רע"א 3587/20ישראל שלסר נ. ממכר בית בע"מ

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' רביד ) מיום 31.3.2020 בת"א 31726-07-19 במסגרתה הורה על עיכוב ההליכים בתובענת המבקשים, נוכח קיומה של תניית בוררות בזיכרון דברים שנחתם בין הצדדים.

הרקע לבקשה וטענות המבקשים

1.

מבקשים 1 ו-2 הם תושבי אוסטריה העוסקים ביזמות נדל"ן, ומבקשת 3 היא חברה רשומה בישראל שהוקמה לצורך קניית בניין דירות בבני ברק לשם ביצוע פרויקט נדל"ן בעיר (להלן: הפרויקט ). משיבים 2 ו-3 שעיסוקם בתחום הנדל"ן, הם בעלי השליטה במשיבה 1.

ביום 24.6.2015 הצדדים חתמו על זיכרון דברים במסגרתו התחייבו המשיבים למכור למבקשים "בניין בשלמותו" תמורת מחיר מוסכם (להלן:

זיכרון הדברים ). אלא שביום 7.2.2018 נחתם הסכם בין הצדדים לביטול זיכרון הדברים (להלן: הסכם הביטול ) והמשיבים התחייבו "לפנים משורת הדין" לפצות את המבקשים בגין ההוצאות וההפסדים שנגרמו להם בגין ביטול העסקה, בשיעור של 10% (ועד לגובה של 200,000 ש"ח) מהרווחים שיופקו מהפרויקט.

2.

ביום 14.7.2019 הגישו המבקשים תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים על סך של 3,600,000 ש"ח במסגרתה טענו כי הסכם הביטול בטל, ועל המשיבים לפצותם בגין מלוא נזקיהם, נוכח זיכרון הדברים אשר לטענתם עומד על כנו. בעיקר נטען במסגרת התביעה כי המשיבים פעלו בניגוד להסכמות שהיו בין הצדדים; הסתירו מהם מידע רלוונטי שהיה בידיהם ושהיה בו כדי להפחית ממחיר התמורה שנקבע בזיכרון הדברים; נישלו את המבקשים מכל זכויותיהם בפרויקט ולבסוף לאחר השלמת ביצוע הפרויקט מכרו את הדירות לצדדים שלישיים מבלי לשלם למבקשים דבר ואף ניסו להשית על המבקשים הוצאות שונות.

3.

יצוין כבר עתה כי השתלשלות העניינים המדויקת, לא הובהרה עד תום. לא בכתבי הטענות שהוגשו לפני בית המשפט המחוזי, לא בנספחים שצורפו להם, לא בבקשה שהוגשה לפנַי ואף לא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כך למשל לא חודד האם במסגרת זיכרון הדברים נמכר "בניין" שעמד על תילו, או שמא קרקע בלבד; אם לפני שנחתם הסכם הביטול "נתקע" הפרויקט או שנמכרו הדירות זה מכבר לצדדים שלישיים; מהו המועד אשר בו "הסתיים" לבסוף הפרויקט והדירות נמכרו ועוד כיו"ב. אולם בירור העובדות לאשורן אינו נדרש לשם הכרעה בבקשה.

4.

מכל מקום, לאחר שהוגשו כתבי הטענות, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) במסגרתה נטען כי התביעה הוגשה בניגוד לתניית הבוררות הקבועה בזיכרון הדברים, ועל כן יש לעכב את הדיון בה. בהקשר זה ביקשו המשיבים להסתמך על סעיף 20 לזיכרון הדברים אשר נוסחה בזו הלשון:

"20. בכל מקרה של סתירה, האמור בהסכם זה יגבר על כל האמור בכל הסכם אחר. בורר מוסכם הרב מאיר יצחק בלסברג, וחתימה על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות בנוסח המקובל אצל הרב".

כמו כן טענו המשיבים כי הצדדים הסכימו כי הליך הבוררות יתנהל על פי דין תורה, והסכמה זו תומכת אף היא באכיפת תניית הבוררות.

בנוסף ציינו המשיבים כי ביום 14.8.2018 פנה בא-כוחו של מבקש 1 לבורר, הרב מאיר יצחק בלסברג (להלן: הבורר ), בדרישה לקבוע דיון בתובענה, והבורר השיב לו כי בהתאם להיכרותו עם משיב 3 הוא אינו מעוניין לשמש כבורר וכי הצדדים רשאים לפנות לכל בורר אחר. ברם, המבקשים אצו להגיש את תביעתם לבית המשפט חלף פניה לבורר אחר, טרם התקבלה הסכמה על זהות בורר חליף ואף מבלי שציינו בתביעתם קיומה של תניית בוררות כאמור.

5.

בתגובתם לבקשה טענו המבקשים כי המשיבים אינם רשאים להישען עוד על סעיף 20 לזיכרון הדברים ותניית הבוררות שבו, שעה שלשיטתם הסכם הביטול ביטל את זיכרון הדברים. גם לא הייתה כל הסכמה לכך שהבוררות תתנהל על פי דין תורה. כמו כן הסכמת המבקשים לנהל את הסכסוך לפני בורר הייתה רק לגבי הבורר ששמו ננקב בזיכרון הדברים, ועל כן אין מקום להורות על מינוי בורר חלופי. המשיבים עצמם לא עמדו על מינוי בורר עת התגלעה המחלוקת בין הצדדים אלא רק לאחר שהוגשה התביעה נגדם. מכל מקום, קשרי הידידות שהתגלו בין הבורר לבין משיב 3 כשלעצמם מגלים כי תניית הבוררות נגועה בתרמית מצד המשיבים ואף מטעם זה אין מקום להפנות את הצדדים לבוררות.

6.

ביום 31.3.2020 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ההליכים בתובענה, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. תחילה נקבע כי שעה שתביעת המבקשים נסמכת על זיכרון הדברים הכולל את הסעיף ובו תניית הבוררות, אין מניעה שהמשיבים יבקשו לעכב את ההליכים לפי תניית הבוררות המופיעה בו. בנוסף נדחתה טענת המבקשים כי הסכמתם הייתה מכוונת לבורר ספציפי בלבד, ושעה שזה אינו יכול לשמש כבורר, אין מקום למנות בורר חליפי. בית המשפט קבע כי עצם נקיבת שמו של בורר אין משמעותה כי הצדדים הסכימו לבורר זה בלבד, כאשר לבית משפט יש סמכות למנות בורר חליף ולצדדים תהיה נתונה האפשרות להסכים על זהותו. עוד נקבע כי עצם העובדה שהמשיבים לא פנו למינוי בורר לצורך יישוב הסכסוך, אין בה כדי להעיד כי אין בכוונתם לקיים את הליכי הבוררות. מה גם, המשיבים הגישו תצהירים בהם הצהירו על הסכמתם לעשות את כל הדרוש לצורך קיום הליך הבוררות. בית המשפט גם דחה את טענת המבקשים כי לא ניתנה הסכמתם לנהל את הבוררות על פי דין תורה. כמו כן, נקבע כי לצדדים תהיה נתונה האפשרות להחליט על בורר מוסכם.

מכאן לבקשה שלפנַי.

7.

במסגרת הבקשה נטען כי בית המשפט נקלע לכלל טעות בסברו כי קיים הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים, שעה שאין חולק כי בשנת 2017 חתמו הצדדים על הסכם הביטול, אשר ביטל את זיכרון הדברים ובכלל זה את תניית הבוררות. ממילא גם לא ניתנה הסכמה, אף לא במסגרת זיכרון הדברים, לניהול הבוררות על פי דין תורה. מדובר בטעות אשר עלולה לגרום לעיוות דין חמור, לא רק מחמת הפגיעה במבקשים אשר לא הסכימו לניהול הבוררות, אלא גם כלפי צדדים שלישיים, אזרחים אוסטריים, אשר ייאלצו לקבל הכרעה שתיעשה על פי דין תורה שהוא זר להם לחלוטין. בנוסף הודגש כי המשיבים התעלמו מפניית המבקשים אליהם בקשר למחלוקות שהתגלעו ביניהם, וכלל לא מצאו לנכון לפנות להליכי בוררות. שגה בית המשפט בקבעו כי די בהקשר זה בפניית המשיבים למינוי בורר שנעשתה לאחר שהוגשה התביעה, ובתצהיר שנלווה לבקשה לעיכוב הליכים. עוד נטען כי בית המשפט לא התייחס לחלק מהטענות שהעלו המבקשים במסגרת תגובתם לבקשה לעיכוב הליכים, וביניהן, טענת התרמית. בשולי הבקשה נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא קבע דיון בבקשה, לאחר שהסתיים מצב החירום בשל משבר הקורונה, נוכח המחלוקות העובדתיות שהתגלעו בין הצדדים.

דיון והכרעה

8.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת השלכות רוחב החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או במקרה שבו נדרשת התערבות בית המשפט משיקולי צדק ולשם מניעת עיוות דין (ראו לדוגמה לאחרונה: רע"א 1662/20 מוסיוף נ' חברת יהלומי אלול בע"מ , פסקה 14 (19.4.2020); רע"א 1930/20 גבאי נ' סאל הצלע בע"מ , פסקה 8 (31.5.2020)). יתרה מכך, החלטה הנוגעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש (רע"א 1950/20 יפה נ' דיאמנט , פסקה 13 (10.5.2020); רע"א 959/20 נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' פרידמן , פסקה 7 (3.5.2020); רע"א 3313/18 אברמוביץ נ' גלית , פסקה 7 (16.5.2018); רע"א 2723/14 אבן קיסר שדות ים בע"מ נ' מיקרוגיל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ , פסקה 8 (3.8.2014)).

הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות מידה אלה. עיקר טענת המבקשים כי נפלה שגיאה תחת ידו של בית המשפט בהחלטתו לעכב את תביעתם ולאפשר את העברת ההליך לבוררות. ברם, שגיאה של בית המשפט ביישום הדין, אף אם הייתה כזו, אינה מצדיקה קבלת בקשת רשות ערעור (רע"א 8111/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (31.10.2016); רע"א 4298/14 מגדלי אמריקנה 2008 בע"מ נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ , פסקה 3 (1.7.2014)). מה גם, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר הדין שיחול על הבוררות הן בגדר קביעות עובדתיות שאין זו דרכה של ערכאה הערעור להתערב בהן (רע"א 4897/18 אבו תאיה נ' עבדו שריף , פסקה 3 (12.11.2018); רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES , פסקה 30 (11.10.2012)). אינני סבור גם כי נגרם למבקשים עיוות דין.

9.

בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי גם לגופו של עניין קשה להלום את עמדת המבקשים. יצוין כי בסעיף 67 לכתב התביעה שהוגש בבית המשפט המחוזי טענו המבקשים כי: "משבוטל הסכם הביטול, יחסי הצדדים יכולים וצריכים להיקבע על פי הסכם זכרון הדברים , ולחלופין, על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט" (ההדגשה אינה במקור – ד.מ.). קשה אפוא לקבל כי מן העבר האחד, המבקשים עומדים על תוקפו של זיכרון הדברים, אך מן העבר השני, מבקשים להתנער מכל וכל מתניית הבוררות שבו.

10.

ממילא, גם אין לקבל טענת המבקשים שיש להסיק מהתעלמות המשיבים מתניית הבוררות, עד להגשת התביעה נגדם, את היעדר נכונותם לקיים את הליכי הבוררות. כפי שטענו המשיבים בהליך לפני בית המשפט המחוזי, כל עוד לא נקבע שהסכם הביטול בטל, לא היה מקום "להחיות" את תניית הבוררות שבזיכרון הדברים. ברם, שעה שהמבקשים הם אלה שעמדו על ביטול הסכם הביטול במסגרת התביעה שהוגשה, ולהשבת זיכרון הדברים על כנו, אין לבוא עם המשיבים חשבון שלא פנו לבוררות קודם לכן. אין מדובר אפוא בסוג המקרים אשר בהם עקב התנהלותו של מבקש עיכוב ההליכים, ניתן להסיק על ויתורו על הליך הבוררות (השוו למשל: רע"א 8157/14 עמותת היי טק הר חוצבים מרכז ליזמות טכנולוגית נ' שולמן (14.4.2015)).

11.

כמו כן, גם בטענה כי בית המשפט "כפה" על הצדדים בוררות שתתנהל על פי דין תורה, אין ממש. לא רק שעל פי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 2 לחוק הבוררות ובתוספת הראשונה שבו, על הבורר לפעול בדרך הנראית לו "מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו" מבלי שיהיה קשור בדין המהותי (פרט י"ד לתוספת האמורה). אלא שבענייננו הצדדים קבעו כי הדיון יתקיים בפני בורר, אשר יחתימם על "שטר בוררות בנוסח המקובל אצל הרב". ב"הסכם הבוררות" שנוסח על ידי הבורר צוין במפורש כי הדיון יתנהל על פי "ד"ת" (היינו, דין תורה) (נספח ב' לבקשה לעיכוב ההליכים), ואף במסגרת פנייתו של בא-כוח מבקש 1 עצמו אל הבורר, מיום 14.8.2018, צוין מפורשות כי על הבורר להזמין את הצדדים "לד"ת בפני הבורר" (נספח ג' לבקשה לעיכוב ההליכים).

12.

בשולי הדברים, באשר לטענות המבקשים כי בית המשפט לא התייחס לכל נימוקיהם וטענותיהם אשר העלו במסגרת התגובה שהגישו לבקשה לעיכוב הליכים. בית המשפט אינו מחויב להתייחס לכל טענה וטענה שמעלים הצדדים, אלא רק לגוף השאלות המהותיות העומדות על הפרק ורשאי הוא שלא להתייחס לטענות שאינן נראות לו לצורך ההכרעה (ראו למשל: רע"א 3788/16 רמי לוי שיווק השקמה בע"מ נ' ברנד פור יו בע"מ , פסקה 11 (12.7.2016); ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור יובל הרישנו (28.11.2007)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.