רע"א 9063/20 ישראל קליין נ. שלומי פרלשטיין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר ) מיום 24.11.2020 בהפ"ב 14746-07-19 בו התקבלה בקשת המשיב למנות בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) לאור תניית בוררות מוסכמת. יחד עם הגשת הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה.

1.

המבקש רכש באמצעות חברה שבשליטתו (להלן: החברה ) נכס מסחרי. לשם מימון רכישת הנכס המשיב הלווה למבקש כספים, בין היתר באמצעות צדדים שלישיים (להלן:

הצדדים השלישיים ). בתמורה הועברו חלק ממניות החברה לבעלות המשיב. לבסוף החליטו הצדדים להיפרד זה מזה וביום 15.3.2016 נחתם ביניהם הסכם שכונה בפסק הדין "הסכם הסילוק" (להלן: ההסכם ). בהסכם נקבעו תנאים בדבר החזרת כספי ההלוואה מהמבקש למשיב והחזרת מניות החברה מהמשיב למבקש. כן הוסכם לקיים בוררות בעניין הסכום המדויק אותו המבקש צריך להחזיר למשיב. לטענת המבקש, הסכמה זו הייתה מותנית בקיומם של חיובים אחרים ובראשם תשלום בסך של 8 מיליון ש"ח שישלם המבקש למשיב (להלן: התשלום המוסכם ) והמצאת כתבי ויתור מטעם הצדדים השלישיים (להלן: כתבי הוויתור ). בית המשפט דחה את פרשנות המבקש להסכם וקבע כי קיום הבוררות לא הותנה בהמצאת כתבי הוויתור. לפיכך, הורה על מינוי בורר ליישוב המחלוקות בין הצדדים.

2.

המבקש מלא טענות כרימון נגד פסק הדין. בעיקר, בעניין לשון ההסכם המפורשת, תכליתו וכוונת הצדדים המלמדות על התניית קיום הבוררות בהמצאת כתבי הוויתור. לא השתכנעתי כי כך הם פני הדברים, אלא כי ישנן רגליים מוצקות לפרשנות בית המשפט המחוזי ודין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תשובת המשיב.

3.

המבקש מצביע על שלושה שלבים בקיום ההסכם: ביצוע התשלום המוסכם על ידו למשיב (שכבר שולם); מסירת כתבי הוויתור; קיום הבוררות בעניין יתרת המחלוקת הכספית שבין הצדדים. עיון בהסכם אכן מלמד כי נקודת המוצא בתניית הבוררות הייתה כי הבוררות תתקיים לאחר ביצוע התשלום המוסכם בפועל (סעיפים 4.3; 4.4; 4.6 להסכם). כמו כן לאחר ביצוע התשלום המוסכם המשיב התחייב להמציא את כתבי הוויתור למבקש (סעיף 3.6 להסכם). ברם, לא נמצאה בהסכם התניה לפיה הבוררות לא תקוים כל עוד המשיב לא המציא את כתבי הוויתור לידי המבקש.

4.

אך גם אם פרשנות בית המשפט המחוזי הייתה מוטעית, וכאמור איני סבור כי כך הם פני הדברים, אין הדבר מצדיק בענייני בוררות מסוג זה מתן רשות ערעור (רע"א 3587/20 שלסר נ' ממכר בית בע"מ (30.6.2020)). כמו כן, מדובר כאמור בפסק דין המאשר מינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות והכלל הוא במקרה כזה כי רשות ערעור על החלטת הערכאה הראשונה תינתן רק במקרים חריגים, שבהם היא טעתה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית (ראו לאחרונה: רע"א 4541/20 פריינד נ' פופוביץ , פסקה 5 (8.7.2020); רע"א 354/20 גרופ א.ה.ב.א בע"מ נ' טאלא בע"מ , פסקה 12 (26.4.2020)). אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

5.

כמו כן, הלכה היא כי ככלל רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרש הדבר משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 7070/20 אשכולות אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ נ' מועצה אזורית הר חברון , פסקה 5 (3.12.2020)). במקרה זה אין המדובר בשאלה עקרונית או ציבורית – ואף לא נטען אחרת, וגם קשה לראות כיצד ייגרם למבקש עיוות דין בקיום הבוררות בשלב זה. אכן בסעיף 60.4 לבקשתו טוען המבקש כי קיום הבוררות ללא המצאת כתבי הוויתור מותיר אותו חשוף לטענות קנייניות שהיו אמורות להיות מוסדרות בהסכם הסילוק; לטענותיהם של הצדדים השלישיים כלפיו; ולטענות סותרות שיועלו על ידי המשיב מצד אחד והצדדים השלישיים מצד שני. ברם, נדמה כי המבקש רואה צל הרים כהרים, שכן אין בקיום הבוררות כדי לשחרר את המשיב מקיום התחייבויותיו על פי ההסכם ואין בבירור טענות הצדדים כדי להשפיע באופן כלשהו על מערכת היחסים הקיימת בין המבקש לבין הצדדים השלישיים. משכך, על פניו כאמור, לא נראה כי קיום הבוררות יגרום למבקש עיוות דין.

הבקשה נדחית (ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע). משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.