רע"א 5631/17 מוחמד גבאלי נ. הממונה על המרשם

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 5.6.2017 (עש"א 20173-04-16, השופטת א' רבינוביץ ברון ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על החלטתה של סגנית הממונה על המרשם – אגף רישום והסדר מקרקעין (להלן: סגנית

הממונה ) מיום 14.3.2016.

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך דנן בבקשה לרישום זכויות בחלקה 53 בגוש 7850 המצויה ביישוב טייבה (להלן: המקרקעין ) שהגיש המבקש ללשכת רישום המקרקעין בנתניה (להלן: לשכת הרישום ). הבקשה התבססה על צו ירושה שניתן על-ידי בית הדין השרעי בעניין עיזבון הדודה המנוחה של אבי המבקש, חיסן דאוד אחמד אלג'באלי ז"ל (להלן: חיסן ) שנפטרה ביום 20.8.1948 ורשומה כבעלים של 1/9 מהמקרקעין. הצו כלל פירוט של חלוקת העיזבון הן לפי הדין האזרחי והן לפי הדין השרעי (המתווה כללי חלוקה אחרים, ובכלל זה מבחין בין גברים ונשים). המבקש הגיש את הבקשה לאחר מותו של אביו, שהיה אחד מיורשיה של חיסן, ולאחר שאף ניתן צו ירושה בעניינו. המבקש טען כי יש לבצע את הרישום על סמך החלוקה המבוססת על הדין האזרחי בצו הירושה של חיסן.

3.

ביום 12.10.2015 דחתה נציגתו של רשם המקרקעין בלשכת הרישום (להלן: הרשם ) את הבקשה בשם רשם המקרקעין בלשכת הרישום. בהודעת הדחייה שנמסרה למבקש מטעם הרשם הוסבר כי "לא ניתן לקבל לרישום צו ירושה בו מופיעות שתי חלוקות (על פי הדין השרעי ועל פי הדין האזרחי). יש להמציא הבהרה מבית הדין בעניין שאלת דין החלוקה".

4.

המבקש הגיש ערר על החלטה זו לממונה. במסגרת הערר המבקש טען כי הסירוב של לשכת הרישום לבצע רישום של הזכויות על פי צו הירושה נעשה שלא כדין, וכי יש לקבל את בקשתו לרישום על פי הדין האזרחי מבלי להידרש לכל הבהרה נוספת. מסקנה זו עולה, כך נטען, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"ש 1140/88 נאשף נ' הממונה על המרשם (9.9.1990)

(להלן: עניין נאשף )) שקבע באלו נסיבות יוחל דין הירושה האזרחי ובאלו נסיבות יוחל דין הירושה השרעי, בהתאם לסיווג המקרקעין (ותוך הבחנה בין מצב שבו יש במקרקעין נטיעות לבין מצב שבו אין במקרקעין נטיעות). לשיטת המבקש, הרישום בוצע בהתאם לכללים שהותוו בעניין נאשף גם במקרים אחרים.

5.

סגנית הממונה דחתה את הערר בקבעה כי בשונה מעניין נאשף , בנסיבות העניין אין כל יכולת לדעת מהו מצב הנטיעות וכי אין זה תפקיד רשם המקרקעין לבדוק זאת. לצד זאת, ציינה סגנית הממונה כי בשל הקשיים שעלו בעניין, סוכם בין מנהל בתי הדין השרעיים והנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין כי במקרים שבהם מופיעות בצו הירושה שתי חלוקות או קיימת אי בהירות כלשהי, יופנו מבקשי הרישום לקבלת הבהרה מבית הדין השרעי. סגנית הממונה אף הוסיפה וקבעה כי למעשה הדין מחייב כיום לציין בצו הירושה חלוקה אחת בלבד.

6.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי , אך גם ערעור זה נדחה. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על החלטת סגנית הממונה וקבע כי לא נפל פגם בהחלטות שהתקבלו. בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר כי עניין נאשף לא התייחס למקרים שבהם קיימת מחלוקת עובדתית באשר למצב המקרקעין. בשולי הדברים, ציין בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה, אין צורך להידרש לשאלה הכללית אם בכל מקרה בו קיימות שתי חלופות בצו ירושה, יש להפנות את המבקש לבית הדין לקבלת הבהרה.

בקשת רשות הערעור

7.

הבקשה שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מגדרם של הצדדים. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי הסיכום בין הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין לבין מנהל בתי הדין השרעיים נעשה בחוסר סמכות, ואף סותר את הדין כפי שפורש בפסק הדין החלוט בעניין נאשף .

8.

הלכה למעשה, לטענת המבקש יש להורות ללשכת הרישום לרשום את המקרקעין על פי החלוקה המבוססת על הדין האזרחי שנכללה בצו הירושה, בהתאם לסיווג המקרקעין במרשם כמקרקעין מסוג "מירי" ופסק הדין בעניין נאשף .

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

10.

כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). אכן, במקרה זה הערכאה הראשונה לא הייתה בית משפט. עם זאת, בפועל עניינו של המבקש נדון כבר לפחות פעמיים בערכאות בעלות מאפיינים שיפוטיים, ועל כן הגישה המנחה לדיון בבקשות רשות ערעור צריכה להיות דומה (ראו והשוו: רע"א 2328/08 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ' הממונה על מרשם המקרקעין , פסקה ז' (8.4.2008); רע"א 5069/13 זלינגר נ' הממונה על המרשם , פסקה ח' (27.8.2013); רע"א 7629/15 עזבון המנוח עזאת אבן סעיד מוסא דרוויש נ' מדינת ישראל - הממונה על המרשם בירושלים , פסקה 12 (24.3.2016) ).

11.

בעיקרו של דבר, טענותיו של המבקש מכוונות לאופן יישומם של הכללים החלים על הרישום בהתייחס למקרקעין שהמבקש הוא אחד מיורשיהם, וזאת בהתחשב במאפייניהם הקונקרטיים. על כן, מקרה זה אינו מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף אינו מחייב דיון פרטני בהבחנות בין נסיבותיו לבין הנסיבות שנדונו בעניין נאשף .

12.

מכל מקום, לגוף הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שהפנייתו של המבקש לקבל הבהרה מבית הדין השרעי היא מחויבת המציאות. הכללתן של שתי חלוקות בצו הירושה מותירה אי-בהירות באשר לאופן חלוקתו של העיזבון. כידוע, הגישה המקובלת היא כי תפקידו של רשם המקרקעין הוא מינהלי-טכני ואינו כרוך בהפעלת שיקול דעת מהותי, והיא אף המתחייבת לפי הדין (ראו והשוו: רע"א 7060/12 מדינת ישראל נ'

unitet israel appeal inc , פסקה 8 (30.4.2015); ע"א 467/14 דול שטינברג נ' חברת לילינבלום 13 בע"מ , פסקה 46 (9.9.2015)). אם כן, יש לכאורה טעם בהפנייתו של המבקש לבית הדין השרעי – לא משום שקיים "סיכום" בנושא, אלא בשל הכללים החלים על רשם המקרקעין.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.