רע"א 3135/22גרשון מסיקה נ. זבולון להב

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' ליפשיץ-פריבס ) מיום 7.3.2022 ברע"א 27995-10-21, בו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט א' גורדון ) מיום 21.7.2021 בהפ"ב 53905-02-20 ובהפ"ב 56105-02-20, בו נדחתה בקשתו לביטול פסק בוררות והתקבלה בקשת המשיב לאישורו.

הרקע לבקשה

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך כספי על רקע שותפות עסקית. הצדדים פנו להליך בוררות לפני הרב מ' עמיאל (להלן: הבורר ) בהתאם להסכם בוררות מיום 4.10.2019. הבורר הוציא תחת ידו שלושה פסקי בוררות שונים, המכריעים בשאלת ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. כל פסק החליף את קודמיו, לאחר שניתנה הסכמת הצדדים לכך. פסק הבוררות האחרון ניתן ביום 2.2.2020 (להלן: פסק הבוררות ) ובמסגרתו הועמד חובו של המבקש למשיב על סך של כ-86,000 ש"ח בתוספת סך של 200,000 ש"ח פיצוי מוסכם.

2.

המשיב הגיש לבית משפט השלום בקשה לאישור פסק הבוררות בעוד שהמבקש אשר התקשה להשלים עם תוצאת הפסק, הגיש בקשה לביטולו, בה טען לקיומן של שלל עילות ביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ). בין היתר, נטען כי המבקש לא הסכים כלל לקיום בוררות לפני הבורר כנתבע; כי לאורך ההליך הוא נדרש להמציא מסמכים שונים בעוד שהמשיב היה פטור מכך; וכי התיקונים שערך הבורר פעם אחר פעם בפסק הבוררות נעשו שלא על פי הדין. כמו כן הועלו טענות שונות באשר למעורבותו בהליך הבוררות של מר אלי אילוז (להלן: אילוז ) אשר הצטרף להליך כ"מומחה מלווה" מטעם המשיב, לקשריו עם הבורר ולפגישות שערך עמו ביחידות ובקשר לכך שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר ששימש בסיס להכרעה.

3.

ביום 21.7.2021 דחה בית משפט השלום את בקשת הביטול והורה על אישור פסק הבוררות. תחילה הובהר כי טענות המבקש לעניין יושרו של הבורר, ה"קנוניה" שנטען כי נרקמה בין הבורר לאילוז והתכחשותו של המבקש להסכם הבוררות, לא הותירו רושם אמין ובכל מקרה הן נזנחו על ידו בשלב מאוחר יותר. כן נדחתה הטענה כי הבורר סירב להבהיר מהו המסד העובדתי שעל בסיסו השתית את פסקו. עוד צוין כי בשלב מתקדם בהליך המבקש מיקד את טענותיו בשלוש סוגיות בלבד: סמכות הבורר לתקן את פסקי הבוררות; אי-העברת מסמכים רלוונטיים מצד המשיב; קיומן של פגישות של אחד מן הצדדים עם הבורר ביחידות. באשר לטענה כי הבורר לא היה מוסמך לבצע תיקונים חוזרים ונשנים בפסק הבוררות, הובהר כי אין לקבל טענה זו שעה שהדבר נעשה בהסכמת הצדדים, כאשר לא רק שהמבקש לא הלין על כך בזמן אמת אלא אף ביקש מהבורר שייתן הכרעה נוספת. בעניין מעורבותו של מר אילוז בהליך הבוררות, נאמר כי התמונה הכללית המצטיירת שוללת טענה לעיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. זאת כאשר המבקש ידע כי אילוז סייע למשיב עוד לפני שהחלה הבוררות, והביע הסכמה לכך שאיסוף המידע והבירור העובדתי-כספי, דבר שכונה על ידי בית משפט השלום כ"אנליזה", ייעשו על ידי אילוז וישמשו את הבורר. אכן, סוכם על ידי הצדדים כי תוצרי עבודתו של אילוז יועברו לידי הבורר ללא מעורבות ישירה של הצדדים (זאת לאחר שהמבקש סירב לשאת בתשלום שכר טרחתו של אילוז), אך בכך באה לידי ביטוי האפשרות הנתונה לצדדים לבוררות להסכים על מתווה בירור ייחודי. בכל מקרה, מהנמקות הבורר עולה כי ההכרעה הסופית נעשתה על ידו לאחר בחינה עצמאית שכללה בין היתר התייחסות לטיעוני המבקש.

4.

ביום 12.10.2021 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, בה טען כי נגרם לו עיוות דין חמור וכי מפסיקת בית משפט השלום עולה כי ניתן להתנות על כללי הצדק הטבעי. נטען כי נסיבות המקרה מקימות עילה ברורה לביטול פסק הבוררות שעה שהבורר היה מעורב בייעוץ למשיב לפני הליך הבוררות; הבורר הוא זה שהכיר ו"שידך" בין אילוז לבין המשיב; הבורר נפגש עם אילוז מספר פעמים ביחידות; ופסק הבוררות עצמו מגדיר את אילוז כנציג מטעם המשיב. נטען כי התמונה במלואה התגלתה לו רק במהלך ההליך בבית משפט השלום. כמו כן המבקש חזר על הטענה כי לא היה מקום למנוע ממנו את האפשרות לעיין בחומרים שהגיש המשיב כמו גם בבירור שערך אילוז.

5.

ביום 7.3.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו ניתנה רשות ערעור והוחלט לדון בבקשה כבערעור בנוגע לסוגיית מינויו של מר אילוז כ"מומחה" ולהתנהלותם של הבורר ושל מר אילוז. יחד עם זאת הערעור נדחה לגופו. הובהר כי אין מקום לטענת המבקש באשר להיכרות מוקדמת שהייתה בין הבורר לבין המשיב עובר להליך הבוררות, שכן טענה זו לא באה בגדרי הבקשה לביטול הפסק. בכל מקרה, צד אשר הסכים לנהל בוררות אצל בורר אשר יש לו קשרים עם צד אחר, לא יכול להתנגד בדיעבד לקיום הבוררות אצל אותו בורר. בענייננו, בהסכם הבוררות צוינה מפורשות היכרותו המוקדמת של הבורר עם "העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות" והמבקש הסכים למינוי הבורר תוך ויתור על טענה בקשר לכך. גם נדחתה טענת המבקש כי נודע לו לראשונה על הקשר בין המשיב לבורר במסגרת ההליך בבית משפט השלום. המבקש הסכים לנהל את הבוררות לפני הבורר ביודעו על היכרות מוקדמת בינו לבין המשיב ומר אילוז, כך ששתיקתו עד לאחר מתן פסק הבוררות פירושה הסכמה. באשר להגשת הבירור על ידי אילוז, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי הצדדים הסכימו שאילוז יערוך את הבירור על פי המסמכים שהוצגו לו וימציאו לבורר בלבד, נוכח התנגדות המבקש לשלם את שכרו של אילוז עבור עריכת הבירור. נקבע כי על פי המסד העובדתי, הבירור התבסס על נתונים שהיו בידי המבקש. יתר על כן, נמצא כי דווקא המומחה מטעם המבקש נפגש עם אילוז ודן עמו בעניין הבירור והשניים הגיעו להסכמות בנוגע לרוב הסוגיות. משכך, הגם שכללי הצדק הטבעי מחייבים המצאה של חומרים לשני הצדדים, אין להתערב בממצאי בית המשפט בדבר הסכמת הצדדים להמצאת הבירור לבורר בלבד. באשר לטענה בדבר פגישות שהתקיימו בין הבורר לאילוז בנוגע לבירור, ללא ידיעת המבקש, נקבע כי הגם שראוי שהליך בוררות יתקיים בנוכחות הצדדים, אין מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום כי מעורבותו של אילוז בהליך נעשתה בהתאם להסכמת הצדדים כאשר למבקש לא נגרם עיוות דין משניתנה לו ההזדמנות להעלות את טענותיו לפני הבורר ואף לפני אילוז. כמו כן, צוין כי חרף טענות המבקש באשר לפגישותיו של מר אילוז עם הבורר ביחידות, המבקש בעצמו הרבה לשלוח הודעות לבורר, בהן שטח טענותיו בענייני הבוררות והביע דעתו על המשיב. לאור האמור, נקבע כי עניינו של המבקש אינו נכנס לגדרי המקרים החריגים המצדיקים התערבות בפסק הבוררות באשר לא נגרם לו עיוות דין.

6.

מכאן הבקשה שלפנַי, בה טען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה. נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו כי מר אילוז מונה בהסכמת הצדדים ומטעמם לעריכת הבירור, כאשר הלכה למעשה מר אילוז ייצג את המשיב לבדו, נפגש עם הבורר עשרות פעמים ודן עמו על נושא המחלוקת ללא ידיעת המבקש. העובדה שהבירור נעשה על ידי אילוז, אשר מונה מטעמו של המשיב, משמעותה כי יש להורות על ביטול פסק הבוררות שנשען על אותו בירור. גם אין מקום לקביעה כי המבקש ידע כי מר אילוז מונה על ידי הבורר לעזור למשיב וכי הדבר נאמר לו מראש. לבסוף נטען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי מעוררות שאלות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים וביניהן שאלת נפקותה של פגישת בורר עם צד להליך מבלי שהצד השני יודע על כך והשאלה האם ניתן להתנות על כללי הצדק הטבעי בהליך בוררות.

7.

מנגד, המשיב בתשובתו טען כי לא קמה כל עילה למתן רשות ערעור, כאשר המבקש שב על אותן טענות שטען זה מכבר אשר נדחו בפסקי דין מנומקים, תוך שנדחתה המסכת העובדתית כפי שהמבקש מנסה להציג אותה. המשיב עמד על כך שאילוז היה מומחה שמינו הצדדים, ולא מומחה מטעמו. המבקש ידע כי אילוז עורך תשקיף לעסקו של המשיב וידע על הקשר שבין הבורר לבין אילוז. אילוז התבקש על ידי הבורר לערוך ניתוח של החשבוניות והמסמכים שבידי המבקש, והמבקש הביע הסכמה לכך, ואילוז סיים את עבודתו כמומחה מטעם הצדדים לאחר שהעביר את האנליזה שערך לידי הבורר. אין בסיס לטענת המבקש על פיה אילוז ייצג את המשיב. גם לא נגרם למבקש כל עיוות דין בנסיבות שבהן המבקש הסכים להתדיין אצל הבורר; הסכים למתווה על פיו אילוז יערוך את האנליזה ויגישה רק לבורר; והוכח כי אילוז לא ייצג אף צד וכל תפקידו היה לערוך את האנליזה עבור הצדדים.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (וראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 1570/22 שלזינגר נ' וינד , פסקה 13 (9.6.2022) ; רע"א 3145/22 זיפ יהלומים בע"מ נ' שכר יהלומים בע"מ , פסקה 6 (6.6.2022)).

הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור במעין "גלגול רביעי", כאשר פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בשבתו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (רע"א 6727/18 דנא נ' קניון קרית הממשלה בבאר שבע ש.ר. , פסקה 6 (5.11.2018); רע"א 6264/21 טל הל יסכה בע"מ נ' נ.ע.ב סחר וניהול בע"מ , פסקה 9 (6.10.2021)). מקרה זה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

9.

אכן, נסיבות ענייננו מעוררות מספר סימני שאלה. אין לכחד כי מעורבותו של אילוז בהליך נשאה אופי כפול. מן העבר האחד הוא הוגדר על ידי הבורר כ"מלווה" מטעם המשיב; אך מן העבר השני הוקנתה לו מעין סמכות לנתח מסמכים שונים בהליך ולהציגם לפני הבורר. טענת המשיב, עליה חזר בתשובתו, כי אילוז התמנה כמומחה "מטעם הצדדים", אינה מדויקת. בית המשפט המחוזי הבהיר כי קיים קושי בטענה זו, אלא שלא מצא להתערב בקביעה העובדתית שהצדדים הסכימו למתווה שבו פעל אילוז בהליך הבוררות. על כן, מעורבותו של "מומחה" מטעם צד להליך הבררות, בעריכת בירור, אנליזה, או ניתוח נתונים בהליך, מעוררת קושי.

10.

אולם חרף האמור לא מצאתי כי בנסיבות העניין הייחודיות יש כדי להצדיק התערבות על פי אמת המידה המחמירה להתערבות ב"גלגול רביעי", שעה שלא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין. זאת לא בנוגע לטענה באשר לקשריו של הבורר עם המשיב; ולא בנוגע למעורבותו של אילוז בהליך הבוררות, הנובעת מתוך קשריו המוקדמים עם הבורר ועם המשיב.

11.

נקודת המוצא היא כי אין מקום למצוא פגם בהליך בוררות אך ורק בשל נגיעה קודמת של הבורר למי מהצדדים (רע"א 4095/12 מגנזי תעשיות ב.ג.מ. בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ , פסקה 14 (30.11.2012)). כמו כן, במקום שבו הצדדים הסכימו למינוי בורר, תוך שנודע להם מראש על היכרותו המוקדמת עם מי מהצדדים, הם מנועים מלהעלות בשלב מתקדם יותר טענות נגד מינויו (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקה 125 (5.12.2010) ; רע"א 8164/18 אדלקום בע"מ נ' חברת שירותי תשתיות אילת אשקלון בע"מ , פסקה 24 (12.2.2019)).

12.

כפי שקבע בית משפט השלום, קביעה שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, הקשרים בין הבורר למשיב, כמו גם הקשר בין המשיב לאילוז, היו ידועים למבקש מלכתחילה. בית משפט השלום קבע זאת כממצא עובדתי. מסקנה זו נתמכת בין היתר בהוראה מפורשת בהסכם הבוררות, על פיה נקבע כי:

"הצדדים מצהירים ומאשרים כי ידוע להם שהבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר המוסכם מתוך ידיעת עובדות אלה לאשורן והם מוותרים בזאת באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויו של הבורר המוסכם וכנגד כושרו, יכולתו ו/או זכותו לשמש בורר ביניהם" (פסקה 4.4 להסכם הבוררות).

וכן מהודעה שנשלחה מהמבקש לאילוז ביום 6.12.2019, ובה נאמר כי:

"אני באתי מותך ["מתוך"; הטעות במקור] אמונה ולכן הסמתי ["הסכמתי"; הטעות במקור] להתדיין אצל הרב שלכם כי אני שלם עם עצמי אם הייתי נוהג כעו"ד הייתי מקפיד על דיין ניטרלי לחלוטין " (ההדגשות אינן במקור).

כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש באמור כדי ללמד על ידיעתו של המבקש על אודות ההיכרות המוקדמת המיוחסת לבורר. מה גם, טענת המבקש כי לא היו גלויות לו העובדות כולן בדבר ההיכרות בין הבורר-למשיב-לאילוז, ואלו נגלו לו רק במהלך ההליך בבית משפט השלום, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שכבר בבקשה שהגיש בבית משפט השלום לביטול פסק הבוררות ציין כי אילוז "מעבר להיותו מקורב של המשיב היה מקורב מאוד גם לבורר [...] ואף נשלח מטעמו לסייע למשיב" (פסקה 25 לבקשה).

13.

גם באשר למעורבותו של אילוז בהליך הבוררות, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי המבקש הסכים למתווה על פיו איסוף המידע ועריכת הבירור יבוצעו על ידי אילוז, וישמשו את הבורר. זאת כאשר על פי הוראת סעיף 3.2 להסכם הבוררות הבורר לא קשור בסדרי דין והוא רשאי לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה בסכסוך. לא למותר לציין כי מסקנה זו נתמכת במכתב ששלח הבורר למבקש ביום 30.1.2020, בה נאמר כי:

"אלי אילוז – להזכירך, הוא נמצא בהסכמתך!!! הצטרף כמקצועי יועץ כלכלי לזבולון, ובפגישה משותפת ראשונה שאלתי את שני הצדדים ברור להסכמת נוכחותו והשתתפותו, ואתה הבעת הערכה חיובית ומוכרת כלפיו והסכמת וסמכת על מקצועיותו. בהשוואת נתונים גם הוא מסתמך על החומר ששלחת גם אליו וניהול החשבונות שלך" (נספח ג' לתגובת המשיב לבקשה לביטול פסק הבוררות בבית משפט השלום).

אם כן, חרף מעורבותו של אילוז (שאופי התפקיד שלקח על עצמו נותר במובן מסוים לוט בערפל) לא ניתן לומר כי נגרם למבקש עיוות דין. זאת בהינתן האמור לעיל, בהתייחס לידיעתו והסכמתו של המבקש לכל אורך הדרך, בקשר לקשריו של אילוז עם המשיב ולמעורבותו בהליך. זאת גם בהתייחס לקביעותיו של בית המשפט המחוזי כי למבקש ניתנה ההזדמנות להעלות את טענותיו לפני הבורר, כמו גם לפני אילוז, וכי הוא נחשף לבירור שערך אילוז עובר למתן פסק הבוררות הסופי.

הבקשה נדחית, והמבקש ישא בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ש"ח.