רע"א 6727/18 דנא יעקב נ. קניון קרית הממשלה בבאר שבע ש.ר.

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי ) ברע"א 13752-05-18 מיום 24.6.2018, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת ע' קויפמן ) בהפ"ב 47222-05-17 מיום 16.4.2018, בו נתקבלה בקשת משיבה 1 לאישור פסק הבוררות של הבורר כב' השופט ( בדימ ') ג' גלעדי מיום 12.2.2017. בראשית הדברים אציין כי בעוד שההליכים הקודמים ננקטו על ידי המבקש ומשיבה 2 יחדיו, הבקשה שלפנַי

מוגשת על ידי המבקש לבדו. הואיל ואין בכך כדי להשליך על הדיון בענייננו, ולשם הנוחות, אתייחס למבקש לבדו אף בהליכים שננקטו על ידו ועל ידי משיבה 2 יחדיו.

1.

הרקע למחלוקת בין הצדדים פורט באריכות במסגרת החלטתי מיום 15.5.2018 (רע"א 2632/18) ועל כן פטור אני מלשוב עליו. בתמצית ייאמר כי בין המבקש לבין משיב 1, קניון קריית הממשלה בבאר-שבע (להלן: המשיב ), נכרת הסכם לשכירת חנות אצל המשיב. ברבות הימים התגלע בין הצדדים סכסוך. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בבאר-שבע והמשיב מצדו הגיש תביעה שכנגד. ביום 10.12.2008 הגיעו הצדדים להסכמה כי הסכסוך יועבר להכרעה בפני בורר. בעקבות זאת, ביום 22.3.2009 מינה בית משפט השלום (כב' השופט ע' רוזין ) את השופט ( בדימ ') ג' גלעדי לשמש כבורר בין הצדדים. כאמור לעיל, ביום 12.2.2017 ניתן פסק הבוררות במסגרתו עיקר טענות המשיב התקבלו והמבקש חויב בתשלום סך של 1,288,290 ש"ח.

2.

נגד החלטה זו הגיש המבקש בקשה אותה כינה "בקשה לתיקון פסק בוררות", במסגרתה ניסה המבקש להשיג על תוצאת פסק הבוררות, במעטה של בקשה לתיקון טעויות בעלות אופי טכני שלטענתו נפלו בפסק הבוררות. הבורר, אשר סבר כי אין הבקשה נסובה על עניינים שבהם רשאי בורר לתקן פסק בוררות שניתן, דחה בקשה זו. ביום 22.5.2017 הגיש המבקש לבית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת ע' קויפמן ) בקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות. ביום 20.2.2018 דחה בית המשפט בקשה זו. המבקש מיאן להשלים עם תוצאה זו והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה אף היא ביום 18.3.2018. אף על בקשה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור אשר נידונה לפנַי (רע"א 2632/18) אשר כאמור לעיל נדחתה. ברם, משלא צוין בפסק דינו של בית משפט השלום כי לצד דחיית בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות הוא מאושר, ומשעה שסבר המשיב כי נסתם הגולל על ניסיונות המבקש להביא לביטולו של פסק הבוררות, הגיש המשיב בקשה ביום 8.3.2018 להבהרת פסק דין ולחילופין לתיקון עקב טעות לפי סעיף 81 לחוק בית המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהמשך לכך, ביום 16.7.2018 נתן בית המשפט החלטה לפיה פסק הבוררות מאושר.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשה טען המבקש, לצד טענות נוספות, כי בשים לב לכך שמשיבה 2 נמצאת בהליכי פירוק, הרי שעל מנת לאשר את פסק הבוררות יש לקבל את אישורו של בית משפט של פירוק, ואישור זה לא ניתן. ביום 24.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע כי בשים לב להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) הקובעות כי כאשר הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות וזו נדחתה, הרי שבסמכותו של בית המשפט לאשרו מבלי לחזור ולדון בכך פעם נוספת. מכאן ש עסקינן בפסק הבוררות אשר אושר בשלוש ערכאות. באשר לטענה כי נדרש אישורו של בית משפט של פירוק, נקבע כי משעה שזה אישר למשיבה 2 להמשיך בהליכים שנקטה על מנת להביא לביטולו של פסק הבוררות, הרי שאישור זה כולל מכללא את הכפפת הנושא לבית המשפט שדן בהליך, לרבות האפשרות שפסק הבוררות יאושר.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

4.

בבקשתו חזר המבקש על טענות אשר נטענו לפנַי במסגרת רע"א 2632/18, לפיהן החיוב הקבוע בפסק הבוררות נשען על עובדות אשר לא נטענו בכתבי הטענות,

וכי אישור פסק הבוררות מנוגד לכללי הצדק הטבעי ומביא לעיוות דין. עוד נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה מתן אישור מצד בית המשפט של פירוק להמשך ההליכים בבקשה לביטול פסק הבוררות כוללת אף את אישורו, מנוגדת לפסיקה בדיני הפירוק ואף פוגעת בכללי השוויון בין יתר הנושים.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

6.

כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית משפט בענייני בוררות ניתנת במשורה, במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין חמור ( רע"א 7201/18 ד"ר רם מודן נ' מכבי שרותי בריאות

(28.10.2018)) . הלכה זו חלה ביתר שאת שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" ( רע"א 6730/12 נעים נ' בורהני (30.10.2012) ) . לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בקשה זו נופלת למקרים אלה. אדרבה, עניינו של המבקש הובא לפני שלוש ערכאות, ולא פעם אחת אלא פעמיים, והללו לא מצאו כל עילה להתערב בפסק הבוררות שניתן. דומה כי בשלה העת שהמבקש יהין לקבל את תוצאת פסק הבוררות.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי גם בטענת המבקש לפיה נדרש היה אישורו של בית משפט של פירוק לצורך קבלת הבקשה לאישור פסק הבוררות – לא מצאתי ממש. הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות מורות כי שעה שהוגשה בקשה לביטול פסק בוררות ובית המשפט דחה אותה יאשר בית המשפט את פסק הבוררות, אף אם לא הוגשה בקשה לאישורו. משמעות הדבר היא שצד המבקש את ביטול הפסק נוטל על עצמו את הסיכון כי לצד דחיית הבקשה לביטול יביא בית המשפט לאישורו של פסק הבוררות (סמדר אוטולונגי

בוררות – דין ונוהל 927 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)) . בשים לב לאמור, משעה שנתן בית המשפט של פירוק אישור להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, ממילא נלקחה בחשבון האפשרות כי בקשה זו תדחה ותוביל לאישורו. ברי אפוא כי לא ניתן לאחוז את המקל בשני קצותיו.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. למרות שלא נתבקשה תגובה, המבקש יישא, בין היתר בשל כך שאין זו הפעם הראשונה שהוא מגיש הליך לבית משפט זה שנדחה על הסף, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 7,500 ש"ח.