רע"א 2842/16 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.3.2016 בע"א 27788-11-15 (כב' השופט הבכיר י' גריל

והשופטים ב' טאובר

ו ס' ג'יוסי ), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 1.11.2015 בת"א 38259-12-09 (כב' השופט א' דורון ).

רקע והליכים קודמים

1.כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, ביום 5.12.2007 נפצע המבקש, יליד 1990, בפניו ובראשו עת הותקף באמצעות בקבוק זכוכית במתחם האירועים "אולטראסאונד" (להלן: המתחם ) השוכן בקיבוץ יגור (להלן: האירוע ). בעקבות האירוע סבל המבקש מדימום תוך מוחי חבלתי שגרם לאפילפסיה.

ביום האירוע התנהלה במתחם מסיבת ריקודים בה נכחו כ-1,500 נערים ונערות. המתחם כולל חניון, אוהל בידוק (להלן:

האוהל ) ומועדון, כאשר המסיבות עצמן מתקיימות בתוך המועדון. צוין, כי בכניסה לחניון נערכת לכל רכב בדיקה ביטחונית על-ידי מאבטח הניצב במקום. בידוק נוסף של כל אדם נערך בכניסה לאוהל, ובמעבר שבין האוהל למועדון ניצבים מאבטחים המצוידים במגנומטר. בנוסף, נמצאים שוטרים בשכר בכל המתחם. האירוע התרחש בחניון המתחם, שהוא שטח המצוי מחוץ לאוהל.

2.ביום 9.2.2012 הגיש המבקש לבית משפט השלום כתב תביעה מתוקן נגד כלל המשיבים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע. הצדדים לא היו חלוקים על כך שהמבקש הותקף ונפצע במהלך האירוע, והדיון בבית משפט השלום התמקד אך בשאלת האחריות המיוחסת לכל אחד מהמשיבים בגין האירוע ותוצאותיו. ראשית, נטען כי יש לייחס אחריות למשיבה 1, בהיותה המחזיקה של המקרקעין בהם נמצא המתחם בתקופה הרלבנטית להתרחשות האירוע, ולמשיבה 2 – חברת הביטוח שביטחה בתקופה הרלוונטית את המשיבה 1 מפני סיכונים מהסוג שהתרחש במסגרת האירוע. המבקש ייחס אחריות למשיבה 3, משטרת ישראל, מכיוון שכוח האבטחה במתחם הורכב משוטרים בשכר, וזאת בנוסף למאבטחים פרטיים שנשכרו על-ידי המשיבה 1. המבקש טען, בין היתר, כי המשיבות 1 ו-3 התרשלו בכך שלא נקטו באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את האירוע, ובהם – הצבת כוח מאבטחים ושוטרים מיומן בכמות מספקת כדי לפקח על ביטחון המבקרים במתחם; השגחה על המבקרים בחניון; ומניעת הכנסת בקבוקי זכוכית למתחם. עוד נטען, כי המשיב 4 הוא שהשליך את הבקבוק לעבר המבקש במהלך האירוע, ולכן יש לייחס לו אחריות לנזקיו.

3.בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש נגד כל המשיבים. נקבע כי על-אף שהמשיבה 1 מחזיקה בשטח החניון וכי מאבטחים לעתים סיירו במקום, אין בכך כדי להטיל על המשיבה 1 חובה למנוע כל מקרה אלימות שיכול להתרחש על שטחה, וודאי אלו שמתרחשים באופן מפתיע, כגון זה שבמוקד המקרה דנא. הוטעם, כי מדיניות משפטית אינה תומכת בהטלת חובה על מנהל מתחם אירועים לדאוג שאין בנמצא כל חפץ שניתן לעשות בו שימוש פוגעני, כדוגמת הבקבוק ששימש לפגיעה במבקש. עוד נקבע, בין היתר, כי לא הובאה ראייה המצביעה על כך כי המשיבה 1 הייתה יכולה לצפות באופן קונקרטי את התרחשות האירוע. משנדחתה התביעה נגד המשיבה 1, ממילא נדחתה התביעה נגד המשיבה 2. כלפי המשיבה 3 נקבע כי היא פעלה באופן סביר, הן בהענקת רישיון למתחם לעריכת מסיבות, והן בכל הקשור לאבטחת המתחם עצמו. כלפי המשיב 4 נקבע כי במסגרת הראיות שהובאו בפני בית המשפט לא הוכח שהמשיב 4 הוא זה שתקף את המבקש.

בית משפט השלום דן בשאלת הנזק חרף קביעותיו לעניין החבות, וזאת למקרה שערכאת הערעור תגיע למסקנה שונה בעניין חבות המשיבים או מי מהם. נזקו של המבקש הועמד על סך של 560,000 ש"ח, בניכוי 48,376 ש"ח שקיבל במסגרת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי.

4.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרו העלה טענות רבות הנוגעות לעובדות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ובכללן העדר צפיות קונקרטית של המשיבות 1 ו-3 להתרחשות האירוע; המשקל שניתן לגרסאות העדים השונות; והקביעה כי לא הוכח שהמשיב 4 הוא זה שתקף את המבקש. מעבר לכך, המבקש חזר על עיקר הטענות שהעלה בבית משפט השלום הנוגעות לרשלנות מצד המשיבות 1 ו-3 כלפיו. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט השלום משלא התייחס לכך שהמשיבות 1 ו-3 לא פיקחו היטב על האיסור לשתות משקאות אלכוהול בשטח החניון, ולא התייחס להעדר שילוט האוסר על הכנסת בקבוקי זכוכית למקום. מכל מקום נטען, כי במקום בו נוכחים נערים ונערות רבים שברשותם בקבוקי אלכוהול, היה על המשיבות 1 ו-3 לצפות כי ייעשה שימוש בבקבוקים אלו לתקיפה. כמו כן, המבקש סבר כי רשלנות המשיבות 1 ו-3 עוד נבעה מהעובדה שלא הוצבו באוהל ובחניון מאבטחים נוספים לצורך מניעת הפרות סדר ואלימות.

עוד נטען, כי קביעתו של בית משפט השלום עומדת בניגוד להלכה שנפסקה בע"א 3510/99 ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל , פ"ד נה(5) 826 (6.8.2001) (להלן: עניין ולעס )), הקובעת אמות מידה להטלת אחריות על המחזיק במקרקעין בגין הנזקים שנגרמו לאדם על-ידי צד שלישי בתוך שטחיו של המחזיק. בהקשר זה נטען, כי במחדלים שנמנו לעיל הפרה המשיבה 1 את חובת הזהירות המושגית המוטלת עליה כלפי המבקש לדאוג לביטחונו בשטחה. נטען, כי בהתאם להלכה שנקבעה בעניין ולעס , אין בכך שהתוקף הוא בגדר גורם זר מתערב כדי להסיר את האחריות מהמשיבה 1 בגין הנעשה בשטח שבשליטתה. המשיבים, מצדם, סמכו ידיהם על פסק דינו של בית משפט השלום על כלל חלקיו.

5.בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, דחה את הערעור, בקבעו כי אין מקום לייחס למשיבים אחריות בגין הנזקים שנגרמו למבקש. תחילה, נקבע כי לא קיימת הצדקה להתערב בעובדות שנקבעו על-ידי בית משפט השלום. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא הוכיח כי המשיבות 1 ו-3 סטו מסטנדרט הזהירות הנדרש. הוטעם, כי לא ניתן למנוע כל אירוע מפתיע בשטח גדול ופתוח כדוגמת זה של החניון, והמשיבות 1 ו-3 יצאו ידי חובתן להבטיח את ביטחונו של המבקש במתחם. כמו כן, נקבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי המשיב 4 הוא זה שהשליך את הבקבוק לעברו. על כן, נקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים בקביעה המשפטית כי המשיבים, כל אחד בגזרתו, אינם אחראים לאירוע ותוצאותיו. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בהלכה שנקבעה בעניין ולעס

כדי לתמוך בטענות המבקש, כאשר אף שם נקבע כי לא חלה על המחזיק במקרקעין חובה להבטיח למבקרים בשטחו הגנה מוחלטת

מפני כל התרחשות אלימה, מה גם שבפרשה האמורה פסק הדין ניתן בערעור על סילוק התביעה על הסף, ובהקשר זה

נקבע שאין להוציא מראש מכלל אפשרות קיומה של חבות בנזיקין מצד בעל מקרקעין בקשר עם אירועי אלימות המתרחשים בשטחו.

הבקשה דנא

6.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה עותר המבקש להכיר באחריותן של המשיבות 2-1 בלבד (להלן יחד: המשיבות ) לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע, כאשר הוא משלים עם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי כלפי המשיבים 4-3. המבקש טוען, כי קביעות בית המשפט המחוזי בעניין המשיבות עומדות בניגוד להלכה שנפסקה בעניין ולעס , ויוצרות תקדים בעל השלכות רוחביות על הציבור המבלה במועדונים ובשטחים הפתוחים השייכים להם, רבים מהם בני נוער. המבקש סבור כי השלכות אלה מצדיקות קבלת בקשתו ודיון בטענותיו לגופן ב"גלגול שלישי".

יתר על כן, המבקש ממאן להשלים עם קביעות הערכאות הקודמות, וחוזר על טענותיו הנוגעות לממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו ולרשלנות מצד המשיבה 1, כתוארו לעיל.

לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 26.6.2016 הגיש המבקש בקשה להוספת טיעון, בגדרה הפנה לפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי-מרכז) 52594-09-11 פלונית נ' חברת גני יהושע

בע"מ

(24.3.2016) (להלן: עניין גני יהושע ), במסגרתו נדונה תביעה של נערה שנפגעה כאשר אדם רכוב על סוס התנגש בה עת שהתה בפארק עירוני בתל-אביב בליל ל"ג בעומר, מועד בו פקדו בני נוער רבים את שטחי הפארק. בפסק הדין צוין כי על אף שחל איסור על הכנסת סוסים לשטח הפארק, לא הוצב כל שילוט כדי ליידע את הציבור על כך, ולא הוצבו פקחים על-מנת להבטיח שלא יוכנסו סוסים לשטח הפארק. בית המשפט המחוזי הטיל את האחריות לנזקיה של הנערה, בין היתר, על עיריית תל-אביב וחברת גני יהושע בע"מ, המחזיקים בשטח הפארק, וזאת כיוון שלא נקטו באמצעים כדי להסב את תשומת ליבו של הציבור לאיסור על הכנסת סוסים לשטח הפארק. לגישתו של המבקש, יש להסיק מסקנות דומות במקרה דנא, בציינו כי הפארק בעניין גני יהושע

השתרע על שטח גדול באופן משמעותי משטח החניון שבענייננו. על כן, המבקש סבור כי היה מחובתה של המשיבה 1 לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את האירוע, כדוגמת הצבת שילוט אזהרה במקום והגברת כוח האבטחה על-מנת למנוע הכנסת חפצים מסוכנים למתחם.

דיון והכרעה

7.דין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובת המשיבים. הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית שהיא רחבה מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)).

כפי שהמבקש מציין בעצמו בבקשתו, במקרה דנא עסקינן בשאלת יישום הלכה קיימת על הנסיבות הפרטניות של התיק נשוא הבקשה. חרף ניסיונו של המבקש להציג את המחלוקת במוקד הבקשה ככזו המעלה שאלות משפטיות כלליות ורחבות, מדובר בטענות הנוגעות אך לבחינת סבירות התנהגותה של המשיבה 1 במסגרת הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. אין בטענות מסוג זה, "ערעוריות" במהותן, כדי לעמוד באמות המידה לדון בעניינו של המבקש ב"גלגול שלישי". בהתחשב בכך, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה פסיקת הערכאות הקודמות עשויה להוביל להשלכות רוחב, כאשר מדובר בקביעה שהיא פרי הבחינה של הנסיבות הפרטניות של המקרה דנא בלבד. ויובהר, כי אף אם נפל פגם באופן יישום ההלכה בערכאות הקודמות על נסיבות המקרה דנא, תוך שאיני מביע עמדה בעניין, בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא נועד לתקן טעויות הנובעות מיישום שגוי של הדין (ראו: רע"א 7706/13 מעונות שטנד בע"מ נ' ויסט , פסקה 6 (4.12.2013); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (3.9.1996)).

8.

באשר לטענות המפורטות שמעלה המבקש כלפי הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו – כידוע, ערכאת הערעור תתערב בעובדות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד, בהם נפל פגם מהותי שיש בו כדי להביא להשלכות מהותיות על תוצאות ההליך (ראו, למשל: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582, 594 (11.6.1998)). על אחת כמה וכמה כאשר ב"גלגול שלישי" עסקינן. אין במקרה דנא נסיבות המצדיקות התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי שתי הערכאות הקודמות, במיוחד בהעדר שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לכן, לא מצאתי לנכון להיזקק לטענות המבקש מסוג זה .

9.לבסוף, הנסיבות בעניין גני יהושע נבדלות מאלה שלפנינו, ודי בשוני זה כדי להגיע לתוצאה שונה לעניין אחריות המשיבות בגין נזקיו של המבקש. יובהר כי בעניין גני יהושע , מצא בית המשפט המחוזי כי המחזיקות במקרקעין פעלו באופן לא סביר כאשר "לא נעשו כל פעולות למניעת או הפחתת הסכנה של כניסת סוסים לשטח הפארק במועד אירוע התאונה" (פסקה 51). זאת בניגוד למקרה שלפנינו, בו המשיבה 1 נקטה באמצעים שונים על-מנת לשמור על ביטחונם של המבקרים במתחם, ובהם הצבת עמדות בידוק כדי למנוע הכנסת חפצים אסורים לחלקיו השונים של המתחם. כמו כן, לא מצאתי כי יש בפסיקה הענפה אליה הפנה המבקש כדי להשליך על המקרה שלפנינו, כאשר אחריות המחזיק במקרקעין לנזקיו של אדם השוהה בשטחו נבחנת במסגרת הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה בהתאם להלכה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבות, לא ייעשה צו להוצאות.