רע"א 8566/18בועז ארז נ. ניסים אלמקיאס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) מיום 8.11.2018 בהפ"ב 34703-06-18 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למחיקת התנגדות המשיב לאישור פסק בוררות שניתן על ידי הבורר, מר יוסף נמני (להלן: הבורר ).

1.

בבקשה רב הנסתר על הגלוי. המבקש והמשיב הם שותפים בחברה בשם שקד דלקים בע"מ המפעילה תחנת דלק בסמוך לישוב בית שקמה. מסיבה שלא פורטה בבקשה, יחסי הצדדים עלו על שרטון והם פנו להליך בוררות. ביום 22.11.2017 ניתן פסק הבורר במסגרתו נקבע כי על המשיב לשלם למבקש סך של 6,500,000 ש"ח, לצד שורה של חיובים נוספים.

2.

ביום 15.10.2017 ובטרם ניתן פסק הבורר, הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להעברת הבורר מתפקידו (20163-10-17) (להלן: ההליך הראשון ). בבקשה נטען כי נודע למשיב שהבורר הינו נושה של המבקש וערב להלוואות שניתנו לו מגורמים שונים אשר חלקם, על פי הנטען, מעורבים בפלילים. משכך, יש לבורר עניין בתוצאות הליך הבוררות ולא ניתן לתת בו אמון. בעוד הליך זה מתנהל, ביום 22.11.2017 הודיע הבורר לצדדים כי נתן פסק דין וזה יימסר להם לאחר תשלום שכר טרחה והוצאות בסך 266,000 ש"ח. משכך, ביום 26.11.2017 הורה בית המשפט על הצדדים לפעול לקבלת פסק הבורר בטרם תתקבל החלטה בבקשה להעביר את הבורר מתפקידו, שכן תוכנו של הפסק ונימוקיו עשויים להשליך על בקשה זו. חרף האמור, מיאנו הצדדים לשלם שכר טרחה לבורר. משכך, ביום 11.4.2018 נתן בית המשפט פסק דין בו הורה על מחיקת ההליך הראשון. לצד זאת נקבע כי ככל שפסק הבורר ישוחרר לידי הצדדים, ומי מהם יבקש להגיש בקשה לאישורו או לביטולו, הרי שעליו לציין בבקשה את דבר קיומו של ההליך הראשון.

3.

בחלוף חודשיים ימים, ביום 14.6.2018 הגיש המבקש בקשה לאישור פסק הבורר, מבלי שפרט בה את נסיבות קבלתו ומועד מסירתו. בהמשך לכך, ביום 5.7.2018 הגיש המשיב התנגדות לאישור פסק הבורר בה חזר על הטענות אשר העלה בהליך הראשון.

לצד טענות אלה העלה המשיב טענות נוספות על אודות אופן ניהול הליך הבוררות על ידי הבורר. המבקש טען מנגד כי יש לדחות את טענות המשיב נגד פסק הבוררות, שכן התנגדותו הוגשה בניגוד לדרישות סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ), לפיו לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטול, ובניגוד לתקנה 9 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1969 (להלן: התקנות ), הקובעת כי בקשת ביטול פסק בוררות תוגש "בדרך המרצה". כן טען המבקש כי בהתנגדות המשיב לאישור פסק הבוררות לא צוינה אחת מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק.

4.

ביום 1.11.2018 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי בנסיבות הייחודיות של העניין, בהן אי מתן ההכרעה בטענות המשיב בהליך הראשון, ניתן לראות בהתנגדות המשיב כבקשה לביטול הפסק. זאת, חרף העובדה כי לא ננקטה הפרוצדורה המדויקת לשם כך. לצד זאת ציין בית המשפט כי קיים ספק לגבי המועד שבו היה על המשיב להגיש את התנגדותו לפסק הבורר, הנובע גם מהעמימות שבה נקטו הצדדים על אודות מועד הבאת פסק הבורר לידיעתם. על כן, נתבקשה התייחסותם לעניין זה עד ליום 8.11.2018. משלא ניתן מענה כאמור, ניתנה החלטה לפיה הבקשה למחיקת התנגדות המשיב נדחתה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

המבקש חזר על טענותיו כפי שהובאו לעיל. לטענתו שגה בית המשפט המחוזי עת דחה את בקשתו למחוק את התנגדות המשיב לפסק הבורר על הסף. כן טען המבקש כי יש חשיבות עקרונית בחזרה על ההלכה הפסוקה, על פיה אין מקום לדון בטענות לביטול פסק בוררות שעה שאלו לא הועלו במסגרת בקשה נפרדת לביטול הפסק וזאת על מנת למנוע הישנות החלטות דומות.

6.

הבקשה נדחית אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא אך במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או במקרים בהם התערבותו של בית משפט זה נדרשת לשם מניעת עיוות דין או משיקולי צדק (ראו: רע"א 7201/18 ד"ר רם מודן נ' מכבי שרותי בריאות (28.10.2018)).

מעיון בבקשה ובנספחים המצורפים לה, לא מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ואף לא נגרם בעטיה כל עיוות דין.

7.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופה לא ראיתי ממש בבקשה. מעיון בבקשה, כמו גם בהליכים השונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי עת קבע כי נסיבות המקרה הפרטני מצדיקות קבלת התנגדותו של המשיב. כפי שצוין לעיל, הצדדים לא הניחו לפני בית המשפט את התשתית העובדתית המלאה, וזאת בלשון המעטה. התנהלותם של הצדדים מול בית המשפט מגלה טפח, אך מכסה טפחיים . בהקשר זה יצוין כי אף שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הראשון קבע מפורשות כי צד המבקש את אישורו או ביטולו של פסק הבוררות יציין בבקשה את קיומו של ההליך הראשון, נמנע המבקש מלציין זאת בבקשתו, והדעת נותנת כי לא בכדי עשה כן.

הבקשה נדחית אפוא.