רע"א 7873/17 שמואל יחיא נ. EAGLE OVERSEAS PROPERYIES INC

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח ) מיום 20.8.2017 בהפ"ב 29465-11-16, בו התקבלה בקשת משיבה 1 לאישור פסק בוררות שניתן בקשר לסכסוך בינה לבין מבקש 1.

הרקע לבקשה

1.

המבקשים (ביחד) ומשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הם בעלי מניותיה של המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: עיר השעשועים ). מבקש 1 (להלן: המבקש ) עבד במשך 21 השנים האחרונות כמנכ"ל עיר השעשועים. מערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה בהסכם שנכרת בשנת 1994 (להלן: הסכם 1994 ), בין המשיבה לבין בעלי המניות דאז, וביניהם המבקש. בשנת 2005 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, ובשנת 2007 נחתמה תוספת להסכם 2005 (להלן: תוספת 2007 ). לשלמות התמונה יצוין, כי בשנת 2009 נחתמה תוספת שנייה להסכם משנת 2005.

2.

במסגרת ההסכמים, הוסדרה, בין היתר, מערכת היחסים בין המבקש לבין עיר השעשועים. בהסכם 1994, קבעו הצדדים, בין היתר, כי כל מחלוקת ביניהם תוכרע על-ידי בורר יחיד בלונדון, אנגליה, בפסק לא מנומק, לפי כללי הבוררות של ה- London Court of International Arbitration . בסעיף 3.1 לתוספת הראשונה נקבע כי בהגיע המשיב לגיל 70, הוא יפרוש מעבודתו כמנכ"ל עיר השעשועים, אלא אם יוסכם בין הצדדים אחרת.

3.

לקראת הגיעו של המבקש לגיל 70, ביקשה המשיבה לסיים את עבודתו כמנכ"ל עיר השעשועים. על רקע רצונה זה, התגלעו בין הצדדים מספר מחלוקות, אשר הובילו לנקיטת הליכים משפטיים. ביום 15.3.2016 הגיש המבקש תביעה נגד עיר השעשועים לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (פ"ה 32833-03-16), בגדרה עתר לסעדים הצהרתיים, לפיהם תניית גיל הפרישה בהסכם בטלה מעיקרא בהיותה בלתי חוקתית ומנוגדת לדין. ביום 18.3.2016 הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ההליכים בבית הדין לשם קיום בוררות בלונדון, במסגרתה עתרה, בין היתר, לאכוף על המבקש את תניית הפרישה.

4.

במסגרת הליך הבוררות התנגדו המבקשים לסמכות הבוררת, בין היתר, נוכח קיומה של מחלוקת בין הצדדים בשאלת עצם קיומם של יחסי עובד-מעביד ובדבר שאלת הסטטוס של המבקש כעובד עיר השעשועים. נטען, כי על פי דין שאלה זו אינה יכולה להתברר במסגרת בוררות. המבקשים הודיעו אפוא על פרישתם מהבוררות, לאחר שהתברר להם, לטענתם, כי היא מתנהלת באופן מוטה ובמשוא פנים.

5.

ביום 25.10.2016 ניתן פסק הבוררות, במסגרתו הצהירה הבוררת, כי על המבקש היה לפרוש מתפקידו כמנכ"ל עיר השעשועים ביום 20.3.2016, וכי פרישתו נכנסה לתוקף במועד זה. כן נפסק כי על המבקש לשתף פעולה עם המשיבה בהליך איתור מנכ"ל חדש לעיר השעשועים. ביום 13.11.2016 הגישה המשיבה בקשה לאישור פסק הבוררות, בהתאם לסעיפים 23 ו-29 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) ולתקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), תשל"ח-1978. ביום 28.11.2016 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הבוררות, בה העלו טענות רבות כנגד אישור הפסק ואכיפתו.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי הצהיר על אכיפת פסק הבוררות, ודחה את טענות המבקש לפיהן אין לאכוף את פסק הבוררות. בפסק הדין בחן בית המשפט את טענת המבקש כי אין מקומו של הסכסוך להתברר לפני בורר, מכיוון שהוא נוגע למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלת הסטטוס של המבקש כעובד. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהחקיקה בישראל אינה שוללת באופן גורף התדיינות בבוררות בנושאים שעניינם סכסוכים שמקורם ביחסי עבודה, אלא רק שאלות שעניינן עצם קיומם של יחסי עבודה או התרחשות אירוע המגבש זכות מגן אינן כשירות להכרעה בבוררות. בסכסוך שבין הצדדים, גרס בית המשפט, שלא מתעוררת כל שאלה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד, נוכח העובדה שהמשיבה הסכימה כי הדיון יתברר תחת ההנחה שהמבקש הוא אכן עובד עיר השעשועים. לפיכך, לא נדרשה כל הכרעה של הבוררת בנוגע לסטטוס המבקש.

7.

יוער, כי בית המשפט המחוזי דן בהרחבה גם בטענותיהם הנוספות של המבקשים. דיון שאינו רלוונטי לענייננו, שכן המבקשים בחרו בבקשתם להתמקד בשאלת התאמת המחלוקת לקיום בוררות בין הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

טענות המבקשים

8.

לטענת המבקשים, המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלת הסטטוס של המבקש כעובד עיר השעשועים ובית משפט קמא אף הכיר בכך ששאלה זו אינה ניתנת להכרעה במסגרת בוררות. אולם, שגה בית משפט קמא כאשר פסק כי שאלת הסטטוס של המבקש לא הייתה פלוגתא בהליך הבוררות.

9.

בבקשה נטען, כי המשיבה הכירה במבקש כעובד רק על מנת לאפשר לבוררת לקנות סמכות להכריע בסכסוך בין הצדדים. לשיטת המבקשים, משעה שקיימת מחלוקת בין הצדדים בסוגיית הסטטוס של המבקש, שאינה יכולה להתברר על ידי בורר על פי דין, לא ניתן להכשיר את סמכות הבורר להכריע בסכסוך על ידי "העלמת" המחלוקת. בנסיבות אלה ונוכח הוראת סעיף 5(2)(א) לאמנת ניו-יורק, שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשת המבקשים שלא לאכוף את פסק הבוררות.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

11.

הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בנושאי בוררות תוענק במשורה, במקרים חריגים בלבד, ובכפוף לכך שהמבקשים יצביעו על קיומה של שאלה בעלת היבט עקרוני החורגת מעניינם הפרטי או יוכיחו כי נדרשת התערבות משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3744/17 עארף ג'בארין נ' מוחמד אגבריה (19.9.2017); רע"א 20141/17 עמוס אופיר נ' עירית קדרון (15.6.2017)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקום שבו עניינה של בקשת רשות הערעור הוא אישור או ביטול פסק בוררות (ראו: רע"א 7104/13 ברוך נער נ' מרדכי נער (1.1.2014); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ (11.7.2000)). ברם, הבקשה שלפני אינה נמנית על אותם מקרים חריגים. אמנם, המבקשים ביקשו לעטות על הבקשה מחלצות עקרוניות, אולם אין בכך ממש.

12.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דינן של טענות המבקשים, לפיהן לא היה בסמכותה של הבוררת להכריע בסכסוך בין הצדדים ומשכך היה על בית משפט קמא לבטל את פסק הבוררת, להידחות גם לגופן. בית המשפט המחוזי הכריע סוגיה זו בפסק דין מנומק ומפורט כדבעי. לפיכך, אתייחס לדברים אך בקצרה.

13.

סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". הלכה פסוקה היא כי סכסוך בדבר זכותו של עובד על-פי אחד מחוקי המגן בתחום יחסי העבודה אינו יכול להימסר להכרעתו של בורר (ראו: ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין נ' מכבי שירותי בריאות (8.3.2005); ע"ע 234/08 מועצה דתית מרום הגליל נ' אלבז (16.8.2009); בג"ץ 8222/09 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה (6.12.2009); בג"ץ 289/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד לד(3) 820 (1979)(להלן: עניין דיין ) ). בית משפט זה אף פסק, כי גם את השאלה בדבר עצם קיומם של תנאים מוקדמים להבטחת זכויות המגן – כגון יחסי עובד-מעביד בין הצדדים לסכסוך – לא ניתן למסור להכרעתו של בורר, במקום שההכרעה עלולה לסכל את המטרה החקיקתית העומדת ביסוד הוראת המגן (עניין דיין , עמ' 824) . אלא שבענייננו הסכימה המשיבה לצאת מנקודת הנחה לפיה מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעביד. כפי שפסק בית המשפט המחוזי, נוכח הנחת מוצא זו לא נדרשה הבוררת לכל ממצא בדבר מעמדו של המבקש ושאלת סיום כהונתו של המבקש כמנכ"ל עיר השעשועים הייתה בתחום סמכותה, מכוח ההסכמים בין הצדדים. בנסיבות אלה, לא היה מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הבוררות.

14.

בשולי הדברים אתייחס לטענת המבקש כי המשיבות ביקשו להתעלם מהסכסוך הקיים בין הצדדים בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד ביניהם באופן מלאכותי ורק על מנת להקנות סמכות לבוררת. דומה כי ההיפך הוא הנכון. המבקש הוא זה שביקש להפוך את שאלת הסטטוס ללוז המחלוקת בניסיון לשלול בכך את סמכותה של הבוררת להכריע בסכסוך ולהביא לביטול הכרעתה בדיעבד. משכך, גם מטעמי מדיניות, התוצאה אליה הגעתי מתחייבת. כפי שנפסק זה מכבר, קבלת טענות מסוג זה עלולה לפתוח פתח רחב לצדדים המבקשים לחמוק מבוררות (ראו: רע"א 285/15 משה גורן נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (26.7.2015)).

15.

ודוק, החלטה זו מתייחסת רק לשאלת סמכותה של הבוררת לדון בשאלת הפסקת עבודתו של המבקש כמנכ"ל כפר השעשועים. מבלי לטעת מסמרות, דומה כי דינם של הסכסוכים הנוספים שבין הצדדים הנוגעים במישרין לשאלת סטטוס המבקש או לזכויות מכוחם של דיני המגן, להתברר בפני בית הדין לעבודה, בהתאם להלכות שפורטו לעיל.

סוף דבר דינה של הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.