רע"א 2328/08 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. הממונה על מרשם המקרקעין

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד"ר ורדי ) מיום 5.2.08 בע"א 3539/06, בגדרו נדחה ערעור על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין (עו"ד הלברייך) מיום 6.1.06. בהחלטה זו נדחה ערר על החלטתה של רשמת המקרקעין בתל אביב (גב' שבת), מיום 21.8.06, שלא לרשום משכנתה בחלקות 18/1-34 בגוש 6925 בתל אביב על שם בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.

ב.

האחיות המנוחות רבקה הרן ע"ה ואהובה וינברג ע"ה חתמו שתיהן על טפסי ייפוי כח בלתי חוזרים לטובת משרד עורכי דין מ' וינברג. יפויי הכח הסמיכו את עורכי הדין של המשרד "לעשות, להוציא לפועל ו/או לחתום על כל או איזה מן הפעולות, הדברים, החוזים או המסמכים" הנוגעים להעברת בעלות בנכס המקרקעין הנזכר. יפוי הכח בשמה של גב' הרן התייחס להעברת הזכויות לחברת מ.ו. השקעות בע"מ, וזה בשמה של וינברג להעברת הזכויות לחברת מ.ע.ג.ן. – יעוץ וניהול נכסים בע"מ. בין המנוחות לבין החברות הללו (בהתאמה) נכרתו גם הסכמי מכר, בהם התחייבו המוכרות, בין השאר, להימנע משעבוד הזכויות בנכס לטובת צד שלישי. לטובת החברות נרשמו הערות אזהרה.

ג.

ביום 14.8.06, לאחר פטירתן של המנוחות, ביקש משרד עורכי הדין לרשום משכנתה על הנכס לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, לשם הבטחת הלוואה למבקשת בבקשה שבפני. הבקשה לרישום המשכנתה נדחתה על ידי רשמת המקרקעין, מן הטעם שאין זיקה בין יפויי הכח מטעם המנוחות לבין המבקשת. ערר בפני המשיבה נדחה מן אותו הטעם. המשיבה סברה כי יפויי הכח, יחד עם חוזי המכר, מלמדים על הרשאה להשלמת העברת הזכויות של המנוחות לידי החברות שנזכרו מעלה בלבד, ולא על הרשאה לרישום משכנתה לטובת צד שלישי.

ד.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 122 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. בערעור טענה המבקשת שמן הנסיבות החיצוניות ליפויי הכח יש להסיק על רצונן של המנוחות להעביר את מלוא הטיפול בזכויותיהן במקרקעין לידי משרד עורכי הדין. עוד טענה המבקשת, כי החברות הקונות מוכנות לוותר על זכויותיהן למנוע את שעבוד הנכס לטובת צד שלישי, וכן על הערות האזהרה הרשומות לטובתן, וכי גם משום כך יש לאפשר את רישום המשכנתה.

ה.

בית משפט המחוזי דחה את הערעור. למסקנתו, בהיעדר הרשאה מפורשת לרישום משכנתה לטובת צד שלישי, ובהתחשב בתניות בחוזי המכר האוסרות על שעבוד הקרקע לטובת צד שלישי, בדין דחתה המשיבה את הערר. עוד קבע בית המשפט, כי טענת המבקשת לפיה מוותרות החברות על זכויותיהן, כאמור לא נטענה לפני המשיבה, ולפיכך על המבקשת להגיש בפני רשמת המקרקעין בקשה חדשה המפרטת את העובדות הללו.

ו.

מכאן הבקשה הנוכחית, בה חוזרת המבקשת על הטענה כי לפי פרשנותו הנכונה, מתפרשׂ יפוי הכח גם על רישום המשכנתה לטובת הבנק. זאת, בפרט, בשל היחסים הקרובים בין המנוחות, אמו ודודתו של עו"ד ד"ר וינברג לבינו – יחסים אשר מצביעים, כנטען, על כך שהמנוחות סמכו על שיקול דעתו של עו"ד ד"ר וינברג, וביקשו להתיר לו לפעול בשמן גם כלפי צדדים אחרים. עוד טוענת המבקשת כי הסכמת החברות לוותר על מקצת זכויותיהן, כאמור לעיל, אינה בחינת טענה חדשה שלא נטענה בפני המשיבה, שכן הדבר הובא בפני רשמת המקרקעין.

ז.

לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. תחילה אציין, כי המדובר בגלגול רביעי של התיק (רשמת המקרקעין, הממונה על המרשם, בית המשפט המחוזי ועתה בית משפט זה). כדי שבית משפט זה יידרש לנושא בגלגול רביעי יש צורך בנסיבות חשובות במיוחד, משפטיות או ציבוריות, ואפשר לומר – יוצאות דופן (ראו רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף כרמיאל

(לא פורסם); רע"א 8031/06 כהן נ' רן

(לא פורסם)). דבר זה אינו מתקיים במקרה דנא.

ח.

אף לעיצומם של דברים, בנידון דידן דומה – והדברים נאמרים בזהירות – כי נוצר פער בין המציאות הכלכלית-מהותית לבין המציאות הפורמלית הכרוכה במרשם המקרקעין. אי אפשר להוציא מכלל חשבון, כי במהות, בהתחשב במערך היחסים בו מ דובר – שתי אחיות, חברות משפחתיות מסוגים שונים – לא היתה סירכה של ממש במבוקש. אלא שעסקינן במאטריה שכל כולה פורמליות ודייקנות פורמלית – מרשם המקרקעין. מערכת זו יאה לה שתדקדק בקלה כבחמורה, אף כחוט השערה, באשר לשינויים בה, בשל המשקל הרב הנודע למרשם. במחי עט או בהקשת מקלדת נוצרות זכויות, נמחקות זכויות, ולא בכדי אמרו חכמים "קפוץ זבן ארעא" (קפוץ קנה קרקע) (בבלי יבמות ס"ג א'); קרקע, כגון דירה, היא על פי רוב נכס מרכזי של אדם, לרבים מן הבריות – נכס יחיד. לכן המסקנה היא כי אין ככלל מקום לפרשנות מרחיבה של הפורמליות באורח העלול לפגוע בצדדים שונים, במשים או בלא משים. על המרשם להיות דקדקן, ללא סטיה ימינה ושמאלה ופירושים ומפירושים שונים, אלא כנתינתן הפשוטה; ראו בהיקש לענין מכרזים, דברי בעע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר. נ' מי נתניה (לא פורסם), כי "במציאות הישראלית, שאין צריך להכביר עליה מלים, יש חשש לא מבוטל למדרון חלקלק, ופתח שהוא כחודה של מחט עלול להיפתח כפתח שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו ( שיר השירים רבה , ה')".

ט.

נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לבקשה.