רע"א 1662/20 יוסף מוסיוף נ. חברת יהלומי אלול בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , ס.נ.) בהפ"ב 6887-09-19 מיום 19.2.2020 אשר הורה על החזרתו של פסק בוררות מיום 6.6.2019 לבוררים לצרכי השלמה.

הרקע לבקשה

1.

המבקש והמשיבים הם חברים בבורסת היהלומים הישראלית (להלן: הבורסה ). הצדדים היו שותפים בשותפות בעסקי יהלומים, אשר ספגה במרוצת הזמן הפסדים בסכום של מיליוני דולרים. בהתאם לתקנון הבורסה, הגישו המשיבים תביעה למוסד הבוררות של הבורסה נגד המבקש, לחייבו לשאת בתשלום חלקו היחסי בחובות השותפות, בסך של 1,487,000 דולר. ביום 21.10.2018 פסקה ערכאת הבוררות הראשונה של הבורסה כי על המבקש לשלם למשיבים סכום של 1,000,000 דולר. בהתאם לתקנון הבורסה פנו המשיבים לערכאת הבוררות השנייה במוסד הבוררות של הבורסה (להלן: הערכאה השנייה ). ביום 6.6.2019 פסקה הערכאה השנייה כי על המבקש לשלם למשיבים סכום של 173,619 דולר בלבד (להלן: פסק הבוררות ). המשיבים לא השלימו עם פסק הבוררות והגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולו.

2.

עיקר טענת המשיבים בבקשת הביטול נסוב על עילות הביטול שבסעיפים 24(4) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ) . לגישת המשיבים, נתגבשה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק, שכן בישיבת הסיכומים בערכאה השנייה העלה המבקש לראשונה טענה עובדתית חדשה, לפיה היה מקום לפטור אותו מתשלום חובות שקמו לשותפות בשל עסקאות שנעשו עם אדם בשם חנן אברמוביץ' (להלן: אברמוביץ' ). זאת, משום שהמבקש התנגד לביצוע העסקה, הואיל וחשד כי אברמוביץ' לא ישלם את התמורה בעבור הסחורה שנמכרה לו. המבקש טען אפוא כי אין הוא אחראי לנזקי השותפות מחמת עסקה זו. בפסק הבוררות נתקבלה טענת המבקש ולכן הופחת סכום חובו ל-173,619 דולר כאמור. ברם, לטענת המשיבים לא ניתנה להם הזדמנות ראויה להפריך את טענתו החדשה של המבקש, בשים לב לכך שהועלתה מפיו רק בשלב הסיכומים וממילא לאחר תום שלב הבאת הראיות. עוד טענו המשיבים כי המבקש לא תמך ראייתית ומשפטית את טענתו לפיה יש לאבחן חובות מסוימים במסגרת השותפות, דוגמת עסקאות אברמוביץ', ולייחסם רק לחלק מהשותפים. לטענתם, היעדר נימוק כאמור גיבש עילת התערבות נוספת בפסק הבוררות גם מכוח סעיף 24(10) לחוק.

3.

מנגד, טען המבקש כי דין בקשת הביטול להידחות, שכן לאחר הצגת טענתו בנושא עסקאות אברמוביץ', העניקו הבוררים לשני הצדדים שלושה ימים נוספים להגשת "תשובות, הערות או השגות" בכתב. המשיבים בחרו שלא לממש את זכותם זו. לפיכך, טען המבקש, אין להם להלין אלא על עצמם. בנוסף לכך טען המבקש כי היות לפי המוסכם הליך הבוררות מושא ענייננו פטור מסדרי דין, על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול, פן יכפה על הבוררים סדר דין שלא נדרשו לו עת ניהלו את ההליך.

4.

בית המשפט קבע כי לאור אופייה העובדתי של טענת המבקש, העלאתה המאוחרת בהליך והמשקל המכריע והמיוחד שייחסו לה הבוררים, היה מקום להעניק למשיבים זמן נוסף למתן תגובה, כדי לאפשר להםלהתגונן באופן ראוי מפני טענתו החדשה של המבקש. לעניין שלושת הימים הנוספים שקצבו הבוררים להגשת השלמות טיעון בכתב, קבע בית המשפט כי סד זמנים קצר זה, למעשה לא התיר הגשת ראיות ועדויות מטעם המשיבים, וממילא לא אפשר להם התגוננות ראויה.

5.

לאחר מכן פנה בית המשפט לבחינת שני תנאי הסף הנדרשים כדי לבוא בשעריו של סעיף 24(4) לחוק. ראשית ציין בית המשפט כי על הטוען לביטול פסק הבוררות בעילה זו להראות כי הבורר דחה את בקשתו להבאת ראיות רלוונטיות להליך. בקשה כגון דא מעולם לא הוגשה על ידי המשיבים, ומשכך גם לא סורבה על ידי הבוררים. ברם, בית המשפט קבע כי אין בכך בכדי לדחות את טענת המשיבים, שכן אלו לא יכלו להעלות בדעתם כי טענה עובדתית חדשה זו מפי המבקש, המהווה שינוי חזית דרסטי אליו התנגדו המשיבים, תעמוד ביסוד הכרעת הבוררים ולכן תדרוש בקשה להבאת ראיות רלוונטיות. עוד פסק בית המשפט כי יש להבין את ההימנעות האמורה מהגשת בקשה להבאת ראיות על רקע היותם של המשיבים בעלי דין שאינם מיוצגים, מוכי צרה (בשל אשפוזה של אשת משיב 3 במהלך הליכי הבוררות) ונתונים לסד זמנים קצר ולוחץ בהליך הבוררות. מכל אלה עלה כי בסוף ישיבת הסיכומים עמדו המשיבים לפני שוקת שבורה, ולא מן הנמנע כי היה על הבוררים לקבוע מיוזמתם ישיבת הוכחות נוספת לשם בירור הטענה החדשה לפני ולפנים. משום כך, עמדו המשיבים בתנאי הראשון של סעיף 24(4) לחוק.

6.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, תנאי הסף השני לצורך כניסה בגדרי סעיף 24(4) הוא כי על הראייה המסורבת להיות בעלת ערך משמעותי, שיש בו כדי להשפיע על פסק הבורר. בעניין זה טענו המשיבים כי בידם "ראיית זהב", בדמות תרשומות המתעדות כי עסקאות אברמוביץ' יצאו לפועל עוד בטרם אזהרותיו הנטענות של המבקש. התרשומות מלמדות כי המבקש עצמו אף נטל חלק בעסקאות אברמוביץ עת מסר אליו את היהלומים. ביחס לכך קבע בית המשפט כי משקלן הלכאורי של ראיות אלו ממשי דיו לשינוי פסק הבוררות.

מכאן שנתמלאו שני התנאים לבוא בגדרו של סעיף 24(4) לחוק לביטול או תיקון פסק הבוררות. בשולי הדברים נמנע בית המשפט מלהתייחס לטענות בדבר סעיף 24(10), זאת בשל קבלת הבקשה הנוגעת לסעיף 24(4).

7.

חרף האמור ואף שנתקיימה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק, החליט בית המשפט שלא לבטל את פסק הבוררות. נאמר כי סעיף 24 מפקיד בידי בית המשפט שיקול דעת רחב ביחס לסעד, כך שביכולתו "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, בהן לא קיבלו המשיבים את יומם בנוגע לנקודה ספציפית וממוקדת בהליך הבוררות, העדיף בית המשפט להחזיר את הפסק לבוררים לצורך השלמת הסוגיה שבמחלוקת. על כן, נקבע כי על הבוררים לקבוע ישיבת ראיות נוספת בה יביאו שני הצדדים ראיות ועדויות לעסקאות אברמוביץ', ולאחר מכן תוכרע המחלוקת לפי שיקול דעת הבוררים.

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות המבקש

8.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה לבטל ולהחזיר את פסק הבוררות אל הערכאה השנייה לצורך השלמת הדיון בעניין אברמוביץ'. המבקש מבסס את הבקשה האמורה על טענות עובדתיות ומשפטיות מלאות כרימון.

9.

במישור העובדתי נכנס המבקש לנבכי הראיות ולמסד העובדתי עליו הושתתו פסק הבוררות והחלטת בית המשפט המחוזי. במסגרת זו, שב וטוען המבקש כי המשיבים פעלו במחדל עת המשיכו להעביר סחורות לידי אברמוביץ', חרף ידיעתם כי האחרון פועל בדרכים שאינן כשרות. על כן, שגה בית המשפט שלא הטיל על המשיבים אחריות בלעדית בגין הפסדים אלו. לגישת המבקש, אף שהמשיבים טענו כי אברמוביץ' חדל מלשלם את תמורת העסקה רק בחודש ספטמבר 2015, הרי שנלמד מחשבוניות הקנייה של העסקה כי בחודש יולי 2015 קנו המשיבים את הסחורה שמכרו לאברמוביץ' מצד ג' ובמחיר מוזל. לטענת המבקש, מכך יש ללמוד כי המשיבים המשיכו למסור סחורה לאברמוביץ' אף שחשדו ב"עוקץ" שבוצע נגדם, ועל כן הם האחראים הבלעדיים להפסדים מעסקאות אלה.

10.

זאת ועוד, המבקש טוען כי העלה טענות הנוגעות לעסקאות אברמוביץ' עוד בשלבים המוקדמים בהליך הבוררות, ולא רק בישיבת הסיכומים, אולם המשיבים נמנעו מלנצל את אפשרותם להתגונן מפני הטענות האמורות. על כן, שגה בית המשפט בקביעתו כי לא ניתנה למשיבים הזדמנות ראויה להתגונן. לעניין זה מפנה המבקש, בין היתר, לפרוטוקולים שונים של הדיונים שהתקיימו בבוררות. יתרה מכך, לגישת המבקש המשיבים אף לא מימשו את ההזדמנות המובהקת שניתנה להם להתגונן מפני הטענות בעניין עסקאות אברמוביץ', עת אפשרו הבוררים הגשת "תשובות, או הערות או השגות" בתום הישיבה האחרונה להליך הבוררות. לשיטתו, מכל אלו עולה כי הטענה בדבר עסקאות אברמוביץ' הועלתה בשלבים שונים של ההליך, וחרף הזדמנויות המשיבים להתגונן מפניה הם התעלמו מכך לחלוטין.

11.

לבסוף טוען המבקש כי תרשומות המשיבים, המלמדות לכאורה שהמבקש עצמו נטל חלק בעסקאות אברמוביץ', אינן רלוונטיות לענייננו וממילא אינן בעלות משקל משמעותי שיש בו כדי לשנות את החלטת הבוררים. על כן, שגה בית המשפט כאשר קבע כי התרשומות ממלאות את התנאי השני במסגרת סעיף 24(4) לחוק. זאת ועוד, המבקש מטיל דופי באותנטיות התרשומות המובאות, שכן המשיבים לא הציגו את המסמכים המקוריים. אם בכלל, התרשומות דווקא מחזקות את טענתו לפיה המשיבים המשיכו במסחר עם אברמוביץ' אף שידעו כי הוא פועל בדרכים שאינן כשרות.

12.

במישור המשפטי, טוען המבקש כי שגה בית המשפט עת קבע כי מתקיימת עילת ביטול מכוח סעיף 24(4) לפיה יש להחזיר את פסק הבוררות להשלמה, משום שבכך סטה מן ההלכה הפסוקה תוך כדי חידוש הלכה משל עצמו. המבקש מפרט בבקשתו דוגמאות רבות שבגדרן נקבע כי עילת הביטול שבסעיף 24(4) לחוק לא תחול מקום שבו בעל דין נמנע מיוזמתו ומשיקוליו לבקש מן הבורר להתיר לו הוספת ראיות או טיעונים, כבעניין דנן. לכן, משקבע בית המשפט כי יש לבטל את פסק הבוררות ולהשיבו לדיון נוסף בערכאה השנייה, למרות שהמשיבים נמנעו מלהגיש בקשה להוספת ראייה, הרי שסטה מן ההלכה הפסוקה. לגישתו של המבקש קביעה זו של בית המשפט, תגרור פגיעה קשה במוסד הבוררות, משום שהיא תהווה תמריץ לבעלי דין להימנע מהגשת בקשות להוספת ראיות או טיעונים, מתוך ידיעה שתמיד יוכלו לבטל את פסק הבורר בטענה לפיה לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות במסגרת הליך הבוררות.

13.

לבסוף טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט כופה על מוסד הבוררות "הר כגיגית" את מוסרותיהם של הכללים הדיוניים, מהם ביקש הליך הבוררות דנן להשתחרר. תקנון הבוררות של הבורסה מורה כי הליך בוררות בין שני חברי בורסה אינו כבול לסדרי דין. לכן בקבעו שהעלאת טענת המבקש בישיבת הסיכומים מהווה שינוי חזית דרסטי, שבעטיו היה על הבוררים לקבוע מיוזמתם ישיבת הוכחות נוספת, קרא בית המשפט המחוזי "פנימה" דינים פרוצדורליים שמהם שוחרר הליך הבוררות. קביעה זו סוטה מההלכה הפסוקה לעניין כבילת הליכי בוררות לסדרי דין.

דיון והכרעה

14.

דינה של הבקשה שלפנַי להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן במקרים נדירים בלבד, בגדרם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור ( רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (13.8.2018); רע"א 5229/18 אבידור נ' לביא (23.8.2018); רע"א 4453/18 דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (15.7.2018); רע"א 3962/18

לבנון נ' ניהול ודיור (ע"מ) (21.6.2018); רע"א 3821/18 כפר ידידיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מלצר (27.6.2018) ). דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר חלק הארי של הבקשה נוגע לביטול פסק בוררות ( רע"א 3614/19 קדמת עדן בע"מ נ' נסאר (21.7.2019); רע"א 6907/18 בנדיקאו בע"מ נ' צחביראשווילי (10.10.2018) ; רע"א 7873/17 יחיא נ' Eagle Overseas Properties Inc.

(7.11.2017) ). המקרה שלפנַי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. הטענות שבבקשה מצויות בגדר דל"ת אמותיה של המחלוקת הפרטנית בין המבקש למשיבים. ממילא הן אינן מעוררות שאלה עקרונית כלשהי, ואף לא מצביעות על עיוות דין חמור. די באמור לעיל כדי לדחות את בקשת המבקש. זאת גם אם המבקש סבור שבית המשפט טעה ביישומה של הלכה (רע"א 1838/15 עירית קדרון נ' שער הגבינות שיווק מזון בע"מ,

פסקה 9 (31.3.2015) ). עם זאת, למעלה מן הצורך אתייחס לאחדות מן הטענות הנטענות.

15.

ביקורת שיפוטית על פסק בוררות מבקשת להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מֵרבית לבורר ולצדדים להליך הבוררות לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם כרצונם, לבין תקינותו וטוהרו של ההליך, ככל הליך שיפוטי (וראו רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605 (2003) (להלן: עניין גמליאלי )). במסגרת זו בבואו לבחון את הפסק, בית המשפט אינו דן בו כערכאת ערעור, אלא דן אך בעניינים מוגדרים ומצומצמים המצויים בליבו וביסודו של הליך הבוררות.

16.

בין רכיביו של ההליך השיפוטי התקין, עליהם מבקש בית המשפט לפקח, מצויים גם כללי הצדק הטבעי (רע"א 9808/02 כץ נ' מילמן , פ"ד נח(2) 901, 907 (2004) ). כללים אלו חלים בכל הליך שיפוטי, ובכללם אף

בהליכים שיפוטיים נטולי סדרי דין, דוגמת הליך הבוררות שבענייננו. לכך יפים דבריה של פרופ' ס' אוטולנגי אשר טרם נס ליחם:

"יש לזכור, כי גם אם הופטר הבורר מכללי הראיות והפרוצדורה הרגילים, אין זאת אומרת שהוא משוחרר ממה שקרוי 'כללי הצדק הטבעי'; וכללי הצדק הטבעי דורשים ששני הצדדים יוכלו להשמיע הערותיהם לגבי חומר הראיות, ושלא תימנע מצד האפשרות להציג מסמך מהותי ולקבל התייחסות אליו מצד הבורר." (סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך שני 1029 (מהדורה רביעית, 2005) ).

בלב כללים אלו מצויה זכות הטיעון, המעוגנת בסעיף 24(4) לחוק, אשר מאפשרת לבעל דין לטעון טענותיו ולהביא את ראיותיו בהליך הבוררות (רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד ס(2) 211, 224 (2005); רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושובר גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ (11.7.2000)).

17.

ועוד. במכלול שיקולי בית המשפט בבוחנו פסק בוררות במשקפי סעיף 24(4) לחוק, עליו לתת את דעתו, בין היתר, לעוצמת הפגיעה בזכות בעל הדין להביא ראיה או לטעון טענה, וזאת לפי נסיבותיו של כל מקרה (רע"א 1407/09 MICHRAZ 95 REAKTY LTD נ' שרם ,

פסקה 14 (22.6.2009) ). על עוצמת הפגיעה להיות מהותית ולא פורמלית. היא נלמדת אף מהשלב

בהליך בו נוצר הפגם (רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו , פסקה 11 (23.10.2014)).

18.

לאור האמור לעיל, צדק בית המשפט המחוזי, אשר בחן את תקינותו של הליך הבוררות ומצא כי זכות הטיעון של המשיבים נפגמה בכך שלא ניתנה להם הזדמנות הולמת להתגונן מפני טענה עובדתית חדשה שהעלה המבקש בשלב הסיכומים. פגם זה אף עלה לכדי פגם מהותי בהליך שכן לא ניתן למשיבים יומם בהליך. בחינת בית המשפט נסובה אפוא על טיבו של ההליך, ולא על צדקת ההכרעה אשר ניתנה בו. משכך, בית המשפט המחוזי לא חרג מאמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין זה, ואף לא "כפה הר כגיגית" סדרי דין שאינם קיימים בהליך הבוררות מטיבו ומטבעו.

19.

אוסיף כי לתקינות ההליך ישנה השפעה מרובה גם על נכונות המתדיינים ללבן את מחלוקותיהם בגדרי הליכי בוררות. קיום הליך בלתי תקין בידי הבוררים יכול שיפגע אף באמון הציבור כלפי מוסד הבוררות, ולא רק בבעלי הדין בהליך נתון. על תפקידיו וחשיבתו של מוסד הבוררות נכתב רבות בפסיקה (וראו בר"ע 124/68 שחב נ' שחב, פ"ד כג(1) 16, 20-19 (1969); ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5) 933, 942 (2003); רע"א 5962/16 נווה נ' יוסף, פסקה 8 (21.11.2016); עניין גמליאלי ,

פסקה 10). משום כך עמידתו של בית המשפט המחוזי על ההליך התקין, דווקא מחזקת את תפקידו של מוסד הבוררות כחיוני, עליו יוכלו לסמוך ולהסתמך בעלי הדין בבואם לקבל את יומם לפניו.

20.

ולבסוף, אינני סבור כי נפל פגם הדורש התערבות בהחלטת בית משפט קמא גם לעניין הסעד שניתן. אין המדובר כאמור בביטול פסק הבוררות, אלא השבתו לצרכי השלמת הדיון. סעד זה עולה בקנה אחד עם סעיף 26(ב) לחוק הקובע כי " לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר " . תכליתה של הדרישה להימנע ככל הניתן מביטול פסק בורר כליל, הינה בהגנה על חיוניות מוסד הבוררות (לכך ראו: ע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד

נט(4) 529 (2005); רע"א 9719/16 אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות ועבודות בנין בע"מ נ' ידידיה כהן (1996) בע"מ , פסקה 38 (18.1.2017)). על כן, אם הפגם בפסק ניתן לריפוי באמצעות מתן סעד מתון יותר, כגון החזרה לבורר, הרי שיש להעדיפו על פני סעד הביטול (רע"א 6303/17 מטאנס נ' עבוד, פסקה 15 (20.3.2018); רע"א 3355/11

יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ) אגרוביזנס בע"מ, פסקה 34 (22.11.2012); רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד ס(2) 211 (2005)). משקבע בית המשפט המחוזי כי המזור לפגם הדיוני בענייננו הוא החזרת הדיון לצרכי השלמה, אשר ממילא מהווה סעד מתון יותר מסעד הביטול, ודאי שלא ניתן לקבל טענה לעיוות דין. אדרבה, השבת הדיון אל הערכאה השנייה מאפשרת לשני הצדדים לטעון כראוי בעניין עסקאות אברמוביץ', כך שהסעד אף אינו סותם את הגולל על ההליך כלל ועיקר.

דין הבקשה להידחות אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.