רע"א 1950/20 זוהר יפה נ. יהושע דיאמנט

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) מיום 12.2.2020 בה"פ 52465-01-19 במסגרתה הורה על עיכוב ההליכים בתובענת המבקשים, נוכח קיומו של הסכם בוררות.

הרקע לבקשה והחלטת בית המשפט המחוזי

1.

משה יהודה יפה (להלן: המנוח ) היה נשוי במהלך חייו לשתי נשים: נחמה ודליה. מנישואיו הראשונים לנחמה נולדו למנוח שלוש בנות, משיבות 4-2 (להלן: המשיבות ). מנישואיו השניים לדליה נולדו גם כן שלוש בנות, מבקשות 4-2. נחמה ודליה הלכו גם הן זה מכבר לבית עולמן. דמויות רלוונטיות נוספות לענייננו הן מבקש 1, בנה של דליה מנישואיה הקודמים המשמש כמנהל עזבונה (להלן: זהר ) ומשיב 1, בעלה של משיבה 2 (להלן: עו"ד דיאמנט ).

2.

המנוח נפטר ביום 21.8.2004 ומשיב 5 (להלן: עו"ד פלס ) מונה למנהל עיזבונו בשנת 2005 יחד עם דליה. לאחר פטירת דליה בשנת 2010, מונה עו"ד פלס למנהל יחיד של עיזבון המנוח. בין יתר רכושו של המנוח, אחזקותיו בחברת החלמה ונופש בע"מ (להלן: החברה ), שהיא הבעלים של מקרקעין בנתניה שבו שוכן בית אבות (להלן: המקרקעין ) ובחברות נוספות. המנוח החזיק בשיעור של 99.85% ממניות החברה ודליה החזיקה בשיעור של 0.15% המניות הנותרות.

3.

ביום 24.2.2003 חתמו המנוח והחברה על הסכם שכר טרחה עם עו"ד דיאמנט. בהסכם צוין שעו"ד דיאמנט מטפל בשינוי ייעוד המקרקעין עוד משנת 1991 ובתמורה לטיפול האמור הוא יהיה זכאי, בין היתר, לשכר טרחה בגובה 5% משווי המקרקעין ובשיעור של 2% מתמורת מכירת כל יחידת דיור שתיבנה על המקרקעין. עוד נקבע בהסכם, כי אם החברה תבטל את ההסכם יהיה עליה לשלם את מלוא שכר הטרחה שנקבע (להלן: הסכם שכר הטרחה ). כמו כן, המנוח והחברה העניקו לעו"ד דיאמנט ייפוי כוח בלתי חוזר לייצגם בכל הקשור לשינוי ייעוד המקרקעין.

4.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים רבים בקשר לעיזבון המנוח. במסגרת ההליכים שהתקיימו לפני בית המשפט המחוזי (רמ"ש (מחוזי ת"א) 32210-04-12 ) , הוסכם בין הצדדים ביום 27.9.2012 ובהמשך לכך ביום 14.10.2012 להעביר את הסכסוכים ביניהם להכרעת בורר, השופט (בדימ') י' שנהב (להלן:

הבורר ). להסכמות הצדדים (להלן: הסכם הבוררות ) ניתן תוקף של החלטה ביום 14.10.2012.

5.

בסעיף 5 להסכם הבוררות נקבעה סמכות הבורר כדלקמן:

"בכל הקשור לסמכויות הבורר, הרי סמכויות אלו תהיינה בהתאם למתווה ולמען הסר ספק, מוסכם כי בכל סכסוך שיתגלה בין כל אחד מהצדדים למשנהו, כך גם כל דרישה שתהא לצד זה או אחר בכל הקשור לנושא החברות, הבורר יהיה מוסמך להכריע בכך. כמובן שהדברים מתייחסים גם ביחס לכל סכסוך עתידי שיתגלה, הכול מתוך מטרה לסיים במסגרת בוררות, אחת ולתמיד, את הסכסוך שבין הצדדים".

למרות שניתנו מספר פסקי בוררות לאורך השנים, הליכי הבוררות טרם הסתיימו עד תומם והעיזבון לא חולק בין היורשים.

6.

מכל מקום, בהחלטת דירקטוריון החברה מיום 14.10.2018, אשר נחתמה על ידי עו"ד פלס (שמונה גם לדירקטור החברה), נקבע שהסכם שכר הטרחה שריר וקיים, תוך הפניה להחלטה קודמת של הבורר. בהחלטה נאמר כך:

"2.1

בישיבת הדירקטוריון מיום 29.5.13 הצהיר עו"ד חלפין [היועץ המשפטי של החברות – ד.מ.] כי 'החברה מכירה בתוקפו של ההסכם מפברואר 2003 שנערך בין החברה לבין עו"ד דיאמנט, החברה אישרה את ההסכם'.

2.2.

ביום 9.4.2017 החליט כב' הבורר ... כדלהלן: 'החל מיום 15.5.2017 כל ענייני החברות ינוהלו יחד ע"י שני מנהלים, האחד מר זוהר יפה והשני אילנה (יפה) כהן'.

ברור אם כן, כי לזהר יפה אין יכולת לבטל את ההסכם עם עו"ד דיאמנט ועליו להפנות עתירה בעניין לבורר, שכן כל עוד יש חילוקי דעות בין מר זהר יפה לאילנה כהן, לא יוכל הדירקטוריון לדון מחדש בתוקפו של ההסכם עם עו"ד דיאמנט".

בתגובה להחלטת הדירקטוריון, הגישו המבקשים בקשה בדרך המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשו כי יוצהר שחל איסור על עו"ד דיאמנט לפעול ולייצג את החברה בכל הקשור למקרקעין בהתאם להסכם שכר הטרחה וזאת נוכח ניגוד העניינים או למצער החשש לניגוד עניינים שהוא מצוי בו. המבקשים טענו כי עו"ד דיאמנט נטל חלק בהתדיינות בין הצדדים ובתקופה מסויימת אף ייצג את המשיבות. על כן הוא מצוי בניגוד עניינים כאמור וזכותם כי לא ייכפה עליהם שירות אישי שהם כלל לא מעוניינים בו.

7.

בתגובתם להמרצת הפתיחה המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף

בשלל טענות מקדמיות. בין היתר נטען כי יש לברר את הטענות במסגרת הליך בוררות, נוכח העובדה שבית המשפט נתן פרשנות מרחיבה להסכם הבוררות וקבע זה מכבר כי כל סכסוך שיתגלע בין הצדדים כחלק מסכסוך הירושה יתברר במסגרת הליך הבוררות. המבקשים, מטבע הדברים, דחו את טענות המשיבים, וביחס לטענה כי יש לעכב את ההליך לשם העברתו לבוררות, טענו כי עו"ד דיאמנט אינו צד להסכם הבוררות, אשר חל על תביעות בין היורשים לבין עצמם ואינו חל על תביעות של חלק מהיורשים נגד צד ג', בענייננו עו"ד דיאמנט.

8.

בית המשפט אמנם דחה את בקשתם של המשיבים לסילוק התביעה על הסף, אך קיבל את הבקשה לעיכוב ההליך לשם העברתו לבוררות, בהתאם להסכם הבוררות. בהחלטתו, הסתמך בית המשפט על החלטה קודמת מיום 2.11.2016 של כב' השופט סג"נ י' שנלר ( 32210-04-12 ), בעניינם של הצדדים במסגרת אותו הליך בו הוסכם מלכתחילה על העברת הסכסוך לבוררות כאמור, במסגרתה קבע ביחס להליכי הבוררות בין הצדדים כדלקמן :

"13.

...ברור כי המטרה הייתה כי הבורר יכריע בכלל הסכסוכים שבין הצדדים. יתר על כן... בסופו של יום הוחלט על מתן סמכויות נרחבות ביותר לבורר, האמור להכריע בכל הסכסוכים שעניינם למעשה עיזבון המנוחים, וכשבסופו של יום המטרה שבעקבות הכרעות אלו או אחרות יחולק העיזבון ובאופן שהצדדים לא יידרשו להליכים נוספים.

14.אכן בפן הפורמלי החברות לא היו צד להליכים. אולם, הן לאור כך שעיקר היקף העיזבון קשור לחברות השונות והן לאור הניסוח המפורש אודות סכסוך הקשור לחברות, היה ברור כי הבורר יכריע בסכסוכים שכאלו".

9.

נוכח פרשנות קודמת זו של הסכם הבוררות, קבע בית המשפט כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), שעניינו עיכוב הליכים בבית המשפט והעברת סכסוך לבוררות. בית המשפט התייחס בהחלטתו לעובדה שעו"ד דיאמנט לא היה צד להסכם הבוררות. בהקשר לכך, ציין בית המשפט את ההלכה הנוהגת בנושא בדבר "מעגלי הרחבה" להסכם בוררות, המהווים חריג לכלל שלפיו, ככלל, הסכם בוררות יחייב רק את הצדדים החתומים עליו. נקבע כי עו"ד דיאמנט אינו צד שלישי "רגיל", שכן הוא נשוי למשיבה 2, ומהווה מרכיב מרכזי בטענותיהם של המבקשים. כמו כן, מטענות המבקשים עולה כי היחסים הקשים בין הצדדים והתנהלותו של עו"ד דיאמנט בקשר לסכסוך הירושה, הם שהביאו להגשת הבקשה מלכתחילה. על כן, ונוכח העובדה שהוסכם על ידי הצדדים כי כל המחלוקות ביניהם, לרבות ביחס לחברה, יידונו בבוררות, יש לראות אף בעו"ד דיאמנט, אשר מסכים שהסכסוך יידון בבוררות, כצד להליך הבוררות. מאידך, קבלת עמדת המבקשים משמעה מתן יד להתחמקות ממתווה הבוררות שהצדדים הסכימו עליו ואשר נועד להכריע במכלול חילוקי הדעות ביניהם, לרבות בעניין החברה. כמו כן, המשיבות, אשר ביקשו לעכב את ההליך בבית המשפט לצורך פניה לבורר, הן צד להסכם הבוררות ועל כן הטענה כי מדובר בסכסוך "כנגד צד ג'", כטענת המבקשים, היא טענה מלאכותית. בית המשפט חייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ש"ח לעו"ד דיאמנט ובסכום זהה למשיבות.

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות המבקשים

10.

ראשית, לשיטת המבקשים, המשיבים כלל לא ביקשו את עיכוב ההליכים לשם העברת ההליך לבוררות, אלא התייחסו להליך הבוררות כחלק מדרישתם לסילוק התובענה על הסף בעילות שונות. ללא בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, פשיטא כי לא היה על בית המשפט ליתן סעד שלא נתבקש לתתו. אולם טענתם העיקרית של המבקשים היא כי בית המשפט שגה בפרשנותו של מתווה הבוררות עליו הסכימו הצדדים ובצרפו את עו"ד דיאמנט כצד להליך הבוררות על אף העובדה שהוא אינו צד להסכם הבוררות.

11.

לדידם של המבקשים, אופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי את סעיף 5 לחוק הבוררות, ובפרט בדיקתו האם "קיים הסכם בוררות בין הצדדים", מערב בין שאלת בקשת עיכוב ההליכים ומי מוסמך להגישה לבין שאלת צירופו של צד שאינו חתום על הסכם הבוררות להליך. לטענתם שגה בית המשפט בצורת הבחינה האמורה, לא ניתח כראוי את התנאים לצירוף צד להליך והניח א-פריורית את צירופו של עו"ד דיאמנט כדי לבחון את שאלת בקשת עיכוב ההליכים. בענייננו, ניגוד העניינים של עו"ד דיאמנט אינו עונה על העילות המוכרות בדין לצירופו כצד להליך, ומשכך שגה בית המשפט כשהחליט לצרפו כאמור.

12.

כחיזוק לטענתם כי לא היה מקום לצרף את עו"ד דיאמנט להליך הבוררות ולעכב את ההליכים בתובענה שהגישו, מצביעים המבקשים על כך שהלכה למעשה הליך הבוררות הסתיים זה מכבר. זאת לאחר שביום 29.6.2017 פסק הבורר כי לא יוגשו תביעות על ידי הצדדים לבוררות לאחר יום 31.7.2019 ובימים 1.5.2019, 18.7.2019 ו-16.12.2019 ניתנו שלושה פסקי בוררות, אשר הביאו לסיומו של שלב בירור התובענות והטענות שיש לצדדים בהליך. כעת, כל שנותר לעשות בהליך הבוררות הוא לחלק את עיזבון המנוח בין הצדדים. על כן, שגה בית המשפט כשקבע כי יש לדון בעילת התובענה, המופנית רק כלפי עו"ד דיאמנט ולא כלפי מי מבין היורשים האחרים, בהליך בוררות המצוי בשלביו הסופיים. לבסוף, המבקשים אף טענו כי יש לבטל את חיובם בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

13.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בתי משפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (ראו לאחרונה: רע"א 354/20 גרופ א.ה.ב.א בע"מ נ' טלטא בע"מ , פסקה 12 (26.4.2020); רע"א 1662/20 מוסיוף נ' חברת יהלומי אלול בע"מ , פסקה 14 (19.4.2020)). יתרה מכך, החלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש (ראו למשל: רע"א 959/20 נהריה – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' פרידמן , פסקה 7 (3.5.2020); רע "א 3313/18 אברמוביץ נ' גלית , פסקה 7 (16.5.2018); רע"א 8764/17 מזרחי נ' קרן מרומים , פסקה 7 (12.12.2017)) . הבקשה שלפנַי אינה עומדת באמות מידה אלה, והמבקשים אינם טוענים כי עניינם מעורר סוגיות עקרוניות. כל טענותיהם מתמצות בכך שבית המשפט שגה בהחלטתו לעכב את תביעתם ולאפשר את העברתו של ההליך לבוררות. ברם, שגיאה של בית המשפט ביישום הדין – אף אם הייתה כזו – אינה מצדיקה קבלת בקשת רשות ערעור (ראו: רע"א 8111/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (31.10.2016); רע"א 4298/14 מגדלי אמריקנה 2008 בע"מ נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ , פסקה 3 (1.7.2014) ).

14.

בבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי לעמדתי לא נפלה שגיאה ביישום הדין על ידי בית המשפט המחוזי. אין חולק כי עו"ד דיאמנט אינו צד להסכם הבוררות, וככלל, הסכם בוררות מחייב רק את הצדדים החתומים עליו נוכח העובדה שהליך הבוררות יונק חיותו מהסכמת הצדדים. ברם, לעיקרון יסוד זה קיימים חריגים, "מעגלי הרחבה", עליהם עמד בית משפט זה ברע"א 3925/12 רונן נ' עו"ד יובל כהן

(17.6.2013) (להלן: עניין רונן )). לענייננו ובשינויים המחויבים, רלוונטי מעגל ההרחבה השלישי שנדון בעניין רונן :

" מעגל ההרחבה השלישי הוא המרחיק לכת ביותר מבחינת עקרון היסוד של הסכמת הצדדים לבוררות, שכן הוא מתייחס לאותם מקרים בהם לא עולה מהסכם הבוררות כי יש לצרף צד מסוים לבוררות ואותו אדם הנדרש להליך הבוררות אינו חליף של אחד הצדדים המקוריים. ואולם, הצדקתו של מעגל זה גם הוא נעוץ ביסוד הסכמת הצדדים ונראה כי מטרתו היא למנוע מצדדים לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות לו הסכימו מהותית בטענות פורמליסטיות ... המקרים האופייניים ביותר למעגל זה הינם אלו בהם מתבקש צירופם של מי שקשורים בקשר הדוק לאחד הצדדים החתום על הסכם הבוררות אך עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת מפריד ביניהם" (שם, פסקה 14).

15.

בענייננו, כפי שעולה מטענות המבקשים, העסקתו של עו"ד דיאמנט בחברה וניהולה של החברה באופן כללי, קשורים בטבורם לסכסוך בין הצדדים בכל הנוגע לעיזבונו של המנוח, שאחזקותיו בחברה הן חלק משמעותי מעיזבונו. כך גם עולה מנוסחו של הסכם הבוררות בין הצדדים, בו נקבע כאמור כי "...גם כל דרישה שתהא לצד זה או אחר בכל הקשור לנושא החברות, הבורר יהיה מוסמך להכריע בכך". גם החלטת הדירקטוריון מיום 14.10.2018, המפנה להחלטת הבורר בקשר להסכם שכר הטרחה עם עו"ד דיאמנט, בה נקבע כי בקשה לביטולו של ההסכם יש להפנות לבורר, תומכת בפרשנות בית המשפט המחוזי. שכן ממנה עולה כי גם הבורר, הבקי בהליכים בין הצדדים, סבור כי הנושא חוסה תחת הסכם הבוררות ומצוי בסמכותו. כמו כן, לא ניתן להתעלם מקשר הנישואין של עו"ד דיאמנט עם משיבה 2, המכניס אותו, הלכה למעשה, אל תוכו וקרבו של הסכסוך המשפחתי בין הצדדים. עולה אפוא כי ניסיונם של המבקשים להציג את תובענתם כמנותקת מסכסוך הירושה המתנהל במסגרת הליך הבוררות הוא די מלאכותי. אדרבה, דומה כי קבלת טענתם היא היא שתביא דווקא לפיצול וסרבול ההליך. עוד אעיר, כי לרוב ההתנגדות לצירופו של צד שאינו חלק מהסכם הבוררות מגיעה מהצד שצורף בעל כרחו להליך בוררות לא לו ולא מבעל הדין שבחר להיות צד להסכם בוררות. התנגדותם של המבקשים להפניית הסכסוך לבוררות, ללא הסבר ממשי להתנגדותם זו, אומרת דרשני.

16.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי ממש בטענות המבקשים כי לא היה מקום להעביר את הדיון לבוררות, מפני שהדבר לא התבקש באופן מפורש במסגרת תגובת המשיבים לבקשה, או כי אין זה ראוי להעביר את הליך הבוררות מפני שהוא לקראת סיום. עיון בתגובת המשיבות מיום 27.1.2019 שהוגשה להמרצת הפתיחה המתוקנת מגלה כי הן טענו ב"רחל בתך הקטנה" (סעיף 12 לתגובה) כי יש לדחות את התובענה מפאת קיומו של הסכם בוררות. באשר לסיום הליך הבוררות התלוי ועומד בין הצדדים, הרי שאין בכך כדי להשפיע על המשך הליך הבוררות בעניינו של עו"ד דיאמנט, אף אם העניינים האחרים השנויים במחלוקת בין הצדדים כבר הוכרעו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.