רע"א 8111/16 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 21.9.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 31645-04-16 (כב' השופטים נ' בן אור , ר' וינוגרד

ו -א' דראל ), בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו מיום 23.3.2016 של בית משפט השלום בירושלים בת"א 8949-03-13 (כב' השופטת מ' שרביט ), במסגרתו נקבע כי המבקשת 2 חבה בפיצוי המשיב בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות שתי תאונת דרכים בהן היה מעורב.

במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, באופן שיעוכב תשלום הסכום שעוכב על-ידי בית המשפט המחוזי עם הגשת ערעור המבקשים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסקו בערעור, בסך כולל של 882,026 ש"ח.

רקע והליכים קודמים

1.המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במסגרת שתי תאונות דרכים נפרדות שאירעו ביום 14.3.2009 (להלן: התאונה הראשונה ) וביום 4.1.2012 (להלן: התאונה השנייה ). הצדדים לא היו חלוקים על חבות המבקשת 2 לשאת בנזקיו של המשיב בגין שתי התאונות, כך שהמחלוקת בבית משפט השלום התמקדה בשאלת הנזק בלבד, ובעיקר בקביעת שיעור נכותו של המשיב בתחום הפסיכיאטריה. בית המשפט אימץ במלואה את חוות דעתה של המומחית בתחום הפסיכיאטרי שמונתה על-ידו (להלן: ד"ר פרחאת ). ד"ר פרחאת קבעה למשיב נכות נפשית צמיתה בשיעור של עשרה אחוזים בגין התאונה הראשונה ובשיעור של עשרים אחוזים נוספים בגין התאונה השנייה (שיעור כולל של שלושים אחוזים), וזאת לפי תקנה 34(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ). לשלמות התמונה יצוין, כי בית המשפט אימץ את חווׂת הדעת מטעם המומחים שמונו בתחומי האורתופדיה ורפואת הפה והלסת, כאשר במסגרת האחרונה נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של חמישה אחוזים כתוצאה מהתאונה הראשונה. כמו כן, בית משפט השלום הסתמך על עדויות המשיב והעדים מטעמו. יצוין, כי בתום שמיעת הראיות עתרה המבקשת 2 למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, או לחלופין לביצוע בדיקה חוזרת של המשיב על-ידי ד"ר פרחאת, וזאת בטענה כי לא היו בידיה בעת עריכת חוות הדעת מלוא החומרים האובייקטיבים בעניינו של המשיב. בית משפט השלום דחה בקשה זו במסגרת פסק דינו, בקבעו כי ממצאי חוות דעתה של ד"ר פרחאת התאימו לתשתית העובדתית שעלתה מהעדויות מטעם המשיב, שנמצאו מהימנות.

בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט למשיב נכות בשיעור של 14.5 אחוזים בגין התאונה הראשונה ובשיעור של עשרים אחוזים בגין התאונה השנייה. בהתחשב במכלול נתוני המשיב, נפסקו לו פיצויים בסך של 1,298,499 ש"ח במסגרת ראשי הנזק השונים – ובכללם הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות – בצירוף הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

2.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו השיגו בעיקר על שיעור הנכות הפסיכיאטרית שנקבעה למשיב ועל דחיית בקשתם לקיים בדיקה פסיכיאטרית נוספת נוכח הצגת נתונים שלא עמדו לנגד עיני ד"ר פרחאת עובר למתן חוות דעתה. המשיב הגיש ערעור שכנגד על מיעוט הסכום שנפסק לו, אך חזר בו מערעורו בהמלצת בית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים בגדר הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בקבעו כי פסק דינו של בית משפט השלום מנומק ומבוסס על הראיות שהובאו בפניו, כך שאין מקום להתערב בקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית.

הבקשה

3.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי עניינם של המבקשים מעורר שאלה עקרונית באשר לנסיבות בהן על בית המשפט להורות על בדיקה חוזרת של תובע-ניזוק על-ידי מומחה מטעם בית המשפט. לטענת המבקשים, קיימות ראיות אובייקטיביות בעניינו של המשיב שלא היו בידיה של ד"ר פרחאת בעת עריכת חוות דעתה, המתייחסות, בין היתר, להתקדמות המשיב בלימודי התואר עובר לתאונות ולהיקף תעסוקתו לאחר כל אחת מהן. לגישתם של המבקשים, היה בראיות אלה כדי להשפיע על מסקנות חוות הדעת הפסיכיאטרית, שכן חוות דעתה של ד"ר פרחאת נערכה על-סמך דבריו של המשיב בלבד. משכך, המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט השלום כשקבע את שיעור נכותו של המשיב מבלי שנזקק לבדיקה חוזרת או נוספת שתביא בחשבון גם את הראיות החדשות שהציגו המבקשים. מכל מקום נטען, כי מכיוון שחוות דעתה של ד"ר פרחאת ניתנה על-יסוד נתונים שאינם משקפים נאמנה את מצבו של המשיב, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, והיה על ערכאת הערעור להורות למצער על בדיקה חוזרת. כמו כן, המבקשים גורסים כי נוכח הסתירות בין הראיות האובייקטיביות בעניינו של המשיב לבין הנמסר על-ידו לד"ר פרחאת, ראוי לגרוע ממהימנותו וממשקל העדויות מטעמו.

בנוסף, המבקשים משיגים על אופן קביעת שיעור הנכות על-ידי ד"ר פרחאת, בטענם כי בהתחשב בראיות שהוגשו לערכאה הדיונית, המשיב אינו עומד בתנאי תקנה 34(ב)(4) לתקנות. כמו כן, המבקשים טוענים כי שגה בית משפט השלום בהערכת הראיות שהונחו לפניו לצורך קביעת נזקי המשיב, שכן הפיצויים שנפסקו לו במסגרת ראשי הנזק השונים אינם תואמים את שיעור הנכות התפקודית שנקבע לו.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982 )). המבקשים עותרים לקביעת אמות מידה לביצוע בדיקה חוזרת על-ידי מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, וסבורים כי מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". ואולם, הוראה בדבר עריכת בדיקה חוזרת היא פרי בחינת סבירות העניין במסגרת הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה לגופו, ולא יעלה בידי בית משפט זה לקבוע קריטריונים נוקשים היפים לכל מצב. ברי שכאשר משתכנע בית המשפט כי המומחה לא הביא בחשבון נתונים שונים שיש בהם כדי להשפיע על קביעת שיעור הנכות, יש מקום להורות על בדיקה חוזרת, או להורות כל הוראה אחרת שתביא לכך שבית המשפט ישתכנע שחוות הדעת אכן משקפת את מצב הניזוק לאשורו. ואולם, הצורך במתן הוראה כאמור הוא תלוי הקשר ונסיבות, ואין מדובר בשאלה שיש לה השלכות רוחב עקרוניות. כך, למשל (ונראה שכך סבר בית משפט השלום במקרה דנא), יכול וראיות אחרות שהונחו בפני בית המשפט יבססו את מסקנת המומחה מבלי שיהיה צורך בבדיקה חוזרת, שכן יהיה בהן כדי לענות על הקושי שלכאורה עורר הנתבע כאשר הצביע על נתונים שלא נשקלו על-ידי המומחה.

במקרה דנא, נחה דעתו של בית משפט השלום כי היה ניתן להכריע בדבר שיעור נכותו של המשיב והפיצוי הנפסק לו על-סמך חומר הראיות שהונח בפניו – לרבות החומרים שהוגשו לאחר עריכת חוות דעתה של ד"ר פרחאת – מבלי להזדקק לבדיקה חוזרת.

על כן, בקשה זו אינה אלא השגה על המסקנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית כלפי טיב הראיות ומשקלן, שיעורי נכותו של המשיב והיקף הפיצוי, עניינים מובהקים שבעובדה . ברי כי אין מקום לדון בטענות מסוג זה, טענות "ערעוריות" במהותן, ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 3777/16 פלונית נ' איילון חב' לביטוח (11.8.2016); רע"א 2782/16 פלונית נ' פלונית (28.7.2016)). מה גם, שלא בהכרח מדובר בצורך בבדיקה רפואית חוזרת, ונראה כי עסקינן לאמיתו של דבר בבקשה שבית המשפט או המומחית ישקלו מחדש את המסקנות בדבר שיעור הנכות הנפשית, נוכח הראיות הנוספות בעניינו של המשיב שהציגו המבקשים. יודגש, כי הראיות החדשות שהוצגו אינן מעידות באופן ישיר ומוחלט על מצב נפשי שונה מזה שנקבע בחוות הדעת של ד"ר פרחאת (בשונה, לדוגמה, מראיה שלפיה הניזוק, שטען שאין הוא מסוגל ללכת, נצפה הולך).

אוסיף ואומר, כי אף אם נפלה טעות באופן קביעת הממצאים העובדתיים בעניינו של המשיב או בכל הקשור להערכת שיעור הנכות וחישוב היקף הפיצוי – ואיני קובע שאכן כך הדבר – נפסק לא אחת בבית משפט זה כי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא נועד לתיקון שגיאה ביישום הדין (ראו: רע"א 7706/13 מעונות שטנד בע"מ נ' ויסט , פסקה 6 (4.12.2013); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב

(3.9.1996)). דיון בערכאה שלישית לא יתאפשר לשם תיקון טעויות פרטניות ביישום הדין או בהערכת הראיות, אלא אם מדובר בסוגיה שיש לה השלכות אל מעבר לעניינם של בעלי הדין.

נוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. משנדחתה הבקשה, ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.