רע"א 834/17 י. כרמלי ובניו בע"מ נ. אלי משה

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' שרון-נתנאל ) בהפ"ב 13837-09-16 מיום 26.12.2016, במסגרתו התקבלה בחלקה בקשת המשיב לביטול פסק בוררות חלקי (להלן: פסק הדין ) .

העובדות בתמצית

1.בפתח הדברים יצוין כי בקשת רשות הערעור דנן הובאה לעיוני לאחר מתן החלטתי ברע"א 454/17 מיום 20.2.2017, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המשיב דכאן.

הרקע הרלבנטי לבקשה שלפני מפורט בהחלטתי האמורה, ולכן יובאו הדברים בתמצית. בין המשיב לבין המבקשים נתגלע סכסוך באשר לאופן חלוקת ביצוע עבודות קידוח על פי הסכם ביניהם, בו נקבע כי המשיב יבצע מחצית מעבודות הקידוח כקבלן משנה של המבקשים (להלן: הסכם קבלנות המשנה ). המשיב הגיש תביעה לבורר, השופט בדימוס דן ביין (להלן: הבורר ), בו נטען להפרת הסכם קבלנות המשנה על ידי המבקשים בשל חלוקה בלתי שוויונית של העבודות בין הצדדים. ביום 17.8.2016 ניתנה החלטת הבורר (להלן: ההחלטה ), בגדרה נקבע, בין היתר, כי טענות המשיב ביחס לאופן חלוקת עבודות הקידוח מבוססות על פרשנות שגויה של הסכם קבלנות המשנה; וכי הסכם קבלנות המשנה מוגבל לשנתיים, ויסתיים ביום 31.7.2018. על כן נקבע כי המשיב רשאי לתקן את כתב התביעה שהגיש, באופן שיתבסס על פרשנותו הנכונה של הסכם קבלנות המשנה.

המשיב לא השלים עם ההחלטה והגיש, ביום 7.9.2016, בקשה לביטולה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק הדין התקבלו מרבית טענותיו של המשיב, למעט טענתו בעניין מועד פקיעת תוקף הסכם קבלנות המשנה, אשר נדחתה.

על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שלפנַי.

בקשת רשות הערעור

2.בפי המבקשים מספר טענות נגד פסק הדין, אשר מרביתן הועלו לפני בית המשפט המחוזי ונדחו. ראשית, נטען כי בניגוד לאמור בפסק הדין, ההחלטה אינה פסק בוררות כי אם החלטה אחרת, ומשכך אין תחולה לסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). עוד נטען כי פסק הדין מנוגד להלכה המחייבת ריסון שיפוטי ביחס לפסקי בוררות, וכי לכל היותר היה על בית המשפט להשיב את ההחלטה לבורר חלף ביטולה. מכל מקום, כך על פי הטענה, לא מתקיימת איזו מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות, ובכלל זה, תנית הבוררות שעליה הסכימו הצדדים היא תניה רחבה שאינה מגבילה את סמכות הבורר. לבסוף, נטען כי המשיב היה מנוע מהגשת בקשה לביטול ההחלטה הן מאחר שפעל בהתאם להחלטה והגיש לבורר כתב תביעה מתוקן והן מאחר שלא העלה לפני הבורר בהזדמנות הראשונה טענת חוסר סמכות או חריגה מסמכות.

דיון והכרעה

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף בלי להיזקק לתשובת המשיב.

4.כידוע, רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ ראו:

רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605, 615 (2003); רע"א 10720/07 יונה נ' ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ , פסקה 23 (31.8.2008) (להלן: עניין יונה );

רע"א 2865/13 שרבט מלכיאל ובניו בניה לעם בע"מ נ' לידר ניהול ופיתוח בע"מ , פסקה 5 (17.7.2013)]. אינני סבור כי במקרה דנן מתעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה. כמו כן, לא מצאתי כי התקיים עיוות דין המצדיק התערבות ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן את טענות הצדדים – לרבות טענות עליהן חוזרים המבקשים בבקשה שלפני – לעומקן והכריע בהן לגופן.

5.אף לגופו של עניין לא ראיתי להתערב בפסק הדין. ההבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" של בית משפט אומצה גם לעניין ההבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק בוררות" סופי או חלקי [ראו: רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ , פ"ד מה(4) 497, 511-509 (1991); רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ליברמן , פסקאות 95-86 לפסק דיני (5.12.2010); רע"א 8092/02 אלוני נ' תקווה , פ"ד נז(1) 740, 743 (2002); עניין יונה , פסקה 28]. בענייננו, לאחר שעיין בסיכומי טענות הצדדים ובפרוטוקול ישיבת הבוררות שקדמה למתן ההחלטה, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיב לפיה הפרשנות שנתן הבורר להסכם קבלנות המשנה אינה מאפשרת את המשך הדיון בבוררות על פי הטענות המופיעות בכתב התביעה, ומשכך מהווה ההחלטה "פסק ביניים". השאלה אם מדובר בפסק ביניים או בהחלטה אחרת נעוצה בנסיבות המקרה הפרטני, שכן "כדי לקבוע את מעמדה של קביעת הבורר יש לבדוק את התביעות שהוגשו, את הטענות שנטענו, ואת מהות ההחלטה" [סמדר אוטולנגי

בוררות – דין ונוהל א 668 (2005) (להלן: אוטולנגי ); ראו גם: רע"א 340/94 חברת חלקה 41 בגוש 6415 נ' בסן , פ"ד נ(1) 636, 644 (1996)]. איני רואה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי בשאלה זו, שנסמכה על הטענות שהעלו הצדדים - בכתב ובעל פה - לפני הבורר. אף לגופו של עניין, מסקנת בית המשפט המחוזי מקובלת עלי (מה גם שהמבקשים לא טענו אחרת בבית המשפט המחוזי). להחלטה, ובייחוד לפרשנות שנתן הבורר להסכם קבלנות המשנה, ישנה השלכה מיידית ואופרטיבית על תביעת המשיב, שכן היא שוללת ממנו חלק מן הסעדים להם עתר. היא מגדירה את היקף תביעתו של המשיב ומצמצמת אותה, והעובדה שאינה נוקבת בסכום כסף מדויק אינה הופכת אותה, בשל כך בלבד, להחלטה אחרת [השוו: ע"א 4540/04 מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית נ' אורבוך , פסקה 12 (14.9.2006);

כן ראו: אוטולנגי , בעמ' 760-761].

6.אף לא ראיתי לקבל את הטענה בדבר גדר התערבות בית המשפט בפסקי בוררות. בפתח הכרעתו עמד בית המשפט המחוזי על הריסון השיפוטי הנדרש ביחס לפסקי בוררות, ומטעם זה אף דחה חלק מטענות המשיב שהועלו לפניו. איני רואה להתערב בפסק הדין הסדור והמנומק שהוציא בית המשפט תחת ידיו, ובהקשר זה אציין כי סעיף 24 לחוק הבוררות מתיר לבית המשפט, בהתקיים אחת מהעילות הקבועות בו, "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". לבית המשפט מסור שיקול דעת ביחס לבחירה בין החלופות העומדות לרשותו שעה שמצא כי מתקיימת אחת מן העילות לביטול הפסק [ רע"א 9719/16 אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בנין בע"מ נ' ידידיה כהן (1996) בע"מ , פסקה 38 (18.1.2017) (להלן: עניין אביב ); רע"א 3764/12 עיריית שדרות נ' אבנר אשר אדריכלים בע"מ , פסקה 15 (8.7.2012) ].

7.אשר לטענות המבקשים לפיהן לא התקיימה איזו מעילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות, ובפרט כי הבורר לא חרג מן הסמכות הרחבה שהוקנתה לו על ידי הצדדים. תחומי הבוררות וסמכויות הבורר נקבעים במסגרת הסכם הבוררות. בענייננו, "הסכם הבוררות" הוא תנית בוררות שנכללה בהסכם שותפות שנכרת בין הצדדים עובר לכריתת הסכם קבלנות המשנה. תניה זו נוקטת לשון רחבה לפיה "במקרה של סכסוך בין השותפים יועבר להכרעתו של בורר מוסכם". משטיב הסכסוך שנמסר לבורר לא הוגדר על ידי הצדדים במסגרת תנית הבוררות, בחן בית המשפט המחוזי את גדר סמכות הבורר בהתבסס על כתבי הטענות שהגישו הצדדים לבורר ועל פרוטוקול ישיבת הבוררות שהתקיימה עובר למתן ההחלטה. בית המשפט קבע כי הבורר חרג מסמכותו בפרשנות שנתן להסכם קבלנות המשנה, מאחר שפרשנות זו לא נטענה על ידי מי מהצדדים. איני סבור כי יש מקום להתערב במסקנה זו, אף אם לנוכח הלשון הרחבה של תנית הבוררות ניתן היה לקבוע אחרת (ואיני קובע מסמרות בעניין). זאת ועוד, איני סבור כי בביטולה החלקי של ההחלטה נגרם למי מהצדדים עיוות דין, מאחר שכזכור, מדובר בפסק ביניים, והליכי הבוררות בין הצדדים נמשכים. בנסיבות אלה, גם אם שגה בית המשפט המחוזי, הרי שאין הצדקה למתן רשות ערעור בגין סוגיה זו [ראו והשוו: עניין אביב , פסקה 35; רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ , פסקאות 18-15 (13.11.2012); אוטולנגי , בעמ' 213-211, 1013-1012].

גם קביעתו של בית המשפט בשאלת התקיימות עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, קרי, כי לא ניתנה למשיב הזדמנות לטעון טענותיו, התבססה על פרוטוקול ישיבת הבוררות ועל סיכום טענות הצדדים. בנסיבות אלה, השאלה אם הייתה למשיב הזדמנות להעלות טענות בעניין פרשנות הבורר להסכם קבלנות המשנה, אם לאו, היא שאלה עובדתית ואיני רואה להתערב בה. לגופו של עניין, משקבע בית המשפט המחוזי כי הפרשנות שנתן הבורר להסכם קבלנות המשנה לא נטענה על ידי מי מהצדדים – בין בכתב ובין בעל פה – הרי שברי כי אי מיצוי זכות הטיעון על ידי המשיב לא נבע ממחדל או מהזנחה [ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ , פסקה 3(ה) (11.7.2000); רע"א 3312/01 אביחנן נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ (29.1.2002); אוטולנגי , בעמ' 1027-1026].

8.המבקשים טענו עוד - ואף טענה זו הועלתה בבית המשפט המחוזי - כי המשיב מנוע מהעלאת טענת חוסר סמכות, וזאת מאחר שבהתנהגותו השלים עם הרחבת סמכות הבורר, ככל שהייתה כזו. אין בידי לקבל את הטענה. כזכור, ההחלטה ניתנה ביום 17.8.2016, ואילו בקשת המשיב לביטולה הוגשה לבית המשפט המחוזי כבר ביום 7.9.2016. אכן, המשיב הגיש כתב תביעה מתוקן על פי ההחלטה, אך זאת לאחר שהודיע לבורר על הגשת הבקשה לביטול ההחלטה לבית המשפט המחוזי וביקש, בשל כך, ארכה להגשת כתב התביעה המתוקן. בנסיבות אלה, ברי כי אין לומר כי המשיב "המשיך להתדיין לפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, וזאת בלי למחות..." [רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד , פ"ד מז(5) 94, 102-101 (1993); השוו גם: רע"א 8293/14 יובלוי נדל"ן והנדסה בע"מ נ' יפים פרידמן ובניו חברה להנדסה ולבניין בע"מ , פסקה 9 (11.1.2015)].

9.נוכח כלל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.