רע"א 1027/16 רע"א 1027/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתא"ק 555448-05-15, שניתנה ביום 6.1.2016 על-ידי השופטת ד"ר ד' אבניאלי .

1.המבקשת הגישה נגד המשיבים תביעה כספית. המשיבים ביקשו לעכב את ההליך נוכח תניית בוררות בהסכם שנכרת ביניהם, לפיה יש לברר את הסכסוך במדינת הולנד, לפי כללי מוסד הבוררות ההולנדי ( Netherland Arbitration Institute ). המבקשת התנגדה לבקשה, בטענה כי ההסכם שבו נכללה תניית הבוררות בוטל על-ידי המשיבים, ובנוסף המשיבים ויתרו בהתנהגותם על תחולת הדין הזר. לחילופין ביקשה המבקשת כי בית המשפט יפעיל את סמכותו, ויורה על בירור ההליך בישראל.

2.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ועיכב את ההליכים לפניו, בקבעו כי תניית הבוררות בהסכם מפורשת וברורה, ולפיה יש להעביר את הסכסוך לבוררות בהולנד. בית המשפט ציין, כי במקרה דנן מתקיימים שלושת התנאים הנדרשים לעיכוב הליכים, לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, (להלן:

חוק הבוררות ). זאת, שכן מדובר בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ; חלה על הבוררות אמנה בין-לאומית

שישראל צד לה; ואותה אמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים . פורט כי מדינת ישראל היא צד לאמנת

ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 ,

וכי סעיף 2(3) לאמנה זו קובע כי ככלל יש להפנות את בעלי הדין לבוררות חוץ לפי בקשתם, למעט במקרים חריגים שבהם ההסכם " בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר ביצוע ". במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי אמנם הועלו טענות בדבר ביטול ההסכם, ואולם קיימות מחלוקות בנדון. בנסיבות אלה, נקבע שיש לברר את טענות הצדדים במקום ובדרך שהוסכמו מראש – דהיינו, בהליך בוררות בהולנד. בית המשפט דחה את טענות המבקשת בדבר קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מכלל זה. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בהתנהגות המשיבים כדי לאיין את הסכמת הצדדים להעביר את ההליך לבוררות בהולנד או כדי לשלול את תחולת הדין הזר על הסכסוך.

מכאן בקשת רשות הערעור דנן.

3.לטענת המבקשת, לא מתקיימים במקרה הנדון התנאים המנויים בסעיף 6 לחוק הבוררות לצורך העברת הסכסוך לבוררות חוץ. לגישתה, הכלל הקבוע בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק אינו חל, ויש לפעול לפי החריג לו, זאת מכיוון שההסכם נשוא הסכסוך בוטל . לחילופין טוענת המבקשת, כי יש להורות על בירור הסכסוך בישראל מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט שלא לעכב את ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, זאת בשל טעמים מיוחדים המתקיימים במקרה דנן. בהקשר זה מעלה המבקשת טענות רבות לתמוך בגישתה, כשלעמדתה שיקולי יעילות, שיקולים שבהגיון, שיקולי תום לב, והתנהלות המשיבים לאורך שנים רבות, תומכים כולם במסקנה כי יש לברר את הסכסוך במדינת ישראל. יצוין כי המבקשת שבה גם על טענתה כי יש לקבוע כי הדין החל על המקרה הוא הדין הישראלי ולא דין זר, כאשר לדידה המשיבים ויתרו על תחולת הדין הזר, כפי שעולה, בין היתר, ממכתב ששלחו לה.

4.דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.

רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבות ערעורית משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ ראו, למשל: רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי , פסקה 17 לפסק דיני (5.5.2010); רע"א 1714/15 וולק נ' זייבלד , פסקה 9 (28.4.2015) ].

דברים אלו נכונים בפרט כשהחלטתו של בית המשפט המחוזי עוסקת בעיכוב הליכים מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות. לא אחת נפסק, כי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהקשר זה הוא רחב, ובהתאם, התערבות ערעורית שמורה אך ורק למקרים שבהם נפלה "טעות של ממש" בהחלטת הערכאה דנן [ ראו רע"א 1030/15 דדון נ' חדד , פסקה 5 (18.8.2015), (להלן: עניין דדון )].

בענייננו, המבקשת לא מעלה בבקשתה כל שאלה עקרונית או הלכתית. בעיקרו של דבר, בקשתה היא שבית משפט זה ייתן את דעתו לגבי כלל טענותיה אשר נבחנו זה מכבר על-ידי בית המשפט המחוזי. הטענות העולות בבקשה מתרכזות בכך שבית המשפט המחוזי לא יישם כדבעי את הדין המצוי – דהיינו סעיפים 5 ו-6 לחוק הבוררות, והוראות אמנת ניו-יורק – על נסיבות המקרה. לא נטען, ולו בדוחק, כי עולה שאלה עקרונית, או פרשנית-כללית לגבי הוראות דין אלה. בכך, בכל הכבוד, המרחק בין הטענות העולות בבקשה לבין אמת המידה שנקבעה בפסיקה למתן רשות ערעור בענייני בוררות הוא רב . לא התרשמתי כי הבקשה מצדיקה התערבות גם משיקולי צדק, או עיוות דין, ומשכך מסקנתי היא כי דינה להידחות.

5.למעלה מן הצורך, אעיר בקצרה בלבד, כי לא אחת נפסק, ביחס להוראות סעיפים 6-5 לחוק הבוררות ש" יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג " [ראו למשל: רע"א 3331/14 Siemens AG

(חברה זרה) נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פסקה 16 (13.8.2014)]. בענייננו המבקשת סבורה כי יש לסטות מהכלל ולהימנע מעיכוב הליכים, בין היתר משום שההסכם שבו קיימת תניית הבוררות, בוטל. ואולם, גם אם ההסכם בוטל לא נובעת מכך בהכרח המסקנה כי תוקפה של תניית הבוררות בו פג. בעבר נזדמן לי להבהיר את הסוגיה, והדברים יפים גם הפעם:

"ככל שכוונת המבקשים היתה כי אין לעכב את ההליך מן הטעם שהסכם הרכישה בטל או בוטל – בשונה מטענות הנוגעות להשתכללות הסכם הרכישה או לעמידת תניית הבוררות בתנאי אמנת ניו-יורק – הרי שכבר נקבע כי 'יכול ההסכם הכללי לפקוע בנסיבות שבהן ההסכם הופר ובוטל. במקרה כזה, לא יפקע תוקפה של תניית הבוררות, שהרי יש להניח שתניית הבוררות נועדה בדיוק למקרה כזה, שבו ההתדיינות נוגעת להפרת החוזה' [ראו: רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES

נ' אלבקס וידאו בע"מ , פסקה 32 (12.4.2010)]. במ קרים שבהם בטל לכאורה ההסכם הכללי, הרי ש'ניתן להפעיל את 'כלל העיפרון הכחול' הקבוע בסעיף 19 לחוק החוזים, שלפיו ניתן להפריד בין החלקים הפסולים שבחוזה לבין החלקים התקפים שרק הם יישארו בתוקף' , והכוונה באחרונים לתניית הבוררות [ שם , פסקה 33]" [ עניין דדון , פסקה 7].

כאמור לעיל, איני סבור כי במקרה דנן ניתן לומר כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לעכב את ההליכים, ולבטח אין לומר שנפלה "טעות של ממש" בהחלטתו. לא התרשמתי כי גם יתר הטענות שאותן העלתה המבקשת מצדיקות היעתרות לבקשה למתן רשות ערעור.

6.הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.