רע"א 8631/20 אוסטיס בע"מ נ. ברמן מודוס בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל ) מיום 13.11.2020 בהפ"ב 44139-07-20 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

1.

המשיבה והמבקשת התקשרו ביום 10.10.2010 בהסכם לאספקת שירותי בנייה. בסעיף 16 להסכם נקבע כי כל סכסוך ומחלוקת בין הצדדים בקשר לפירוש וביצוע ההסכם יוכרעו בהליך בוררות וכי הבורר יהיה בעל מקצוע המקורב לתחום שבמחלוקת –

תחום הבנייה.

2.

בעקבות מחלוקות בין הצדדים ביקשה המשיבה את הסכמתה של המבקשת למינוי בורר ומשלא נענתה פנתה לשם כך לבית המשפט המחוזי. המבקשת התנגדה לבקשה בנימוק שטרם נוצר סכסוך בין הצדדים. ביום 12.7.2015 נעתר בית המשפט לבקשה וביום 21.7.2015 הורה, בהסכמת הצדדים, על מינוי המהנדס אחי קליין כבורר (להלן: הבורר ) (הפ"ב 7110-06-15).

3.

הליך הבוררות לא התקדם ולמעשה לא החל. עד שביום 18.6.2020 פנתה המשיבה בשנית לבית המשפט בבקשה למינוי בורר. בקשה זו נדחתה על הסף בנימוק שמונה זה מכבר בורר בסכסוך בין הצדדים (הפ"ב 46949-06-20). בעקבות דחיית הבקשה פנתה המשיבה אל הבורר במטרה "להתניע" את הליך הבוררות, אך הבורר הודיע כי אינו מעוניין עוד לקבל על עצמו את התפקיד. פנייתה של המשיבה אל המבקשת למינוי בורר חלופי נענתה בסירוב, בנימוק שהמשיבה זנחה את הליך הבוררות.

4.

על כן הגישה המשיבה בשלישית בקשה לבית המשפט למינוי בורר בסכסוך בין הצדדים. המבקשת התנגדה לבקשה בנימוק כי מאז החלטת בית המשפט על מינוי בורר בשנת 2015 לא פעלה המשיבה על מנת לקדם את הליכי הבוררות: הבוררות לא נפתחה, כתב תביעה לא הוגש והמבקשת לא זומנה לשום הליך. שיהוי ארוך כל כך יש בו כדי לסכל את מטרת הליך הבוררות ויש לראותו כחתירה תחת הסכם הבוררות המובילה לביטולו. בתשובה טענה המשיבה כי נמנעה מלקדם את הליכי הבוררות בשל מצבה הכלכלי הקשה ומפאת הליכים משפטיים שניהלה אשר לא אפשרו לה לפתוח בהליך משפטי נוסף.

5.

ביום 13.11.2020, לאחר קיום דיון וחקירת המצהירים מטעם הצדדים, קיבל בית המשפט את הבקשה למינוי בורר. נקבע כי ההסכם בין הצדדים לא קבע מועד לפתיחת הליך הבוררות ולכאורה עמדה למשיבה מלוא תקופת ההתיישנות, אשר טרם חלפה. הליך הבוררות גם טרם נפתח ועל כן המבקשת לא הוטרחה לפעול במסגרתו ולא נגרעה זכות מזכויותיה. בית המשפט אף קיבל את הסבריה של המשיבה לכך שלא פעלה במועד מוקדם יותר להתחיל את הליך הבוררות וקבע כי לא ניתן ללמוד מהתנהלותה שזנחה או ויתרה על זכויותיה אלא על מצוקה שמנעה ממנה לממשן. שיקול נוסף לקבלת הבקשה היה העובדה שהצדדים ביקשו מלכתחילה להסדיר כל סכסוך שיתגלע ביניהם באמצעות איש מקצוע בתחום הבניין ולא בבית המשפט, ועל כן במקרה של ספק יש לבכר העדפה זו של הצדדים, האפשרית רק במסגרת הליך בוררות.

6.

מכאן הבקשה שלפנַי. המבקשת מעלה מספר טענות ביחס לקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, אולם טענתה העיקרית היא כי שגה בית המשפט בקבעו כי יש נפקות לעובדה שהליך הבוררות טרם החל. לשיטתה, אף אם נסבור כי הליך הבוררות טרם החל, שיהוי כה ארוך בהליך הבוררות יש בו כדי לסכל את ההליך ולחתור תחת הסכם הבוררות באופן המביא לביטולו. בענייננו, הבוררות לא התחילה אלא נזנחה על ידי המשיבה. סוגיית זניחת הליך הבוררות מעלה, לשיטת המשיבה, שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.

7.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. בהתאם להלכה המושרשת, ערכאת הערעור לא תיעתר לבקשת רשות ערעור על החלטה על מינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות אלא במקרים חריגים בלבד, כאשר נפלה טעות בדין או טעות מהותית אחרת בהחלטת הערכאה הדיונית (ראו לאחרונה: רע"א 9063/20 קליין נ' פרלשטיין , פסקה 4 (27.12.2020); רע"א 3925/20 סופר נ' חורי , פסקה 9 (12.10.2020)). בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין לא זנחה המשיבה את הליך הבוררות. קביעה זו היא קביעה עובדתית במהותה וכידוע לא תיטה ערכאת הערעור להתערב גם בקביעות מעין אלה (ראו למשל: רע"א 4541/20 פריינד נ' יעקב פופוביץ הרב , פסקה 6 (8.7.2020)). לא מצאתי סיבה לסטות מכלל זה במקרה דנא.

8.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.