רע"א 2632/18 י.א. פלדיום הנעלה בע"מ נ. קניון קרית הממשלה באר שבע

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי ) ברע"א

23980-03-18 מיום 18.3.2018, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת ע' קאופמן ) בהפ"ב 47222-05-17 מיום 20.2.2018, בו נדחתה בקשה לביטול פסק הבוררות (של הבורר כב' השופט ( בדימ ') ג' גלעדי ) שניתן ביום 12.2.2017 בהליך שנוהל בין הצדדים.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.

ברקע למחלוקת בין הצדדים, הסכם שכירות שנחתם בין מבקשת 1, י.א. פלדיום הנעלה בע"מ (להלן: המבקשת ), לבין המשיב, קניון קריית הממשלה בבאר-שבע, לשכירת חנות אצל המשיב. לטענת המבקשת המשיב גרם לה לנזקים רבים, בעוד שלטענת המשיב המבקשת היא זו שהפרה את הסכם השכירות ולא שילמה את דמי השכירות ודמי הניהול שהתחייבה לשלמם . לפיכך, ביום 30.10.2007 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בבאר-שבע והמשיב מצדו הגיש תביעה שכנגד. ביום 10.12.2008 הגיעו הצדדים להסכמה כי הסכסוך יועבר להכרעה בפני בורר. בעקבות זאת, ביום 22.3.2009 מינה בית משפט השלום (השופט ע' רוזין ) את השופט בדימוס, ג' גלעדי לשמש כבורר בין הצדדים (להלן: הבורר ). בהתאם להסכמת הצדדים נקבע כי הבורר יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט.

2.

ביום 12.2.2017 ניתן פסק הבוררות. נקבע כי במשך שלוש שנים וחצי, המבקשת נעלה את החנות ששכרה מהמשיב, מבלי שהפעילה את החנות ומבלי שאפשרה למשיב לעשות בה שימוש. עבור תקופה זו חוייבה המבקשת בתשלום סך של 3,242,290 ש"ח בניכוי סך של 1,954,000 ש"ח – הסכום אותו תבעו המבקשים מהמשיב על הנזקים שהוא גרם להם. על כן, בסופו של יום הורה הבורר כי המבקשים ישלמו למשיב סך של 1,288,290 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה.

3.

במועד שלא פורט, לאחר שניתן פסק הבוררות, הגישו המבקשים בקשה שכותרתה "בקשה לתיקון פסק בוררות", במסגרתה התבקש הבורר לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק ) ולתקן את פסקו. עיקר טענת המבקשים הייתה כי נפלה טעות "עובדתית מהותית" המשליכה באופן ישיר על גובה החיוב שהוטל עליהם. זאת שעה שהבורר הניח כי החנות ננעלה למשך תקופה של שלוש שנים וחצי, על אף שכלל לא נטען כך על ידי המשיב, ולכל היותר ניתן היה לקבוע כי החנות ננעלה למשך 5 חודשים בלבד. על כן, כך נטען, יש לתקן את פסק הבוררות כך שחיוב המשיב בתשלום סך של 1,954,000 ש"ח למבקשים, עבור הנזקים שנגרמו להם, ייוותר על כנו, בניכוי 10,419 ש"ח בלבד, סכום המשקף את התקופה האמיתית שבה החנות הייתה סגורה. כן נטען כי לסכום שנפסק לטובת המבקשים, יש להוסיף את רכיב הריבית וההצמדה "שנשמט מפסק הבוררות".

4.

הבקשה לתיקון פסק הבוררות נדחתה ביום 3.4.2017, לאחר שהבורר קבע כי אין בסמכותו להיעתר לבקשה נוכח העובדה שהבקשה אינה נסובה על עניינים שבהם רשאי בורר לתקן פסק בוררות שניתן. ביום 22.5.2017, בחלוף למעלה משלושה חודשים מיום שניתן פסק הבוררות, הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בבאר-שבע לביטול חלקי של פסק הבוררות. בבקשה נטען כי הבורר פסק לטובת המשיב סעד בעילה שלא הייתה ולא נבראה, ואף לא התבקשה. נטען כי במקרה זה קמות עילות שונות לביטול פסק בורר, לפי סעיפים 24(3), 24(4), 24(6), 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות. כמו כן נטען כי היה על הבורר לפסוק ריבית והצמדה לסכום שנקבע לטובת המבקשים. מנגד, המשיב הגיש בקשה לסילוק הבקשה על הסף מחמת איחור בהגשתה, ולגופו של עניין טען כי אין כל עילה לביטול פסק הבוררות.

5.

ביום 20.2.2018 ניתן פסק דין על ידי בית משפט השלום (השופטת ע' קויפמן ) הדוחה את בקשת המבקשים לביטול חלקי של פסק הבוררות. צוין כי אין חולק שהבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות הוגשה בחלוף למעלה מ-45 יום ממועד מתן פסק הבוררות, ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשתה ועל כן אין להידרש לה. נדחתה טענת המבקשים כי יש למנות את מניין הימים מהיום שבו ניתנה החלטת הבורר בבקשה לתיקון הפסק, היינו החל מיום 3.4.2017, שעה שהבקשה לתיקון הפסק לא באה בגדרו של סעיף 22 לחוק הבוררות, שעניינו תיקון טעות טכנית או חישובית. משהוגשה בקשה לבורר לתיקון פסק הבוררות בעניין עובדתי ומהותי, וכאשר הבקשה לתיקון הפסק בחלק הנוגע לרכיב הריבית וההצמדה נטענה רק כבדרך אגב, אין המדובר בבקשה הדוחה את מניין הימים להגשת בקשה לבית המשפט לביטול הפסק.

6.

על פסק דין זה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 18.3.2018. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה כל שגגה בקביעותיו של בית משפט השלום המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. הבקשה לתיקון פסק הבוררות נסובה על טעות מהותית שנפלה לטענת המבקשים בפסק הבוררות, בעוד שלבקשה לתיקון רכיב הריבית וההצמדה קיימת נפקות רק אם הייתה מתקבלת בקשת המבקשים לתיקון הפסק, ואשר על כן, לא נדחה מניין הימים להגשת בקשה לביטול הספק.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

7.

בבקשתם חזרו המבקשים על הטענה כי הבורר מוסמך היה לתקן את פסק הבוררות בהתאם לבקשה לתיקון פסק הבוררות שהוגשה לו, ועל כן מניין הימים להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, נדחה. זאת ועוד, לאור חשיבות טענת המבקשים, והעובדה שבפסק הבוררות קיבל הבורר טענה אשר לא נטענה כלל ונזכרה לראשונה בפסק הבוררות, בית המשפט אף היה צריך להאריך את המועדים להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות מיוזמתו. כמו כן, על אף שמדובר בבקשת רשות ערעור שניה, ב"גלגול רביעי", בשל העוול שנגרם למבקשים ועיוות הדין שנוצר, מוצדק לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה לגופה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובנספחים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.

9.

כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במשורה, כאשר מעוררת הבקשה שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (רע"א 3744/17 ג'בארין נ' אגבריה (19.9.2017); רע"א 7873/17 יחיא נ' Eagle Overseas Properties INC

(7.11.2017)). עקרונות אלו מקבלים משנה תוקף בענייננו, משמדובר בבקשת רשות ערעור שניה, ב"גלגול רביעי", שעה שהוכרע הסכסוך בין הצדדים בבוררות ונדחתה הבקשה לתיקון הפסק, נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות בבית משפט השלום והחלטה זו עברה גם את שבט ביקורתו של בית המשפט מחוזי (רע"א 6730/12 נפתלי נ' מרדכי , פסקה 4 (30.10.2012); רע"א 8586/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (22.2.2017); רע"א 8031/06 כהן נ' רן (18.11.2007)). זאת כאשר ככלל, לא תינתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות ב"גלגול רביעי", אלא במקרים יוצאי דופן, נדירים, חריג שבחריגים. במקרה שלפנַי, לא מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים המצדיקה בירור שיפוטי נוסף וממילא אין הדבר מצדיק רשות ערעור. ומכל מקום, בבחינת למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין, טענת המבקשים, כי היה בסמכותו של הבורר להכריע בבקשה לתיקון פסק הבוררות שניתן, ועל כן שגה בית המשפט בקבעו כי חלף הזמן להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, אינה ניתנת להתקבל.

10.

לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, בית המשפט לא ייזקק לבקשת ביטול פסק בורר שהוגשה כעבור 45 ימים מיום מתן הפסק. עם זאת, סעיף 27(ב) לחוק הבוררות קובע כי אם הייתה פניה לבורר לתיקון פסק הבורר לפי סעיף 22 לחוק, מניין 45 הימים יחל מהיום שהבורר החליט בבקשה. תיקון פסק בורר, לפי סעיף 22(א) האמור, יכול שייעשה באשר לעניינים המנויים בו בלבד, ובכלל זה בין היתר, בעניין טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה, טעות במספר, בחישוב וכיוצא באלה או אם אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית. המדובר בנושאים שניתן לתארם כנושאים טכניים ושוליים לעניין הפסק (רע"א 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ (14.5.2006)), ומכל מקום אין הכוונה לאפשר בגדרי סעיף 22 לחוק תיקון מהותי של הפסק שניתן (רע"א 4394/11 עוקשי נ' עוקשי (25.7.2013); אורי גורן בוררות 254 (2018)

(להלן: גורן ) ).

11.

ויוטעם כי לא כל הגשת בקשה הנחזית להיות בקשה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, מאריכה מיניה וביה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר. על הבקשה להיות מוגשת בתום לב, ובאופן העולה בקנה אחד עם העניינים המנויים בסעיף 22 לחוק הבוררות (רע"א 8594/14 לאופר נ' יוסיפוביץ ( 8.3.2015)). בעל דין אינו יכול לפנות אל הבורר בבקשה לתיקונים שזכרם לא בגדרי סעיף 22 האמור, רק במטרה לדחות את המועד לתחילת מניין 45 הימים (סמדר אוטולונגי

בוררות – דין ונוהל 1132-1133 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005); גורן , עמ' 259).

12.

בענייננו, עיון בבקשה שהגישו המבקשים לתיקון פסק הבוררות מגלה, כפי שנקבע בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, כי ה"תיקון" שהתבקש אינו נמנה בגדר העניינים המנויים בסעיף 22(א) לחוק הבוררות. בעיקר טענו המבקשים כי טעה הבורר בכך שפסק בסעד אשר לא נתבקש על ידי המשיב, ועל כן על הבורר להפוך, הלכה למעשה, את פסק הבוררות על פיו. אין המדובר בבקשה לתיקון טעות בעלת אופי טכני או לתיקון פליטת קולמוס, כי אם העלאת טענה שעניינה טעות בשיקול הדעת בנושא מהותי הדורש בירור וחשיבה מחודשת. עניינה של הבקשה מרחיק לכת הרבה מעבר לגדרי הנושאים הטכניים עליהם חל סעיף 22 לחוק (ראו גם: גורן , עמ' 254). בצדק אפוא קבע הבורר כי אין בסמכותו לתקן את הפסק כפי שהתבקש.

13.

גם הטענה הנוספת שטענו המבקשים, כי התיקון התבקש גם בנוגע לפסיקת ריבית והצמדה, כאשר רכיב זה "הושמט" מפסק הבוררות, אינה יכולה להתקבל. כפי שכבר קבע בית משפט השלום, הבקשה לתיקון רכיב זה נטענה כבדרך אגב בלבד, ובאופן נלווה לבקשה לביטול פסק הבוררות כולו. המדובר בטענה שהיא חסרת משמעות בפני עצמה, כאשר לא נפסק לטובת המבקשים כל תשלום שעל המשיב לשאת בו, וממילא לא מתעורר חיוב המשיב בתשלום ריבית והצמדה.

14.

יצוין כי המבקשים ניסו בבקשה שלפנַי לשוות לבקשה לתיקון פסק הבוררות אופי טכני, ולהכניסה בדיעבד לגדריו של סעיף 22 לחוק הבוררות. כך למשל, טענו המבקשים כי נפלה "טעות טכנית", מכיוון שהבורר התבלבל בין המילים "חודשים" ל"שנים", ועל כן פסק לחובתם תשלום המבוסס על גרימת נזק במשך שלוש שנים וחצי, טענה אשר לא בא זכרה בבקשה לתיקון פסק הבורר. ברי כי לא ניתן "לשפץ" את הבקשה בדיעבד בדרך זו. הוא הדין גם באשר לטענות נוספות אשר לא באו בגדרי הבקשה לתיקון פסק הבוררות המקורי; למשל, כי חיוב המבקשים בתשלום למשיב בתוספת ריבית והצמדה נעשה בכפל.

אשר על כן, הבקשה נדחית, אך משלא נתבקשה תשובת המשיב, המבקשים ישאו

בהוצאות מתונות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח בלבד.