רע"א 8908/13 עזבון המנוחה סקאטקוב טטיאנה ז"ל נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 24.11.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( כב' סגן הנשיאה י' שנלר והשופטים ק' ורדי ו- ר'

לבהר-שרון ) בגדרו התקבלו בחלקם שני ערעורים ( ע"א 54089-11-11 ו-ע"א 14837-12-11 ) על פסק דינו מיום 10.10.2011 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 16667-08 (כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי ).

רקע

2.

המנוחה טטיאנה סקאטקוב ז"ל (להלן: המנוחה ) נפטרה ביום 29.12.2007 בעקבות פגיעה בתאונת דרכים שארעה ביום 9.12.2007. עיזבונה של המנוחה, יורשיה והתלויים בה (להלן: המבקשים ) הגישו לבית משפט השלום תביעת פיצויים נגד המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית משפט השלום לא הייתה מחלוקת לגבי­ החבות בפיצוי, והדיון נתחם לשאלת גובה הנזק ומעמדו של המבקש 2 כידוע בציבור של המנוחה.

3.

בבואו להכריע בשאלת סכום הפיצויים שיש לשלם לתובעים בחן בית משפט השלום את בסיס הכנסותיה של המנוחה וקבע כי זה עומד על 10,750 ש"ח. קביעתו זו התבססה, בין היתר, על הכנסותיה של המנוחה כפי שדווחו לרשויות המס ב"זמן אמת", ועל תוספת להכנסתה שנבעה מביצוע עסקת אקראי במקרקעין (להלן: עסקת הדירה ברחוב נחל ציה ), אשר הוערך כי היא מגלמת תוספת הכנסה חודשית בסך 3,500 ש"ח. לצורך החישוב נדרש בית משפט השלום להכריע אם יש לסווג שלוש עסקאות במקרקעין שערכה המנוחה טרם פטירתה כפעילות פרטית או עסקית. כמפורט בפסק הדין, המנוחה רכשה שלוש דירות במצפה רמון בין השנים 2005 ו-2007. שתי דירות, האחת ברח' נחל מישר 16 והשנייה ברחוב יציאת אירופה 1, הוחזקו על-ידי המנוחה עד לפטירתה, ורכישותיהן סווגו כפעילות פרטית שלא במסגרת עסקיה של המנוחה עניין שאינו במחלוקת בשלב זה. הדירה השלישית, ברחוב נחל ציה, נרכשה ביום 26.12.2006 ונמכרה ביום 21.8.2007 (לפני התאונה), ובאשר אליה נקבע, כי יש לסווג את מכירתה כפעילות עסקית והיא הוגדרה כ"עסקת אקראי". קביעה זו של בית משפט השלום נומקה בכך שאותה דירה נרכשה, שופצה ונמכרה ברווח תוך זמן קצר, ו חרף כך שמכירתה דווחה לרשויות המס ב"זמן אמת" כעסקה הונית-פרטית. אשר למעמדו של המבקש 2, קבע בית משפט השלום כי הוא ידוע בציבור של המנוחה.

4.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי. הערעורים התקבלו בחלקם. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבה (הנתבעת) כי יש לבטל את קביעת בית משפט השלום ביחס לסיווג עסקת הדירה ברחוב נחל ציה, ולסווגה כפעילות פרטית. קביעתו זו נסמכה, בין היתר, על המבחנים שהותוו בפסק הדין ב- ע"א 9412/03 חזן נ' פקיד שומה, נתניה, פ"ד נט (5) 538, 563 (2005) (להלן: עניין חזן ) לעניין הבחנה בין עסקה פרטית לבין עסקה מסחרית, ונומקה בכך שעסקת המכירה של הדירה דווחה על-ידי המנוחה לרשויות המס "בזמן אמת" כעסקה פרטית. הודגש, כי בעקבות הדיווח לא שילמה המנוחה מס ערך מוסף בגין העסקה. עוד הודגש, כי רכישת הדירה ומכירתה הושלמו "זמן רב לפני התאונה" ולרשות המנוחה עמד די זמן לתקן את הדיווח לרשויות המס, והיא לא עשתה כן. כמו כן צוין ששיפוץ הדירה ומכירתה תוך פרק זמן קצר אינם מלמדים בהכרח על קיומה של "עסקת אקראי". כפועל יוצא מכך, הוחלט להפחית את חלקה היחסי של העסקה מתוך בסיס ההכנסה שנקבע על-ידי בית משפט השלום ולהעמידו מחדש על סך של 7,250 ש"ח לחודש. לצד זאת, התקבלה טענת המבקשים (התובעים) לפיה יש מקום להגדיל את סכום הפיצויים שנקבעו בגין שירותי בת זוג ולפסוק פיצוי נוסף בגין שירותי אם וסבתא. בגין כך הוחלט להוסיף לפיצוי סך כולל של 50,000 ש"ח.

כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה הבקשה דנא.

הבקשה

5.

הבקשה שלפניי מופנית בעיקרה כלפי קביעת בית המשפט המחוזי כי עסקת הדירה ברחוב נחל ציה היא עסקה פרטית ועל כן אין להתחשב בה בקביעת בסיס הכנסותיה של המנוחה. לטענת המבקשים, יש להעדיף את פרשנותו של בית משפט השלום, ולקבוע כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. המבקשים טוענים כי מכירת הדירה הושלמה זמן קצר טרם פטירת המנוחה, ולכן לא עמד לרשותה די זמן כדי לתקן את הדיווח לרשויות המס. בנוסף נטען, כי נפלה טעות ביישום מבחני "ההשבחה" ו"המימון" שנקבעו בעניין חזן על נסיבות המקרה. לשיטתם, הבקשה מעוררת שאלות בעלות חשיבות בנוגע לפרשנות פסק הדין בעניין חזן , "בין היתר שאלת סווג של עסקת אקראי והשלכותיה".

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובה. הלכה מושרשת היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית, ציבורית או חוקתית בעלת משקל, החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים הישירים להליך

( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

מקרה זה, במובהק, אינו בא בקהלם של מקרים אלו. על אף ניסיונם של המבקשים לשוות לטענותיהם גוון עקרוני, מדובר בטענות ערעוריות, שעניינן מתמצה באופן החלת הדין על המקרה הספציפי שנדון.

7.

מעבר לדרוש יוער, כי גם אם יישומם של מבחני "ההשבחה" ו"המימון" עשוי לתמוך בטענת המבקשים, יש לזכור כי מעמדם הוא של מבחני עזר בלבד הכפופים ממילא למבחן הגג של "נסיבות העניין" ( עניין חזן , פס' 41; ע"א 4/63

אנצלביץ

נ' פקיד השומה, חדרה , פ"ד יז

1302 (1963)). בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לשים את עיקר הדגש על הדיווח שהגישה המנוחה לרשויות המס, ומשכך אין ממש בטענת המבקשים כי התייחסות שונה למבחני העזר הייתה מובילה לתוצאה אחרת. מכל מקום, ברי כי מדובר בשאלה של יישום המבחנים על נסיבות המקרה הפרטני, ולא בקביעה הלכתית חדשה היוצאת מגדרי ההלכה שנקבעה בעניין חזן . גם מטעם זה אין הצדקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"

(והשוו, למשל, לרע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ (27.2.2012)).

8.

זאת ועוד, גם אם לשיטת המבקשים נפלה טעות בהחלת הדין בעניינם – ואינני קובע זאת ואף לא רומז לאפשרות זו – "הרי שטעות כשלעצמה אינה מקימה עילה לרשות ערעור ב"'גלגול שלישי' " ( רע"א 7706/13

מעונות שטנד בע"מ נ' ויטס , פס' 6 (4.12.2013) וההפניה שם ). יפים לעניין זה דברי הנשיא י' זוסמן :

" ... אין צריך לומר שבדוני בבקשת רשות ערעור, שאלה זו, היינו קיומה של שאלה בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית המצדיקה הכרעה בבית משפט זה, היא המבחן היחיד, ואין אני עוסק בשאלה אם צדק בית המשפט המחוזי אם לאו. ואם תאמר כי בית המשפט המחוזי שגה, אף אני אשיב לך שכבר היו דברים מעולם, ואף בית משפט זה טעה. לאמור, ריבוי הערכאות איננו מבטיח בעצמו עשיית הצדק" (המ' 648/78 – כמצוטט ברע"א 97/87 ענתבי נ' בקר , פ"ד מא(2) 697, 700 (1987)).

9.

לבסוף יצוין, כי גם העובדה שבענייננו ערכאת הערעור הגיעה למסקנה שונה מזו של הערכאה הדיונית אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"

(ראו: רע"א

9168/08

לז'ניק נ' ענבר ליס בע"מ, פס' 13 (3.2.2009)).

10.

נוכח האמור לעיל דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.