רע"א 7706/13 מעונות שטנד בע"מ נ. אסנת ויטס

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ק' ורדי , י' אטדגי ו ח' ברנר ) אשר דחה ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' קורן ) שמצידו דחה תביעה שהגישה המבקשת לסילוק ידה של המשיבה מדירה שבבעלותה.

1.

המבקשת היא חברה פרטית שהתאגדה בשנת 1944. בשנה זו היא רכשה בניין בתל אביב ונרשמה כבעליו. מר אברהם זומפר ז"ל החזיק בכל מניותיה החל משנת ייסודה ועד שנפטר בשנת 1989, שאז הועברו 75% ממניותיו לביתו, אדית זומפר ו-25% למר יגאל זומפר. גב' זומפר ניהלה את החברה עד שנקלעה לקשיים והוכרזה חסויה, ובשנת 1999 מונה כונס לנכסיה. ביום 20.1.2010 רכשו בעלי המניות הנוכחיים את מניותיה של גב' זומפר והיו לבעלי השליטה במבקשת.

במהלך שנות ה-40 של המאה הקודמת, נחתם הסכם שכירות מוגנת שלפיו שכר אליעזר ציגל ז"ל מהמבקשת דירה בבניין האמור (להלן בהתאמה: אליעזר ו הדירה ). יחד עמו התגוררו בדירה רעייתו, פרל ציגל ז"ל (להלן: פרל ), ולימים גם בתם, ממל ויטס ז"ל (להלן: ממל ), ובעלה, יהודה ויטס ז"ל (להלן: יהודה ), שהמשיבה היא בתם. המשיבה מתגוררת אפוא בדירה מאז שנולדה. בשנת 1958, או בסמוך לכך, רכשו אליעזר ופרל דירה אחרת ועברו להתגורר בה, ומאז דרו בדירה דנא הורי המשיבה (ממל ויהודה) והיא עצמה. אליעזר נפטר בשנת 1963; פרל נפטרה בשנת 1967; ממל נפטרה בשנת 1987; ויהודה נפטר בשנת 2005.

משעזבו אליעזר ופרל את הדירה בשנת 1958 כאמור, הגישה המבקשת תביעת פינוי נגד אליעזר (כדייר מוגן) ונגד ממל (כמחזיקה) בטענה שאליעזר נטש את המושכר. התביעה נדחתה משנמצא שממל זוכה להגנת "הזדהות החזקות" (להלן: פסק הדין הישן ).

2.

בשנת 2010 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעת פינוי נגד המשיבה בסדר דין מקוצר. המבקשת טענה כי המשיבה אינה דיירת מוגנת; כי היא פלשה לדירה ומחזיקה בה שלא כדין; וכי המבקשת סברה בטעות, על סמך מצג שהציגה לה המשיבה, כי האחרונה היא דיירת מוגנת בדירה, בעוד שבפועל לא נכרת עמה הסכם. מנגד טענה המשיבה כי היא דיירת מוגנת המתגוררת בדירה מאז שנולדה; כי מעמדה ככזו לא היה שנוי במחלוקת מעולם; וכי השיהוי בהגשת התביעה גרם לה נזק ראייתי. בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש לאחר שניתנה למשיבה רשות להתגונן, נטען כי אמה של המשיבה הייתה דיירת מוגנת ושניתן ללמוד זאת מפסק הדין הישן; וכי בהסכם מכר המניות משנת 2010 הצהירו הרוכשים השולטים כעת במבקשת כי הם מודעים לכך שהיא דיירת מוגנת.

3.

בית משפט השלום (כב' השופט י' קורן ) דחה את תביעת הפינוי. נקבע כי אין הסכם בכתב ולכן יש לבחון את זהות הדייר החוזי בהתחשב במכלול העובדות שהוכחו תוך מתן משקל להתנהגות הצדדים במשך השנים. בית המשפט מצא את עדותה של המשיבה מהימנה ואת עדותם של העדים מטעם המבקשת כמתחמקת ומתחכמת. נקבע כי פסק הדין הישן הוא ראיה קבילה; וכי ממנו עולה שממל, אמה של המשיבה, הייתה דיירת חוזית מקורית שעם פטירתה הפכה המשיבה לדיירת מוגנת. עוד נקבע כי במשך שנים רבות התייחסה המבקשת לממל כאל דיירת מוגנת, ומסקנה זו נתמכת בהצהרת המבקשת בהסכם מכר המניות.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ק' ורדי , י' אטדגי ו ח' ברנר ) החליט לדחות את הערעור. נקבע כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום אשר קבע כי ממל הייתה דיירת מוגנת חוזית מקורית; וכי כך ראתה אותה המבקשת והתנהגה אליה במשך השנים. בית המשפט דחה את טענת המבקשת שלפיה היא התייחסה אל המשיבה כדיירת מוגנת במשך השנים מחמת טעות. נקבע כי בית משפט השלום קיבל את גרסת המשיבה שלפיה גב' זומפר התייחסה אליה כאל דיירת מוגנת לכל דבר ועניין, ואין עילה להתערב בקביעה זו. כמו כן נקבע כי בפסק הדין הישן נכתב כי יש לראות בממל שוכרת עצמאית מכוח עצמה, וזכותה של המשיבה כדיירת מוגנת נובעת מזכותה של אמה; וכי יש להסיק מהעובדה שהמבקשת לא ביקשה לפנות את המשיבה מהדירה מאז מות אמה, בשנת 1987, כי הראשונה הכירה במעמדה של האחרונה כדיירת מוגנת עצמאית.

5.

המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין ומבקשת רשות לקיים בירור ערעורי שני בבית משפט זה. זולת טעויות קונקרטיות שהמבקשת טוענת שנפלו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות (עמ' 15 ואילך לבקשה), הטענה העיקרית שעליה מושתתת הבקשה היא שנסיבות המקרה מעלות שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת והיא: היקף ההגנה שמעניקה טענת "הזדהות החזקות" למחזיק שאינו דייר מוגן. לשיטת המבקשת, פסקי הדין של הערכאות הקודמות שגו באופן שבו פירשו את התנאים לתחולת ההגנה. לטענת המבקשת, הואיל ואמה לא הייתה דיירת מוגנת ותביעה הפינוי נגדה נדחתה בשל הגנת "הזדהות החזקות", הרי שהמשיבה אינה זכאית ליהנות מהגנה זו העומדת רק למחזיק כלפי דייר מוגן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקום שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). חרף הניסיון להציג את המחלוקת בענייננו ככזו, הבקשה שלפניי תחומה כולה בנסיבות המקרה הקונקרטיות. הערכאות הקודמות השעינו את מסקנתן על קביעה עובדתית בדבר פרשנות פסק הדין הישן שבו נקבע, בין היתר: "במסיבות אלה נראה לי כי הנתבעת החזיקה בדירה מכוח עצמה והצדדים להתקשרות לא ראו את זכותה כ'נאצלת מזכותו של חותם החוזה' אלא כזכות 'עצמאית, שוות ערך – העלולה לבוא אף במקום זכותו של השוכר הרשמי...'" (פסקה 3 לפסק הדין הישן). אכן, עיון בפסק הדין הישן מעלה כי קביעה זו נעשתה במסגרת דיון בשאלה אם ממל זכאית להגנה של "הזדהות החזקות". עם זאת, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי סברו כי הקביעה האמורה בפסק הדין הישן עומדת לעצמה. המדובר בקביעה קונקרטית שאינה מקימה עילה לדיון ערעורי שני לפי אמת המידה הנוהגת. יתר הטענות המועלות בבקשה ממילא אינן מעוררות שאלה עקרונית ואף לא נטען כך. אף אם נפלה טעות באיזו מהן – ואין אני אומר שאלה הם פני הדברים – הרי שטעות כשלעצמה אינה מקימה עילה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב

(6.9.1996)).

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.