רע"א 4860/20 חברת באמונה וניהול פרוייקטים בע"מ נ. עמותת נאות חנן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' בולוס ) בהפ"ב 42871-03-20 מיום 16.6.2020 במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ).

1.

המשיבה, עמותה שמטרתה העיקרית בניה עצמית של אזורי מגורים (להלן: העמותה ), נוסדה ביום 29.5.2012. העמותה החלה לקדם פרויקט נדל"ן ביישוב חריש הכולל בניית 744 יחידות דיור ב-42 בניינים (להלן: הפרויקט ). לשם כך היא התקשרה בהסכם למתן שירותי ניהול (להלן: הסכם הניהול ) עם המבקשת (להלן: החברה ) , המתמחה בניהול פרויקטים לבניית יחידות דיור. במסגרת הסכם הניהול הוסכם כי החברה תנהל את הפרויקט עד להשלמתו ומסירתו לידי הרוכשים – חברי העמותה. כן נכללה בהסכם תניית בוררות.

2.

בעקבות מחלוקות שונות, ביניהן טענות מצד העמותה לפיהן החברה הפרה את התחייבויותיה, ניהלו הצדדים מו"מ אשר בסיומו ביום 6.7.2017 נחתם הסכם ניהול מתוקן (להלן: ההסכם המתוקן ). במסגרת הסכם זה נוסחה מחדש גם תניית הבוררות בין הצדדים והוסכם כי עו"ד אמיר חן ימונה כבורר המוסכם.

3.

בחודש אוגוסט 2019 בא הפרויקט על סיומו והדירה האחרונה שבו נמסרה לרוכשים. בהמשך לכך, בחודש ספטמבר 2019 הודיעה העמותה לחברה על פתיחת הליך בוררות בהתאם למנגנון הבוררות שהוסכם בין הצדדים בהסכם המתוקן, נוכח טענותיה כי גם לאחר החתימה על הסכם זה המשיכה החברה להפר את התחייבויותיה. עוד הוסיפה והודיעה העמותה כי פנתה לעו"ד אמיר חן על מנת שישמש כבורר, כפי שנקבע בתניית הבוררות, אולם הוא דחה את הבקשה וסירב להתמנות כבורר.

4.

לאחר שהצדדים באו בדברים בקשר למינוי בורר חליף והחברה הביעה את התנגדותה למינוי בורר, הגישה העמותה בקשה לבית המשפט המחוזי למינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות. החברה התנגדה לבקשה ממספר סיבות: ראשית, טענה כי תביעת העמותה כוללת דרישה להפחתת דמי הניהול המגיעים לחברה לעומת דמי הניהול הקבועים בהסכם המתוקן. כאשר לשיטתה לא ניתן עוד לפתוח את סוגיית שיעור דמי הניהול שנקבעו בהסכם המתוקן, גם לא בהליך בוררות, שכן תניית הבוררות חולשת רק על עניינים בהם הצדדים לא הגיעו להבנות במסגרת ההסכם המתוקן; שנית, טענת העמותה בכתב התביעה כי הסכם הניהול בטל מעיקרא מלמדת כי, לשיטתה, גם תניית הבוררות הקבועה בו בטלה; שלישית, טענות התרמית, העושק ומצגי השווא הכלולות בתביעתה של העמותה והמיוחסת לחברה, מהוות בסיס להשמטת סמכות הבורר; רביעית, חלק מטענות העמותה בכתב התביעה מכפישות את שמה הטוב ועל כן זכותה לעמוד על ניהול הליך פומבי בבית המשפט, בו תינתן לה הזדמנות לטהר את שמה ולהפריך את המחדלים שהעמותה מייחסת לה; חמישית, שיקולי יעילות דיונית מחייבים את קיום הדיון בבית המשפט, שכן ממילא קיום הבוררות לא יסתום את הגולל על פני כל טענות הצדדים וטענותיהם כלפי צדדים שלישיים והם יצטרכו להמשיך להתדיין גם כך בבית המשפט.

5.

בפסק דין יסודי ומנומק קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת העמותה למינוי בורר, כאמור. באשר לטענת הסמכות, קבע בית המשפט כי בהסכם הניהול המתוקן נוסחה תניית הבוררות באופן רחב היקף, אשר אינו מתיישב עם הפרשנות המוצעת על ידי החברה. מכל מקום, טענות החברה כי יש לפעול בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם המתוקן בקשר לדמי הניהול היא טענת הגנה אפשרית בידי החברה. אך זו צריכה להיבחן על ידי הבורר, והיא אינה מחריגה מסמכות הבורר כל מחלוקת או טענה שהעלתה העמותה לעניין דמי הניהול. בית המשפט גם דחה את טענת החברה כי העמותה עצמה מודה שהסכם הניהול חסר כל תוקף ולכן תניית הבוררות הכלולה בה חסרה אף היא כל תוקף. טענת העמותה במסגרת כתב התביעה מתייחסת לחברי העמותה ולא לעמותה עצמה, שהיא אישיות משפטית נפרדת. מסיבה זו ומכיוון שטענת היעדר תוקפו של הסכם הניהול נטענה בשולי כתב התביעה, דחה בית המשפט טענה זו. גם טענת החברה כי יש לנהל את ההליך בבית המשפט מאחר שחלק מטענות העמותה פוגעות בשמה הטוב נדחתה. בית המשפט ציין כי התרשם שמדובר בטענות שהעלתה העמותה בשולי תביעתה, הרחוקות מלהיות מרכזיות ונראות קלושות וחסרות ביסוס. עוד ציין בית המשפט כי התרשם שניסיונה של החברה לברר את ההליך בבית המשפט, תכליתו סיכול תניית הבוררות וסרבול התביעה, ולא טיהור שמה הטוב. לבסוף, בית המשפט דחה גם את טענת החברה כי יש לדחות את הבקשה למינוי בורר משום שחלק גדול מטענות העמותה נוגעות באופן ישיר או עקיף להתנהלותם של ספקים וקבלנים אחרים, ובירור טענות אלה יחייב את צירופם להליך כצדדים שלישיים.

מכאן הבקשה שלפַני, בה החברה טוענת כי נפלו שלל שגיאות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולמעשה שבה על הטענות שהעלתה בהתנגדותה למינוי בורר.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תשובת העמותה.

6.

כלל ידוע הוא כי רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית על מינוי בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם "טעתה הערכאה הראשונה בהפעלת החוק או נתפסה לכלל טעות מהותית" (ראו: רע"א 4541/20 פריינד נ' יעקב פופוביץ הרב , פסקה 5 (8.7.2020); רע"א 354/20 גרופ א.ה.ב.א בע"מ נ טלטא בע"מ , פסקה 12 (26.4.2020)). לא כך המצב במקרה דנן. אף אם נפלה שגיאה בהחלטת בית המשפט המחוזי למנות בורר מכוח סעיף 8 לחוק הבוררות – ואינני סבור כך – אין הדבר מצדיק מתן רשות ערעור על ההחלטה. מהבקשה דנא, כפי שהתרשם גם בית המשפט המחוזי, עולה כי החברה עושה כל שלאל ידיה כדי לחמוק מתניית הבוררות הקבועה בהסכם בין הצדדים, תוך טענה כי "קיום בוררות בכפייה ... אינו מחזק את מוסד הבוררות אלא מחליש אותו". ברם, דווקא ניסיונותיה של החברה לחמוק מתניית הבוררות שקבעו הצדדים, הם הם שעשויים להחליש את מוסד הבוררות ועל כן אין ליתן יד לניסיונות מעין אלה.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.