המבקש מרבה בהגשת בקשות ובהצגת טיעונים הרבה מעבר לדרוש ולסביר.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 7,500 ש"ח.