רע"א 7201/18 דר' רם מודן נ. מכבי שרותי בריאות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות ) ב-הפ"ב 64923-06-15 וב-הפ"ב 7201-07-15 מיום 29.8.2018, במסגרתו נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות מיום 19.5.2015 שניתן על ידי הבוררים עו"ד אהרון מלצר, עו"ד חיים עדיני ועו"ד עמיקם לויתן.

הרקע לבקשה

1.

המבקש, רופא מומחה במיילדות וגניקולוגיה, הועסק על ידי המשיבה, מכבי שירותי בריאות משנת 1983. מספר שנים לאחר תחילת העסקתו, בעקבות שורת תלונות מצד מטופלות, החליטה המשיבה למנות ועדת בדיקה מקצועית (להלן: ועדת הבדיקה ), על מנת שזו תבחן האם יש ממש בתלונות נגד המבקש. ועדת הבדיקה ישבה על המדוכה ולאחר בדיקה מעמיקה הגיעה למסקנה כי המבקש אינו עומד בדרישותיה המקצועיות של המשיבה. בהתאם לכך, ביום 1.1.1991 הודיעה המשיבה למבקש כי גמלה בדעתה לסיים עמו את ההתקשרות. ברם, המבקש מיאן להשלים עם ההחלטה.

2.

בהתאם להסכם ההתקשרות בין המבקש לבין המשיבה (להלן: הסכם ההתקשרות ) , הקובע כי מקום שבו מתגלע סכסוך בין הצדדים עליו להתברר בפני בית הדין לבוררות של המשיבה (להלן: בית הדין ), עתר המבקש לבית הדין בבקשה כי זה יורה על ביטול החלטת המשיבה. בתום הליך ארוך שנים, ולאחר בחינת טענות הצדדים, קבע בית הדין ביום 30.3.1997 כי החלטת המשיבה בדין יסודה, וכי המבקש ביצע "הפרה רצינית" כמשמעותה בסעיף 9(ד)(2) להסכם ההתקשרות, המקנה למשיבה להביא את ההסכם לקיצו (להלן: פסק הבוררות הראשון ) . המבקש ביקש לערער

על החלטה זו. בהסכמת הצדדים, מונה בורר נוסף, השופט בדימוס יעקב שמעוני (להלן: הבורר ), על מנת לדון בערעור המבקש על פסק הבוררות הראשון. ביום 31.1.2002, קבע הבורר כי קביעת בית הדין, לפיה המבקש ביצע הפרה רצינית שגויה, והמשיבה לא הייתה רשאית לבטל את הסכם ההתקשרות מול המבקש. משכך, הצהיר הבורר על בטלות הודעת המשיבה מיום 1.1.1991 (להלן: פסק הבוררות השני ).

3.

המשיבה הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לביטול פסק הבוררות השני. המבקש מנגד הגיש בקשה לאישורו. בית המשפט (השופט נ' ישעיה ) קיבל את בקשת המשיבה וביום 21.3.2004 הורה על ביטול פסק הבוררות השני (ה"פ 247/02). בפסק דינו, קבע בית המשפט כי ההפרות המיוחסות למבקש חמורות ביותר וכן עולות לכדי "הפרה רצינית" כמשמעותה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים. בשים לב לתלונות כנגד המבקש, ולתוצאות הקשות שנגרמו בשל מעשיו, בהן הפסקת הריונה של אחת ממטופלותיו והפלת ולדה, נקבע כי פסק הבוררות השני נוגד את תקנת הציבור ודינו בטלות מכוח הוראות סעיף 24(9) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה (רע"א 3971/04 ד"ר רם מודן נ' מכבי שירותי בריאות (22.5.2005)).

פסק הבוררות מושא הבקשה

4.

חרף כל האמור, ביום 29.12.2008 הגיש המבקש בקשה נוספת בפני בית הדין, במסגרתה ביקש לבטל את קביעות ועדת הבדיקה בעניינו, בטענה כי הקביעות הושגו במרמה. לטענת המבקש, יסודו של פסק הבוררות הראשון במרמה משני טעמים: הראשון, בעת קיום הדיונים בפני ועדת הבדיקה התבצעו תיקונים בפרוטוקולים המתעדים את ישיבות הוועדה, ולמעשה תיעוד תוכן הישיבות זויף; השני, בשעה שקיים בית הדין את הליך הבוררות הראשון, יזמה המשיבה פנייה למשרד הבריאות בבקשה כי יורה על שלילת רישיונו של המבקש כרופא, אך זה סירב מן הטעם שלא קיימות ראיות קונקרטיות נגדו. לטענת המבקש, היה על המשיבה ליידע את בית הדין על פנייתה למשרד הבריאות, וכן על תשובתו. משלא עשתה זאת, נהגה המשיבה במרמה ובחוסר תום לב.

5.

לצד פניית המבקש לבית הדין, הוא הגיש תביעה לביטול פסק הבוררות הראשון לבית המשפט המחוזי-מרכז, בטענה כי קיים ספק על אודות הערכאה המוסמכת לדון בטענות המרמה, שלטענתו נתגלו בפסק הבוררות הראשון (ת"א 14930-12-08). ביום 4.3.2009 הורה בית המשפט (השופטת ה' גרסטל ), בהסכמת הצדדים, על הפסקת הדיון בתביעה עד לקבלת החלטת בית הדין בשאלת הסמכות. עוד נקבע, כי ככל ובית הדין ידון בבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון ויורה על דחייתה, לא יהיה רשאי המבקש לחדש את התביעה.

6.

ואכן, ביום 1.8.2010 נתן בית הדין החלטה (להלן: החלטת הביניים ), לפיה הוא מוסמך לדון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות הראשון בשל זיוף פרוטוקולים מישיבות ועדת הבדיקה. לצד זאת, בית הדין קבע כי אין בטענת המבקש בדבר קיום התכתבות בין המשיבה לבין משרד הבריאות, כדי להביא לחידוש הדיון בפסק הבוררות הראשון. זאת, מן הטעם כי מדובר בהתכתבות אשר היה בידי המבקש להביא לידיעת בית הדין עוד בטרם מתן פסק הבוררות הראשון. למעלה מן הצורך נקבע כי ספק אם עמדת משרד הבריאות, כמשרד ממשלתי, הייתה רלוונטית להליך אשר התקיים בפני בית הדין. בהמשך לכך, ביום 19.5.2015 דחה בית הדין את תביעת המבקש לביטול פסק הבוררות הראשון לגופו של עניין מטעמי מרמה (להלן: פסק הבוררות השלישי ).

ההליך בבית המשפט המחוזי

7.

בעקבות החלטת בית הדין, ביום 30.6.2015 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות השלישי מכוח הוראות סעיף 24 לחוק הבוררות (הפ"ב 64923-06-15 והפ"ב 7201-07-15). בבקשה טען המבקש, לצד טענות נוספות, כי פסק הבוררות השלישי לא דן בטענותיו בדבר מרמה שנתגלתה בוועדת הבדיקה. משכך, קמה עילת הביטול המנויה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, לפיה פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. בנוסף, נטען כי פסק הבוררות השלישי ניתן לאחר חלוף המועד האחרון למסירתו על פי הקבוע בתקנון המשיבה – 90 יום מתום הדיון האחרון. על כן, קמה גם עילת הביטול המנויה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. גם בהחלטת הביניים נפלה טעות, והיה על בית הדין לדון בטענת המרמה בשל קיום התכתבויות בין המשיבה ובין משרד הבריאות.

8.

ביום 29.8.2018 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות השלישי. נקבע כי בשים לב להתנהלות המבקש לכל אורך הליך הבוררות, ספק האם פסק הבוררות השלישי ניתן באיחור. עוד נקבע כי גם אם חלף המועד למתן פסק הבוררות, הרי שלא נגרם כתוצאה מכך כל עיוות דין. על כן, נדחתה טענת המבקש לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(8) לחוק הבוררות. באשר לטענת המבקש על אודות תיקון הפרוטוקולים, נקבע כי אף לו היה בה ממש, הרי שהיא נסובה על החלטת ועדת הבדיקה בלבד. מעיון בפסק הבוררות הראשון עולה כי הוא עומד בפני עצמו ואין הוא נשען על מסקנותיה של ועדת הבדיקה כלל. משכך, אין בטענות המרמה כדי לגרוע מפסק הבוררות הראשון, ובצדק דחה בית הדין את טענות המבקש למרמה בעניין זה. ממילא אפוא, לא מתקיימת גם עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות. באשר להחלטת הביניים, קבע בית המשפט כי יש לסווגה כפסק ביניים, שכן היא מכריעה באופן סופי באחת העילות הכלולות בכתב התביעה, ומועד הגשת ערעור בגינה חלף זה מכבר.

נגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

9.

בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש כוללת טענות למכביר נגד פסקי הבוררות השונים ונגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על מנת שלא להאריך מקום בו ניתן לקצר, אביא אך את תמצית עיקרי הדברים.

10.

המבקש שב וטוען שבהליך הפסקת התקשרותו עם המשיבה דבקה מרמה מראשיתו ועד סופו. לטענתו, בשנת 2008 הגיעה לידיעתו כי הפרוטוקולים אשר תיעדו את ישיבות ועדת הבדיקה זויפו. משאלה זויפו הרי שתוצאת פסק הבוררות נוגדת באופן חמור את תקנת הציבור. עוד נטען, כי החלטת בית המשפט לפיה אין מקום לדון בחלופת המכתבים בין המשיבה ובין משרד הבריאות, שגויה. לדבריו, אין גם לקבל את עמדת בית המשפט לפיה היה בידיו להביא התכתבות זאת בפני בית הדין בטרם מתן פסק הבוררות הראשון. זאת, מן הטעם כי לא היה צד להתכתבות. כמו כן, בשים לב להחלטת השופטת גרסטל מיום 4.3.2009, משעה שקבע בית הדין כי אין בסמכותו לדון בטענה זו, היה עליו להעביר את ההכרעה בעניין לבית המשפט. לבסוף, הדגיש המבקש כי גם אם אין בקשה זו עומדת באמות המידה המקובלות לבקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה, הרי שלא ניתן להשלים עם השארת פסק הבוררות השלישי על כנו. על כן, אף בהיעדר חשיבות ציבורית, קיים מקום ליתן רשות לבקשה.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים המצורפים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

12.

הלכה מושרשת היא כי רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד, כאשר מדובר בשאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין משמעותי למי מהצדדים (רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ , פסקה 8 (14.10.2018); רע"א 6907/18 בנדיאקו בע"מ נ' צחביראשווילי , פסקה 21 (10.10.2018)). בקשה זו אינה מעוררת כל שאלה עקרונית או מגלה עילה להתערבות מחמת עיוות דין. טענות המבקש נוגעות לסכסוך הקונקרטי בין הצדדים. משכך, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

בבחינת למעלה מן הצורך אתייחס למקצת מן הטענות.

13.

לא מצאתי ממש בטענת המבקש כי המשיבה תיקנה באופן שיטתי את הפרוטוקולים המתעדים את ישיבות ועדת הבדיקה, ועל כן נפל מרמה בפעילות ועדת הבדיקה, ואף בפסק הבוררות הראשון. פסק הבוררות הראשון ניתן במנותק לפעולותיה ומסקנותיה של ועדת הבדיקה. קדמו לו 36 ישיבות אשר נוהלו במשך למעלה מחמש שנים. במסגרת ישיבות אלו הוצגו ראיות ונשמעו עדים, אשר עדותם משתרעת על מאות עמודי פרוטוקול. בשים לב לכך, אף לו היה פגם בפעולת ועדת הבדיקה, הרי שלא ניתן לתלות פגם זה בפסק הבוררות הראשון. קל וחומר שאין מדובר במקום שבו מתקיימת עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(9) לחוק הבוררות, לה נדרש בית המשפט במקרים חריגים שבחריגים (רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (13.8.2018)).

14.

אף לא ניתן לקבל את טענת המבקש בדבר גורל החלטת הביניים. כפי שקבע בית המשפט, מדובר בהחלטה אשר אינה מאפשרת את המשך הדיון בטענה בדבר חלופת המכתבים וסותמת עליה את הגולל (רע"א 834/17 י. כרמלי ובניו בע"מ נ' משה (5.3.2017)). יתרה מזאת, אף לגופה של הטענה, לא ראיתי טעם להתערב בהחלטת בית הדין בפסק הביניים, לפיה אין לדון בה. בצדק קבע בית הדין כי דבר קיומה של ההתכתבות בין המשיבה ובין משרד הבריאות אינו מהווה עילה לחידוש הליכי ההתדיינות. אף אם המבקש לא ידע על אודות התכתבות זו, אין מדובר בראיה אשר בשקידה ראויה לא היה ביכולתו לדעת עליה. משהכריע בית הדין בעניין זה, איני נדרש לטענת המבקש לפיה היה על בית הדין למסור הכרעה בעניין זה לבית המשפט.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. למרות שלא נתבקשה תגובה, המבקש יישא בהוצאות מתונות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.