רע"א 6907/18 בנדיאקו בע"מ נ. לורדינה (לובה) צחביראשווילי

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' עמית- אניסמן ) מיום 10.7.2018 בהפ"ב 64807-02-18 והפ"ב

7678-03-18, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשים להורות על ביטול פסק בוררות שניתן על ידי הבוררים שלמה אדן, יובל הררי, עמיחי קטיוב , חנן גנץ ואיתן כהן ממוסד הבוררות של בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (להלן: הבורסה ליהלומים או הבורסה ).

הרקע לבקשה

1.

מבקשת 1 היא חברה פרטית הרשומה בישראל המצויה בבעלותו המלאה של מבקש 2, יהלומן וחבר הבורסה ליהלומים (ייקראו להלן ביחד: המבקש ). מכוח חברותו של מבקש 2 בבורסה ליהלומים חלות עליו הוראות תקנון הבורסה, הקובע כי כל תביעה שיסודה בחילוקי דעות ובסכסוכים הפורצים בין חבריה, תובא לבוררות לפני מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים. המשיבה ניהלה עם המבקש יחסי מסחר במשך שנים רבות, והיא אינה חַברת הבורסה ליהלומים.

2.

כפי שתיאר המבקש, המחלוקת בין הצדדים מורכבת מאבני פסיפס רבות שאין זה מן העניין לתארן במפורט, והעובדות הצריכות לעניין יתוארו אך בתמצית. בין המבקש, המשיבה וצד שלישי בשם ספוריש (להלן: ספוריש ) התגלעה מחלוקת הנוגעת לסכום של 900,000 דולר ארה"ב (להלן: כספי המחלוקת ) שקיבל המבקש מספוריש . לשיטתו של ספוריש , כספי המחלוקת הועברו מטעמו למבקש בעבור תמורה שבפועל לא התקבלה, ועל כן הוא זכאי לקבלם בחזרה. מנגד, המבקש סבר כי מדובר בתשלום שהועבר לו מהמשיבה באמצעות ספוריש עבור סחורה שהעביר לה. כתוצאה ממחלוקת זו הגיש ספוריש תביעה לבית המשפט המחוזי נגד המבקש להשבת הכספים. המבקש ביקש כי המשיבה תשפה אותו בגין הנזקים שייגרמו לו, ככל שייגרמו, מתביעתו של ספוריש . על כן, צירף המבקש דרישה זו להליך בוררות שהתנהל זה מכבר בינו לבין המשיבה בגין מחלוקות אחרות שהתגלעו ביניהם, לפני הבורר מיכאל בן דור (להלן: הבורר בן דור ). בסיומו של הליך זה פסק הבורר כי המשיבה תהיה אחראית לשיפוי המבקש בכל סכום שייפסק לטובת ספוריש , בניכוי סכומים מסוימים שאינם מענייננו.

3.

אלא שביום 21.12.2010 חתמו הצדדים על הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ), במסגרתו הוסכם כי ההליך שהתקיים לפני הבורר בן דור נעדר כל תוקף. כן הוסכם כי המשיבה מתחייבת "התחייבות בלתי חוזרת, בלתי מותנית ולא ניתנת לביטול מכל סיבה שהיא ובכל זמן שהוא" לשפות את המבקש עד לסך של 400,000 דולר בכל מקרה שבו הוא יחויב לשלם תשלום כלשהו לספוריש . בנוסף על האמור, כלל הסכם הפשרה התייחסות לפורום המוסכם על הצדדים להתדיינות עתידית. כך, בסעיף 10 להסכם נקבע כי מחלוקות בין הצדדים בכל הנוגע לתביעת ספוריש יידונו אך ורק במסגרת מוסדות הבורסה ליהלומים , ובסעיף 6 נקבע כי המחלוקות הכספיות בין הצדדים הנוגעות להתחשבנות שביניהם יידונו לפני מר יעקב כץ ומר תמיר גרינברג ובמידת הצורך ימונה בורר מכריע.

4.

בהתאם להסכם הפשרה, בין המבקש למשיבה אכן התנהל הליך בוררות בנושאים הנוגעים להתחשבנות שביניהם לפני הבוררים יעקב כץ ותמיר גרינברג (להלן: הבוררים כץ וגרינברג ). ברם, נוכח מחלוקת בין הבוררים אשר לא באה על פתרונה גם באמצעות מינוי בורר מכריע, הגישו הצדדים בקשה משותפת להעברת הליך הבוררות ביניהם למוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים. בקשה זו נענתה וההליך בין הצדדים נדון, יחד עם מחלוקות אחרות שנתגלעו בין הצדדים, לפני הבוררים יורם יעקובוביץ וקרלוס ויסברד , המשתייכים למוסד לבוררות של הבורסה (להלן: הבוררים יעקובוביץ וויסברד ). הצדדים אף חתמו על הסכם לפיו עניינם יעבור לדיון לפני הבוררים יעקובוביץ וויסברד , וכי סעיף 6 להסכם הפשרה בטל.

5.

במהלך קיום התדיינות הצדדים לפני הבוררים יעקובוביץ וויסברד , ביום 29.12.2015 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו בתביעת ספוריש

נגד המבקש, במסגרתו הורה על המבקש לשלם לספוריש 450,000 דולר. סכום זה אכן שולם. בהמשך לכך, ביום 2.5.2016 ניתן פסקם

של הבוררים יעקובוביץ וויסברד , במסגרתו נדחו כל תביעות המשיבה נגד המבקש ונקבע בין השאר כי על המשיבה לשפות את המבקש בסך של 250,000 דולר עבור תביעת ספוריש .

6.

בהתאם לתקנון המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים, רשאים צדדים לבוררות לפנות בבקשה לברר את הסכסוך שביניהם לפני בוררים בערכאה נוספת. על כן, פנו שני הצדדים אשר לא היו שבעי רצון מפסק הבוררות של הבוררים יעקובוביץ וויסברד , בבקשות לשמיעה מחודשת בערכאת הבוררות נוספת. בקשותיהם התקבלו, הם חתמו על הסכם בוררות והדיון בעניינם הובא לפני הרכב של חמישה בוררים (הבוררים שלמה אדן, יובל הררי, עמיחי קטיוב , חנן גנץ ואיתן כהן, להלן: הבוררים ). לפני הבוררים הובאו להכרעה שתי סוגיות עיקריות: שאלת חבותה של המשיבה לשפות את המבקש בגין תביעת ספוריש ; טענה של המשיבה במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים, לפיה יש לקזז מחבותה

למבקש כספים מסוימים שהיא שילמה לו, כאשר לדידו של המבקש, מדובר בכספים "בלתי חוקיים".

7.

ביום 30.1.2018 נתנו הבוררים את פסקם (להלן: פסק הבוררות ). תחילה קבעו הבוררים כי מכיוון שהסכם הפשרה, במסגרתו בין השאר התחייבה המשיבה לשפות את המבקש, הופר על ידי הצדדים, אין כל תוקף להסכמות הצדדים הקיימות בו. בהמשך לכך נדחתה טענת המבקש לחיוב המשיבה בכספים ששילם לספוריש ונקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 287,000 דולר (סכום השווה ל כספי המחלוקת בסך של 900,000 דולר בניכוי מחציתו ששולמה לספוריש

ובקיזוז כספים נוספים בהתאם להתחשבנות בין הצדדים).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

8.

המשיבה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות ( הפ"ב 64807-02-18), והמבקש מצדו פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות ( הפ"ב 7678-03-18). תחילה טען כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ), לפיה תכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור. נטען כי הבוררים קיבלו את טענת המשיבה לקזז תשלום מזומן שהיא שילמה לו, שעה שלשיטתו עסקינן בכספים בלתי חוקיים, וכי עדות המשיבה עומדת בסתירה למסמך בכתב. שנית, יש לבטל את פסק הבוררות אף מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק, בשל חריגת הבוררים מסמכותם. נטען כי קביעת הבוררים לפיה הסכם הפשרה בטל מהווה חריגה מסמכותם, ואף מבטלת את סמכותם לדון בבוררות מדעיקרא שעה שהם יַנְקוּ סמכות זו במקור מהסכם הפשרה. כן נטען כי יש בחריגה זו מסמכות גם משום סתירה לתקנת הציבור, המקימה את עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק. שלישית, לא ניתנה למבקש ההזדמנות לטעון לתקפו של הסכם הפשרה ולסוגיית הכספים ששולמו במזומן. על כן, קמה עילת הביטול המנויה בסעיף 24(4) לחוק, שעניינה בהיעדר מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לטעון טענותיו או להביא ראיותיו. המשיבה, מצדה, סמכה את ידיה על פסק הבוררות.

9.

ביום 10.7.2018 דחה בית המשפט את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות. תחילה נקבע כי המבקש אינו רשאי לטעון לקיומן של עילות ביטול אחרות מלבד אלה המנויות בסעיף 24(9) לחוק ובסעיף 24(10) לחוק (לפיה קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי). זאת, נוכח הוראת סעיף 21א(ג)(1) לחוק, הקובעת כי בקשה לביטול פסק בוררות המוגשת במצב שבו הסכימו הצדדים כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר, יכול שתוגש על פי העילות האמורות בלבד. בית המשפט קבע כי הגם שהוסכם בין הצדדים שהבוררים בערכאה הנוספת ישמעו את טענותיהם מתחילה ויהיו רשאים לשמוע עדים ולקבל ראיות נוספות, והגם שהערכאה הנוספת איננה מעבירה ביקורת שיפוטית על קביעות הערכאה הראשונה, אין בכך כדי לשלול את העובדה שמדובר בהליך ערעור לפני בורר כמשמעו בסעיף 21א לחוק הבוררות. יחד עם זאת ולמעלה מהצורך דן בית המשפט בכלל טענות המבקש.

10.

בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור ולכן בטל מכוח סעיף 24(9) לחוק. נקבע כי המבקש לא הוכיח שהכספים שהועברו במזומן אכן אינם חוקיים, וכי מלשון פסק הבוררות כלל לא עולה כי הבוררים לקחו בחשבון במסגרת חישוב הסכום, אשר לא פורט, תשלום כספים במזומן. כן נקבע כי משעה שהסכימו הצדדים כי הבוררים לא יהיו כבולים לדין המהותי או לדיני הראיות, אין מניעה שהבוררים יפסקו בהתאם לשיקול דעתם, גם בניגוד לאמור במסמך בכתב.

11.

בית המשפט גם דחה את טענת המבקש כי הבוררים חרגו מסמכות עת ביטלו את הסכם הפשרה באופן המצדיק את ביטול פסק הבוררות מכוח סעיפים 24(3), 24(9) ו-24(10) לחוק הבוררות. ראשית, הצדדים הסכימו בעצמם לבטל את סעיף 6 להסכם הפשרה ולהעביר את ההכרעה למוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים. שנית, פסק הבוררות עוסק בחיובים כספיים ואין בתוכנו דבר הסותר את תקנת הציבור. שלישית, הסכם הבוררות בין הצדדים קבע כי הם מסכימים להעביר את מלוא המחלוקות והסכסוכים שביניהם להכרעתם של בוררים אשר ימונו על ידי הנהלת הבורסה ליהלומים, ומשכך הסכם הפשרה לא היה המסמך אשר כונן את סמכות הבוררים. מסיבה זו אף נדחתה טענת המבקש כי ביטול הסכם הפשרה מבטל את סמכות הבוררים

מדעיקרא .

12.

בית המשפט גם דחה את טענת המבקש לקיומה של עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק. באשר לטענה כי לא ניתנה למבקש הזדמנות לטעון לסוגיית הכספים ששולמו במזומן, נקבע כי המשיבה התייחסה בסיכומיה לכספים אלו, ועל כן יכול היה המבקש להתייחס לכך בסיכומיו. כן נדחו יתר טענות המבקש, ובהן הטענה כי הבוררים סרבו לשמוע את עדותו של הבורר בן דור אשר היווה עד מפתח בהליך, והטענה כי אין בפסק הבוררות פירוט כיצד הגיעו הבוררים לסכומים אותם פסקו. נקבע כי משעה שהבוררים לא היו קשורים בדיני הראיות ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ) כאמור, הם היו רשאים לנהל, לדון ולפסוק בהתאם לשיקול דעתם הבלעדי.

13.

לבסוף ציין בית המשפט כי אף אם הייתה מתקיימת עילה מן העילות המנויות בסעיף 24 לחוק לביטול פסק בוררות, לא נגרם למבקש עיוות דין. משכך, ובהתאם לסעיף 26 לחוק, לא היה מקום לבטל את פסק הבוררים.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנַי.

טענות המבקש

14.

בפי המבקש חמש טענות עיקריות המצדיקות, לדידו, את ביטול פסק הבוררות.

15.

ראשית, שגה בית המשפט משדחה את טענתו כי פסק הבוררות ניתן בחוסר סמכות. לטענתו, ביטולו של הסכם הפשרה כלל גם את ביטול סעיף 10 להסכם הפשרה, הקובע כי כל מחלוקת הנוגעת לתביעת ספוריש תתברר במסגרת המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים. רק מכוח סעיף 10 האמור חתמו הצדדים על הסכמי הבוררות שהסמיכו את מוסד הבוררות לדון במחלוקת ביניהם, ובלעדיו אין עוגן לסמכות הבוררים לדון בתביעה. משכך, סמכות הבוררים לדון במחלוקת למעשה בטלה מדעיקרא . זאת ועוד, שגה בית המשפט עת שקבע כי סמכותו של בורר נבחנת לאור הסכם הבוררות. בית המשפט הסתמך בעניין זה על פסקי דין שבהם לא נדונה השאלה העומדת לפנינו – דינה של סמכות הבוררים במצב שבו הסכם בוררות נכרת בין הצדדים בהסתמך על הסכם אחר שנחתם ביניהם, אשר בוטל על ידי הבוררים בפסקם. משכך, דינו של פסק הבוררות להתבטל מכוח סעיף 24(3) לחוק הבוררות.

16.

שנית, שגה בית המשפט עת קבע כי סעיף 21א לחוק חל על בוררויות המתנהלות לפני מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים. סעיף 21א לחוק קובע כי ככל שצדדים להסכם בוררות הסכימו כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר, על פסק הבוררות להיות מנומק, ויחולו הוראות התוספת השנייה על ההליך. בתוספת השנייה מצויות הוראות הקובעות כי הבורר אינו רשאי לשמוע עדים וכי ההכרעה בערעור תהיה על סמך החומר שהיה לפני הבורר הראשון . אלא שאף אחד מהתנאים האמורים לא התקיים בענייננו. כך, פסק הבוררות הראשון אינו ניתן לערעור. הערכאה הנוספת שדנה בעניין איננה ערכאת ערעור אלא ערכאה השומעת מחדש את העניין הנדון. בהתאם, כלל טענות הצדדים נטענו מחדש והעדים העידו מחדש. כמו כן, הבוררים לא היו מחויבים לנמק את פסקם . משכך, לא ניתן להחיל את הוראות סעיף 21א על מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים ואין להגביל את המבקש למסגרת העילות שבגינן ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בערכאה נוספת במוסד לבוררות.

17.

שלישית, חריגת הבוררים מסמכותם מצדיקה את ביטול פסק הבוררות אף מכוח אותן עילות המפורטות בסעיף 21א(ג)(1), היינו העילות שבסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק. לטענת המבקש, במצב דברים זה, כאשר מדובר בחוסר סמכות מדעיקרא , הדבר נוגד את תקנת הציבור ועל כן מצדיק את ביטול הפסק מכוח סעיף 24(9) לחוק. חוסר סמכות זה לעולם יהווה עילה לביטול הפסק, או שמא להכרזה על בטלותו, ועל כן הוא גם מהווה עילה לביטול הפסק מכוח סעיף 24(10) לחוק.

18.

רביעית, שגה בית המשפט עת אישר את פסק הבוררות למרות שהוא התבסס על טענת קיזוז של כספים בלתי חוקיים. בניגוד לקביעת בית המשפט, המשיבה עצמה הודתה בסיכומיה כי מדובר בכספים לא חוקיים. גם הבוררים הבהירו בדיון שהתקיים לפניהם באופן חד-משמעי כי חל עליהם איסור לדון בהעברת הכספים במזומן וכי מדובר בכספים לא חוקיים, ועל אף שהתבטאות זו אינה מופיעה בפרוטוקולים, המשיבה עצמה מודה בה. משכך, לא ברור כיצד קבע בית המשפט כי מדובר בכסף מזומן שלא בהכרח ברור שהוא אינו חוקי. לכן, בית המשפט קבע כי לא ברור שבמסגרת חישוב הסכום נכלל אותו כסף "בלתי חוקי" שכן פסק הבוררות אינו מנומק, אולם בפועל, ללא הקיזוז של סכום זה לא ניתן היה לפסוק לזכות המשיבה את הסכום אשר נפסק. משכך, הכרעה המאפשרת קיזוז של כספים לא חוקיים סותרת את תקנת הציבור ואין לאשרה.

19.

חמישית, שגה בית המשפט משהתעלם מהפגיעה בכללי הצדק הטבעי הנתונים למבקש, תוך שלילת זכות הטיעון והבאת הראיות הקיימת לו ותוך גרימת עיוות דין חמור. לטענתו, נשללה ממנו האפשרות לטעון לביטול הסכם הפשרה, וכן נשללה ממנו הזכות לטעון לאי חוקיות הכספים. גם נמנעה ממנו הזכות להציג ראיות, שכן הבוררים סרבו לאפשר לו להעיד את הבורר בן דור, המהווה עד מפתח. הגם שהבוררים אינם קשורים בדין המהותי, בדיני הראיות ובסדרי הדין האזרחיים, הם מחויבים לכללי הצדק הטבעי. בכך, לא זו בלבד שקמה עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק, אלא שגם נגרם למבקש עיוות דין חמור המחזק את הצורך בביטול הפסק.

דיון והכרעה

20.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

21.

כידוע, רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור למי מהצדדים (ראו למשל: רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא , פסקה 14 (23.8.2018); רע"א 4453/18 דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ , פסקה 10 (15.7.2018); רע"א 3821/18 כפר ידידה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מלצר , פסקה 16 (27.6.2018)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר במרכזה של בקשת רשות הערעור החלטה לאשר או לבטל פסק בוררות (וראו: רע"א 7873/17 יחיא נ'

Eagle Overseas Properties Inc. , פסקה 11 (7.11.2017); רע"א 7104/13 נער נ' נער , פסקה 7 (1.1.2014)). לא מצאתי כי המקרה שלפנַי נמנה על המקרים החריגים האמורים. מרבית טענות המבקש הן טענות הנוגעות לעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך בלבד. הן אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי, ואף לא מצביעות על עיוות דין חמור שנגרם למבקש.

22.

אמנם, טענת המבקש לפיה אין לראות בערכאת בוררים השומעת הליך בשמיעה מחודשת בהתאם לתקנון הבורסה ליהלומים ערכאת ערעור כמשמעה בסעיף 21א לחוק, אינה משוללת יסוד. מטרתו העיקרית של הליך ה"ערעור" לפני בורר המעוגן במסגרת הסעיף האמור, היא לאפשר תיקון טעויות בפסק הבוררות (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 2) (ערעור על פסק בוררות), התשס"ח-2007, ה"ח 191, 78). מסיבה זו אף נדרשת הנמקה של פסק הבוררות הראשון. ספק אפוא אם ערכאת בוררות נוספת השומעת הליך בשמיעה מחודשת, במסגרתו נשמעים עדים ומבלי שהיא נדרשת לפסק הבוררות שניתן בערכאה הראשונה, תיחשב ערכאת "ערעור" כמשמעה בסעיף 21א לחוק. על כן לכאורה ישנן רגליים לסברה כי פתוחה לפני המבקש האפשרות להשיג על פסק הבוררות גם בעילות הביטול הנוספות שבסעיף 24 לחוק, והוא אינו מוגבל לסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק בלבד.

23.

יחד עם זאת, שעה שבית המשפט המחוזי דן במכלול טענות המבקש אף למעלה מהצורך, גם אלה החורגות מהעילות המנויות בסעיפים 24(9) ו-24(10) לחוק, לא מצאתי כי שאלה זו מחייבת מענה בענייננו. משכך, אפוא, דין הבקשה להידחות.

24.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לא מצאתי ממש ביתר טענות המבקש. אתייחס לדברים אך בקצרה.

25.

באשר לטענת המבקש כי הבוררים חרגו מסמכותם עת ביטלו את הסכם הפשרה, חריגה המבטלת את סמכותם אף מדעיקרא . ראשית, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בורר יונק את סמכותו מהמסמך המגלם את הסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך ביניהם לבוררות (ראו למשל: רע"א 1307/18 ספירא נ' ביק , פסקה 6 (21.3.2018); רע"א 8747/07 אפלבוים נ' דניאל , פסקה 24 (3.2.2008)). אכן, הסכם הפשרה הוא אשר תחילה שימש כמסמך המגלם את הסכמת הצדדים להעביר את ההליך בעניינם לבוררות. ברם, לאחר הסכם הפשרה נחתם בין הצדדים הסכם בוררות חדש, במסגרתו הסכימו "להעביר את מלוא המחלוקות והסכסוכים שביניהם להכרעתם של בוררים אשר ימונו על ידי הנהלת בורסת היהלומים הישראלית" (יצוין כי הסכם זה לא צורף לבקשה, ועל כן הדברים נלמדים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי). משהסכם הבוררות קובע כי מלוא המחלוקות והסכסוכים שבין הצדדים יובאו להכרעתם של בוררים שימונו על ידי הבורסה הישראלית ליהלומים, הרי שבכך נסתם הגולל על טענת המבקש כי הבוררים יונקים סמכותם מהסכם הפשרה. משכך, גם אין מקום לטענה כי פסיקת הבוררים חסרה כל סמכות מדעיקרא .

26.

גם אין לקבל את טענת המבקש כי הבורר התיר קיזוז של כספים בלתי חוקיים באופן הנוגד את תקנת הציבור ועל כן קמה עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק. ויודגש, המקרים בהם יבוטל פסק בוררות מכוח עילה זו הם חריגים שבחריגים ( לעניין זה ראו: רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ , פסקה 28 (6.10.2010); רע"א 2561/15

בראון נ' גונשיורובסקי , פסקה 12 (26.10.2015)). בענייננו, כלל לא ברור שהבוררים אכן לקחו בחשבון במסגרת החישוב כספים בלתי חוקיים, שכן פסק הבוררות אינו מנומק, וזאת בהתאם להסכמות הצדדים. טענת המבקש כי הסכום הסופי מעיד כי הבוררים אכן קיזזו את הכספים ה"בלתי חוקיים" לא נתמכה בראיה כלשהי. בנסיבות אלה, דין הטענה להידחות.

27.

גם דין טענת המבקש, כי נשללו ממנו זכות הטיעון וזכות הבאת הראיות, באופן המצדיק את ביטול הפסק הן מכוח סעיף 24(4) לחוק והן עקב עיוות הדין החמור שנגרם לו – להידחות. כפי שקבע בית המשפט, על פי הסכם הבוררות, הבוררים לא היו קשורים בדין המהותי, בדיני הראיות ובתקסד"א . כמו כן, בית המשפט מצא כי לא נגרם למבקש עיוות דין וקביעה זו מקובלת עליי, ומכל מקום עיוות דין אינו מהווה כשלעצמו עילה לביטול פסק בוררות (וראו למשל: רע"א 10320/09 סגל נ' אלישיוב , פסקה 17 (16.3.2010)).

28.

נוכח האמור, ובשים לב לגישה העקבית בה נוקט בית המשפט לפיה ההתערבות בפסקי בוררות תיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד , פסקה 12 (10.1.2005); רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ , פסקה 14 (13.8.2018)), לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

29.

סוף דבר, הבקשה נדחית ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.