רע"א 4541/20 בצלאל פריינד נ. יעקב פופוביץ הרב

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין ) מיום 31.5.2020 בהפ"ב 28318-02-20 במסגרתה התקבלה בקשת המשיב למינוי בורר.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים

1.

ביום 9.12.2016 נחתם זיכרון דברים בין המשיב לבין המבקש והמשיב הפורמאלי (להלן יחדיו: המוכרים ) בו התחייבו המוכרים למכור למשיב דירה בת 3 חדרים בבניין מגורים שעתיד להיבנות בבני ברק תמורת סך של 1,075,000 ש"ח (להלן: זיכרון הדברים ו- הדירה , בהתאמה). במסגרת זיכרון הדברים אישרו המוכרים כי המשיב שילם מקדמה בסך של 875,000 ש"ח, כאשר יתרת התמורה צריכה להשתלם בשני תשלומים שונים בהתאם להתקדמות הבניה. עוד נחתם בין המשיב לבין המוכרים הסכם הלוואה ומשכון, לפיו שעבדו המוכרים לטובת המשיב את זכויותיהם בקרקע שעליה אמור להיבנות הבניין ובו הדירה, בתמורה לסכום המקדמה ששילם עבור הדירה (להלן: הסכם ההלוואה ). בשני ההסכמים נקבעה תניית בוררות זהה, לפיה במקרה של מחלוקת בין הצדדים היא תידון לפני בורר מוסכם ובהיעדר הסכמה בבוררות זבל"א, וחתימת הצדדים על כל אחד מההסכמים "מהווה הסכם בוררות".

2.

המשיב פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למינוי בורר, לאחר שטען כי המוכרים הפרו את ההסכמים באופן יסודי ופניותיו לתיקון ההפרות לא נענו. כן פנה המשיב אל המוכרים בהצעה למנות כבורר את עו"ד שמאי יעקובוביץ, הצעה שגם היא לא נענתה. בתגובתם לבקשה למינוי בורר טענו המוכרים כי הם מסכימים לברר את המחלוקות בין הצדדים לפני בורר מוסכם, אך הם מתנגדים לבורר שהוצע על ידי המשיב. המוכרים טענו כי יש למנות בורר המשתייך לקהילה החרדית, שהצדדים נמנים עליה, ולהחיל על הבוררות דין תורה. כן טענו כי הסמכות לדון בבקשה למינוי בורר מוקנית לבית משפט השלום, נוכח העובדה שמדובר בתובענה כספית שסכומה 875,000 ש"ח, סכום המשכון/הלוואה שהועבר להם על ידי המשיב.

3.

לאחר קיום דיון ושמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה למינוי בורר והורה על מינוי השופט (בדימ') דוד גלדשטיין כבורר. באשר לשאלת הסמכות, בית המשפט קבע כי מכיוון שהסעד שמתבקש על ידי המשיב הוא אכיפת זיכרון הדברים וקבלת הדירה, הרי שהסעד המבוקש הוא הסכם אכיפת מכר מקרקעין, עניין המסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי ולא של בית משפט השלום. בית המשפט גם דחה את טענת המוכרים כי יש להעביר את הסכסוך לפני בורר או הרכב בוררים שידון בסכסוך לפי דין תורה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי משעה שהמוכרים התעלמו מפניותיו של המשיב לפנות להליך בוררות ולא מינו בורר מטעמם, הרי שהם ויתרו על זכותם לאכיפת מנגנון זבל"א הקבוע בהסכמים. כן חייב בית המשפט את המוכרים לשאת בהוצאות ההליך לטובת המשיב בסך של 11,700 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפַני, ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

במוקד הבקשה טענת המבקש כי שגה בית המשפט כאשר לא הפנה את הצדדים לבוררות לפי דין תורה. המבקש טוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על בוררות זבל"א פגעה בחופש החוזים של הצדדים ובבחירתם למנות בורר מוסכם או לפנות לבוררות זבל"א. הן זהותו של הבורר והן דרך מינויו מנוגדים לחלוטין לאינטרסים שעליהם ביקשו הצדדים להגן בתניית הבוררות שנכללה בהסכמים. לשיטתו, המשיב הוא זה שהתחמק לאורך כל הדרך מקיום בוררות לפני בורר מוסכם או בבוררות זבל"א. קביעתו של בית המשפט כי המוכרים הם אלו שהכשילו את מינוי הבורר בהתאם להסכמים שגויה. המבקש גם שב וטוען כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה כלל סמכות עניינית לדון בבקשה למינוי בורר, שכן מדובר בבקשה למינוי בורר בסכסוך כספי בסכום שבסמכותו של בית משפט השלום. הסעד שהתבקש על ידי המשיב, "לאכוף את זיכרון הדברים" הוא לשיטתם סעד פיקטיבי שלא ניתן לקיימו, שכן בעל המקרקעין שעליו צפויה להיבנות הדירה אינו צד להליך. בהקשר זה נטען כי ככל שאכן הסעד המבוקש על ידי המשיב הוא סעד במקרקעין, שגה בית המשפט כאשר קיבל את הבקשה למינוי בורר מבלי לצרף את בעל המקרקעין להליך. לבסוף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט כאשר חייב את המוכרים בהוצאות, שעה שהם אלו שתמכו לאורך כל הדרך בקיום הסכם הבוררות.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובה. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטת הערכאה הראשונה על מינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ) תינתן רק במקרים חריגים, שבהם "טעתה הערכאה הראשונה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית" (ראו: רע"א 354/20 גרופ א.ה.ב.א בע"מ נ' טלטא בע"מ , פסקה 12 (26.4.2020);

רע"א 8710/15 שדות נפט חיפושים (1992) נ' אייזנברג , פסקה 3 (11.7.2016)). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים חריגים אלה.

6.

באשר לטענת המוכרים כי בית המשפט המחוזי מינה בורר שלא בהתאם להסכמות הצדדים כי הבוררות ביניהם תתקיים לפי דין תורה – יש ממש בקביעת בית המשפט המחוזי לפיהם המוכרים "ויתרו" על טענותיהם בקשר לתניית הבוררות משעה שלא שיתפו פעולה עם המשיב לצורך מינוי בורר מוסכם או פניה להליך בוררות זבל"א. בהקשר זה, קביעת בית המשפט כי המוכרים לא שיתפו פעולה עם המשיב היא קביעה עובדתית שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בה (רע"א 6248/18 עו"ד זכי כמאל נ' קרבקי , פסקה 23 (5.12.2018)), והמוכרים לא הציגו כל טעם המצדיק התערבות. מכל מקום, מעבר לעובדה שהמוכרים ויתרו על זכותם לאכיפת מנגנון זבל"א בהליך הבוררות, תניית הבוררות בין הצדדים אינה מכילה קביעה לפיה הדין שיחול בבוררות יהיה דין תורה. אמנם בסעיף 25 לזיכרון הדברים ובסעיף 11 להסכם ההלוואה, הצהירו הצדדים שברצונם שההסכמים יהיו תקפים על פי דין תורה. ייתכן שגם הייתה ציפייה לגיטימית שבמקרה שיתגלע סכסוך, הצדדים יישבו את הסכסוך ביניהם באופן העולה בקנה אחד עם דין תורה. אלא שכאמור, הצדדים לא קבעו בתניית הבוררות קביעה מפורשת בעניין. משכך, שעה שהמוכרים הותירו את המשיב "קירח מכאן ומכאן" ואף לא הגיעו לכלל הסכמה עם המשיב על זהות הבורר, חרף החלטתו הנוספת של בית המשפט המחוזי מיום 12.3.2020, דומה כי בחירתו של בית המשפט למנות את הבורר גלדשטיין כבורר היא בחירה המצויה במתחם שיקול הדעת, ולא ניתן לומר עליה כי היא מגלה פגם או סותרת את תניית הבוררות (ראו: רע"א 8520/17 ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים ע.ר , פסקה 4 (13.12.2017)).

7.

גם בטענת הסמכות שהעלו המוכרים אין ממש. משעה שהסעד העיקרי המבוקש על ידי המשיב בבוררות הוא אכיפת הסכם מכר מקרקעין, הסמכות לדון בבקשה למינוי בורר מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי (סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; סעיף 1 לחוק הבוררות).

8.

לבסוף, אין כל מקום להתערב בהוצאות ההליך שהושתו על המוכרים, ולו בשל העובדה שקביעת בית המשפט המחוזי באה בגדר סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (ראו: רע"א 3621/20 אשכנזי נ' א.אס.קיי. הלח"י 7 פתרונות נדל"ן בע"מ , פסקה 9 (22.6.2020)).

הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.