רע"א 8031/06 דודי כהן נ. גיל רן

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה), אשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית-משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופט ר' אמיר), בגדרה אושר פסק הבוררות שניתן בין הצדדים.

2.

המבקש, חקלאי, והמשיב, איש עסקים, התקשרו בשלושה הסכמים שעניינם שיתוף פעולה בגידול ושיווק של תוצרת חקלאית (תותים, קישואים וחצילים). המבקש מצדו, אמור היה לעסוק בגידול ושיווק התוצרת החקלאית, בעוד המשיב, מצדו הוא, אמור היה להשקיע את הכספים בעסק המשותף. בשנת 2001, לאחר ששיתוף הפעולה בין השניים לא עלה יפה, הגיש המשיב נגד המבקש לבית-משפט השלום בכפר-סבא תביעה כספית בסך 951,465 ש"ח להחזר השקעותיו ולפיצויים מוסכמים בגין נזקים שנגרמו לו. המבקש הגיש תביעה שכנגד בסך 100,000 ש"ח וטען כי המשיב הוא שהפר את ההסכם ביניהם וגרם לו נזקים כספיים כבדים. בהסכמת הצדדים, העביר בית-משפט השלום את הסכסוך להכרעת בורר, וזאת במסגרת סמכותו על פי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.

3.

בפסק הבוררות, קיבל הבורר את תביעת המשיב בחלקה (בסך של 593,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), דחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש וכן חייב את המבקש בתשלום הוצאות ושכר-טרחת המשיב בסך 75,000 ש"ח + מע"מ. הבורר בחן את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ואת ההתחייבויות שנטל על עצמו כל אחד מהם. הבורר מצא כי בכל ההסכמים, ישנה התחייבות ברורה וחד-משמעית של המבקש להחזיר למשיב, בכל מקרה, את השקעתו בצירוף ריבית, וקבע כי התחייבות זו לא קוימה. בהתייחס לטענות המבקש בנוגע לחשבוניות פיקטיביות שעליהן שולם מע"מ אף שהן עצמן לא שולמו, סבר הבורר כי אין לפרשיה זו קשר כלשהו עם העסקים המשותפים של הצדדים ועל-כן קבע כי אין בדעתו להידרש לכך כלל.

4.

המשיב הגיש לבית-משפט השלום בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו המבקש ביקש את ביטולו. את בקשת הביטול ביסס המשיב על עילות הביטול המנויות בסעיפים 24(3) ו- 24(10) ל חוק הבוררות , התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות ). המשיב טען כי הבורר טעה כשבחר שלא לאמץ את חוות-דעת המומחה מטעם המשיב ושלא לקבוע ממצאים על יסוד חוות-דעת זו, וכן טעה משהתעלם מראיות בדבר "החשבונות הפיקטיביים" ולא פסק על יסוד אותן ראיות ואותם חשבונות. במסגרת הסיכומים שהגיש לבית-משפט השלום, ביקש המבקש להסתמך על עילות ביטול נוספות שכלל לא נזכרו בבקשת הביטול, שיסודן בסעיפים 24(4) ו- 24(5) ל חוק הבוררות .

5.

בית-משפט השלום קבע כי אין עילה לביטולו של פסק-הבוררות ואישר אותו. אשר לעילות הביטול שיסודן בסעיפים 24(3) ו- 24(10) לחוק הבוררות, קבע בית-משפט השלום כי ככלל טעות של הבורר אינה מקימה כל עילה לביטול, וכי בין אם טעה הבורר ובין אם לאו, הרי שאין בטעות כזו משום חריגה מסמכות או משום עילה למשפט חוזר. אשר לעילות הביטול הנוספות להן טען המבקש בסיכומיו, קבע בית-משפט השלום כי בצדק טען המשיב שמדובר בהרחבת חזית, ומכל מקום, דן בית-משפט השלום בטענות לגופן וקבע כי אין בהן ממש.

6.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. בבקשתו, העלה המבקש טיעונים נוספים שלא הועלו בבית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי קבע כי המבקש שינה את עילות הביטול הנטענות מבלי שביקש רשות לכך וכי המשיב התנגד באופן עקבי לשינוי החזית וטענתו במקומה. בית-המשפט המחוזי נדרש אפוא לעילת ביטול אחת בלבד – זו המבוססת על סעיף 24(3) ל חוק הבוררות , משהעילה המבוססת על סעיף 24(10) ל חוק הבוררות נזנחה על-ידי המבקש בסיכומיו בבית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי ציין כי טענת החריגה מסמכות מיוחסת לכך שלמרות שלא היתה כל התחייבות של המבקש לשיווק, קבע הבורר באופן עצמאי יעדי מכירה ושיווק, ובהמשך דחה את חוות-דעת השמאי החקלאי. לעניין זה, קבע בית-המשפט המחוזי כי לכל היותר, אם בכלל, נפלה טעות אצל הבורר בפירוש ההסכמים או בפרוצדורה, אך אין המדובר בחריגה מסמכות. כן קבע, כי אף אם היה ממש בטענות המבקש בעניין טעויות שטעה הבורר, לא היה בטעויות שכאלה כדי להקים עילת ביטול.

7.

בבקשה זו, שהיא גלגול רביעי בפרשה זו, טוען המבקש כי טעה בית-המשפט המחוזי משקבע כי יש לדון רק בעילת הביטול לפי סעיף 24(3) ל חוק הבוררות , ולא דן גם בזו המנויה בסעיף 24(9) ל חוק הבוררות , לפיה תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. המבקש טוען כי אכן טעה טעות שבסדרי דין, אך אין די בכך כדי להתעלם מאי-חוקיות ותרמית בהתנהגות המשיב. אי-החוקיות קשורה לטענתו בסדרה של חשבוניות פיקטיביות שהכניס המשיב בתביעתו נגד המבקש, אשר יצרו חוב בסכום של למעלה מ- 600,000 ₪. המבקש קובל על כך שלמרות דיונים ארוכים בעניין זה בהליך הבוררות וקביעה של הבורר כי אכן המשיב הכניס חשבוניות אלו למאזן, בחר הבורר שלא להתייחס לפרשה מרכזית זו. עוד טוען המבקש, כי הבורר חרג מסמכותו בקבעו יעדי שיווק, שכלל לא נתבקש לקבוע וב"פיתוח עצמאי" של הסכמים שלא נבראו בין הצדדים.

8.

דין הבקשה להידחות בלא צורך בקבלת תשובה. ההליך שלפנינו הוא גלגול רביעי בפרשה זו, שתחילתו במתן פסק הבורר, המשכו בביקורת שיפוטית בפני בית משפט השלום במסגרת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, ולאחר מכן הוא נדון בבקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי, ועתה מצא דרכו לבית משפט זה. הכלל במקרה הרגיל הוא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות , שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות, והגבילן לערעור ברשות בלבד. ריסון זה מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים (סעיף 38 ל חוק הבוררות ; ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר , פד"י נז(5) 933, 942; רע"א 9041/05 "אמרי

חיים" עמותה רשומה נ' ויזל (טרם פורסם); רע"א 1066/06 ארסד נ' רונן (טרם פורסם)). במקרה זה, נילווה לעקרון הריסון שבהתערבות בפסק בורר עוד מישנה תוקף, בהינתן העובדה כי מ דובר בגלגול רביעי בפרשה שנדונה בבוררות. הטענות שהעלה המבקש בפני בית משפט זה, הן טענות ערעוריות במהותן, אין להן השלכה החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים והן אינן מעלות כל שאלה כללית בעלת חשיבות עקרונית. אין הן מצדיקות רשות ערעור, ועל אחת כמה וכמה, בהליך שהוא בבחינת בגלגול רביעי.

מעבר לנדרש אומר, כי לא מצאתי יסוד לבקשתו של המבקש גם לגוף הטענות שהעלה ביחס לפסק הבורר.

דין הבקשה להידחות, איפוא.

משלא היתה הצדקה להגשת בקשת רשות ערעור, בבחינת גלגול רביעי בפרשה הנדונה, ישלם המבקש הוצאות לאוצר המדינה בשיעור 7,000 ₪.