רע"א 8764/17 שמעון מזרחי נ. קרן מרומים

שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 23871-11-15, שניתנה ביום 8.10.2017 על-ידי השופטת ח' פלינר .

1.

מר שמעון מזרחי הוא יזם נדל"ן (להלן:

מזרחי ). בחודש יוני 2013 ניהל מזרחי משא-ומתן עם אגודת כפר חב"ד (להלן: האגודה ), ביחס למקרקעין שהאגודה היא בעלת הזכויות בהם (להלן: המקרקעין ), ואשר היו משועבדים, בתקופה הרלבנטית, לטובת "קרן מרומים" (להלן: הקרן ). כחלק מהמשא-ומתן הציע מזרחי לשפץ מבנים הקיימים על המקרקעין ולשנות את ייעודם. האגודה הסכימה למיזם בכפוף לכך שייפרע החוב לטובת הקרן שבגינו נוצר השעבוד על המקרקעין.

2.

בהמשך להסכמות הנ"ל, נכרת הסכם משולש בין חברה מטעמו של מזרחי, האגודה והקרן. בסעיף 21 להסכם נקבעה תניית

בוררות לפיה: "האגודה והחברה מסכימות בזה כי בכל מחלוקת שתהיה ביניהם, יכריע הגה"ח

המרא דארתא

דכפר חב"ד והחלטתו היא סופית, ואין לשום צד רשות לערער עליה, אולם בהסכמתו יפנו הצדדים לבית דין רבני חב"ד" (להלן בהתאמה: ההסכם המשולש ו- תניית הבוררות בהסכם המשולש ) .

3.

בחלוף זמן קצר ביקשה הקרן להצטרף למיזם כשותפה. לאחר משא ומתן, נחתם בין מזרחי לבין הקרן הסכם נוסף, בו הוגדרה הקרן כשותפה במיזם. בסעיף 8 להסכם נקבעה תניית

בוררות שלפיה: "בכל מחלוקת בין הצדדים יפסוק מי שימונה על ידי ועד רבני חב"ד" (להלן בהתאמה: הסכם השותפות ו- תניית הבוררות בהסכם השותפות ).

4.

בשלב מסוים עלתה מערכת היחסים המשולשת בין הצדדים על שרטון. על רקע זה הגיש מזרחי תביעה לבית המשפט המחוזי נגד האגודה, הקרן ומנהל הקרן, מר משה שילת (להלן: שילת ). בכתב התביעה התייחס מזרחי לקיומן של תניות הבוררות הנ"ל, אך טען כי אין להפעילן ואין להעביר את הסכסוך לבוררות, וזאת מפני שהתגלה לו שהקרן ומייסדיה הם תורמים מהותיים של תנועת חב"ד, ומשכך לא ניתן להעביר את הסכסוך להכרעת גורמים המשויכים לחב"ד. בתגובה לכתב תביעה, הגישו הקרן ושילת בקשה לבית המשפט להפעיל את תניית הבוררות הקבועה בהסכם המשולש, כלומר להעביר את הסכסוך לבוררות שתוכרע לפני הרב הראשי של כפר חב"ד, ולחילופין לפני בית הדין הרבני של חב"ד.

5.

בית המשפט המחוזי התייחס בנפרד לשתי תניות הבוררות שקיימות בהסכם המשולש ובהסכם השותפות.

אשר לתניית הבוררות המופיעה בהסכם המשולש; בית המשפט המחוזי הבהיר כי תנייה זו מתייחסת לפי לשונה לאגודה ולמזרחי בלבד, וממילא היא לא יכולה להיות מופעלת ביחס לקרן ולשילת . יתר על כן, נקבע כי מתקיים "טעם מיוחד" לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), המצדיק שלא להפעיל את תניית בוררות זו כלל ועיקר. הוסבר כי לפי התניה, הסכסוך אמור לעבור להכרעת הרב הראשי של כפר חב"ד ולחילופין לפני בית הדין הרבני של חב"ד; ואולם הוּכח, במידה הנדרשת להליך זה, כי התקיימו קשרים כספיים בין הקרן ושילת לבין גורמי חב"ד. נפסק, כי עוצמת והיקף הקשרים; סכומי התרומות וההעברות הכספיות בין הקרן לבין גורמי חב"ד; מעמדם של האנשים המעורבים; ועוד, מצדיקים יחדיו במצטבר שלא להעביר את הסכסוך להכרעה לפי המנגנון שנקבע בתניית בוררות זו.

אשר לתניית הבוררות המופיעה בהסכם השותפות; בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום לאוכפה. צוין כי בניגוד לתניית הבוררות המופיעה בהסכם המשולש, תניית בוררות זו חלה לפי כוונת הצדדים גם על הקרן ושילת . עוד צוין, כי לפי תניית בוררות זו, הבוררות לא אמורה להתנהל לפני גורמי חב"ד, אלא בפני גורם חיצוני אחר , שלא יהיה קשור לחב"ד אלא רק ימונה על ידי ועד רבניה . בכפוף לנתון זה, נקבע כי אין מניעה להפעיל את תניית

הבוררות, תוך שהודגש כי חזקה על ועד רבני חב"ד שימנה כראוי גורם אובייקטיבי שידון בסכסוך. הובהר כי יש להניח שיאותר בורר שמינויו יהיה מקובל על הצדדים, וכי בכל מקרה, לאחר שימונה בורר כאמור, תהא פתוחה בפני הצדדים הזכות להשיג על בחירתו, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבוררות. נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כי הסכסוך כולו יִדון לפני בורר שימונה על ידי ועד רבני חב"ד.

6.

נגד החלטת בית המשפט המחוזי מונחות לפנַי שתי בקשות רשות ערעור.

בקשת רשות הערעור האחת, רע"א 8764/17, הוגשה מטעמו של מזרחי. בתמצית ייאמר כי לטענת מזרחי, לא היה מקום להפעיל את תניית הבוררות המופיעה בהסכם השותפות. לגישתו, ככל שנקבע כי קיים ניגוד עניינים בין הקרן ושילת

לבין גורמי חב"ד, פשיטא שלא ניתן היה לאפשר לגורמי חב"ד לקבל כל החלטה בעניין הסכסוך – לרבות בעניין מינוי בורר חיצוני. עוד טוען מזרחי כי לא היה מקום להפעיל את תניית הבוררות שמופיעה בהסכם השותפות, גם מכיוון שהדבר כלל לא התבקש בבקשה לעיכוב ההליכים.

בקשת רשות הערעור השנייה, רע"א 8794/17, הוגשה מטעמם של הקרן ושל שילת . בתמצית ייאמר כי אלו סבורים כי יש להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לקבוע כי יש להפעיל את תניית הבוררות הקבועה בהסכם המשולש, ובהמשך לכך להורות כי הסכסוך יועבר להכרעה לפני הרב הראשי של כפר חב"ד, ולחילופין לפני בית הדין הרבני של חב"ד.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שהוצגו בשתי בקשות רשות הערעור, ולאחר שקראתי לעומק את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין שתי הבקשות להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובות. "כידוע, החלטה הנוגעת לעיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות , נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה אלא אם נפלה בה טעות של ממש" (רע"א 5525/17 סמולקין נ' כרמל , פסקה 4 (6.8.2017); וראו גם: רע"א 869/17 קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ נ' עד עד חברה לנאמנות בע"מ

(29.1.2017);

רע"א 1494/16

חברה ישראלית למובילים בע"מ נ' טרקס יונייטד קינגדום

לימיטד , פסקה 10 (5.5.2016);

רע"א 1030/15

דדון נ' חדד , פסקה 5 (18.8.2015); רע"א 1027/16 גלובל מותגים בינלאומיים בע"מ נ'

life style licensing B.V , פסקה 4 (18.2.2016);

רע"א 4229/15

ברזסקי נ' רוזנטל , פסקה 10 (10.11.2015); רע"א 4809/15 בונייך בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' מאיר , פסקה 6 (16.7.2015)). במקרה דנן הכרעת בית המשפט המחוזי אינה מגלה "טעות של ממש" המצדיקה מתן רשות ערעור. מדובר בהחלטה מעמיקה, מפורטת ויסודית, אשר נבחנו במסגרתה כלל טענות הצדדים, לכאן ולכאן, נקבעו בה קביעות עובדתיות (שבית משפט זה לא ימהר להתערב בהן, ודאי שלא בגדר ערעור ברשות), וניתנה התייחסות גם לכלל הקשיים הנובעים מנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אחד לאחד. אף אם בית המשפט יכול היה להכריע אחרת, ובכלל זה אף לקבוע את זהות הבורר בעצמו, לא ניתן לומר כי החלטתו מגלה "טעות של ממש". אכן, אפשרי גם התרחיש – אותו ציין בית המשפט המחוזי – כי מינוי של בורר חיצוני על ידי ועד רבני חב"ד לא יהיה בהכרח מינוי פגום; ואף אם פגום יהיה, יש לזכור כי פתוחה לצדדים הדרך להשיג עליו כבר בפתח הליך הבוררות באמצעות הגשת בקשה לפי סעיף 11 לחוק הבוררות. אוסיף ואציין, כי במידה ותוגש בקשה לפי סעיף 11 לחוק הבוררות, שמור לבית המשפט המחוזי שיקול דעת מלא, וברשותו אף להורות על מינוי בורר חליף לפי סעיף 12 לחוק הבוררות, ככל שיסבור כי המינוי מעורר ספק כלשהו בדבר האובייקטיביות של הבורר (ראו והשוו: סמדר אוטולנגי

בוררות דין ונוהל 523-522 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)).

אבקש להבהיר: מינוי של הבורר אמנם נתון להכרעת ועד רבני חב"ד. יחד עם זאת, וכפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, מצופה כי ייבחר בורר חיצוני שאינו קשור בקשרים ישירים או עקיפים לחב"ד; ומצופה כי ייעשו מאמצים על מנת למנות בורר שיהיה מקובל על הצדדים. יש לזכור כי בירורו של הסכסוך מצוי בשלב מקדמי, והאינטרס של שני הצדדים הוא שהגורם שיכריע בו יזכה לאמונם, וההליך יוכל להתנהל ללא רעשי רקע הקשורים לזהותו של הבורר.

כאמור, בנסיבות, איני סבור כי ניתן לומר ששיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הופעל באופן שמגלה "טעות של ממש" ואשר מחייב התערבות ערעורית .

8.

שתי בקשות רשות הערעור נדחות. אין צו להוצאות.