רע"א 3777/16 פלוני נ. איילון חב' לביטוח

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 29.3.2016 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"א 14500-12-15 (כב' סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו ו- ג' לוין ), בגדרו התקבל בחלקו ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 22.10.2015 בת"א 55480-01-15 (כב' סגן הנשיאה ע' רוזין ).

רקע והליכים קודמים

1.המבקשת, ילידת 1974, המייצגת את עצמה בהליכי הערעור, הגישה תביעה נגד המשיבות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 21.6.2001 (להלן: התאונה ). המשיבות, שביטחו את הרכב הפוגע בתקופה הרלבנטית לתאונה, לא חלקו על קיומה של חבות, כך שהדיון התמקד בשאלת הנזק בלבד. ראשי הנזק השונים להם טענה המבקשת פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט השלום, ובהם הוצאות רפואיות, כאב וסבל, פגיעה בכושר השתכרות והפסדי שכר בעבר. שני המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית המשפט, האחד בתחום הנוירולוגי והשני בתחום הפסיכיאטרי (להלן: המומחים ), מצאו כי נגרמו למבקשת נזק נפשי ונזק נוירולוגי כתוצאה מהתאונה והעריכו את נכותה הרפואית המשוקללת בשיעור של 23.5 אחוזים, לפי תקנה 34(ב)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ). בהתבסס על עמדותיהם של המומחים קבע בית המשפט למבקשת נכות רפואית בשיעור של עשרים אחוזים, ופסק למבקשת פיצוי בגין ראשי הנזק השונים בהתאם. נקבע, כי בהתאם לממצאי המומחים, חלק מהנזקים שבגינם תבעה המבקשת פיצויים נבעו ממצבה הרפואי שקדם לתאונה, ולפיכך אין מקום לפצות את המבקשת בגין נזקים אלו במסגרת תביעתה נגד המשיבות. כמו כן, בית משפט השלום מצא לייחס למבקשת אחריות חלקית לנזקיה עקב אי הקטנת הנזק מצידה, מאחר שהיה באפשרותה לפנות לטיפול נפשי בעקבות התאונה אך היא בחרה שלא לעשות כן. בסיכומו של דבר, בית המשפט פסק למבקשת פיצוי בסך של 500,000 ש"ח בגין כלל נזקיה, בתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

2.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו היא השיגה על סכום הפיצויים שנפסק לה במסגרת ראשי הנזק השונים. בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט השלום, ובעיקר אלה שהתבססו על חוות הדעת של המומחים, ודחה את מרבית טענות המבקשת. כמו כן, נקבע כי לא נפלה טעות באופן הערכת שיעור נכותה של המבקשת, כששיעור הנכות נקבע על-סמך חוות דעתם של המומחים ובהתאם לסעיפים המתאימים לכך בתקנות. עם זאת, בית המשפט המחוזי ראה לנכון להגדיל את סכומי הפיצויים שנפסקו למבקשת במסגרת ראשי הנזק של פגיעה בכושר ההשתכרות, הפסד הפנסיה לעתיד והפסד הפנסיה לעבר, כך שסכום הפיצוי הכולל הועמד על 580,380 ש"ח.

הבקשה דנא

3.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה נטען כי יש ליתן למבקשת רשות לערער ולדון בטענותיה לגופן, וזאת נוכח הטעויות שנפלו בערכאות הקודמות הנוגעות לאופן בו נקבע שיעור נכותה של המבקשת, וסכום הפיצוי שנפסק בהתאם. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע שיעור נכות רפואית שאינו משקף במדויק את הנכות שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה. לגישתה של המבקשת, שגו הערכאות הקודמות משהסתמכו על חוות דעתו של המומחה בנוירולוגיה, אשר העריך את נכות הרפואית של המבקשת לפי תקנה 34(ב)(3) לתקנות, המתייחסת לנכות פסיכיאטרית. לשיטתה של המבקשת, היה על המומחה האמור לקבוע את נכותה גם לפי תקנה 29(11) לנוסח הישן של התקנות, ולפי תקנה 32א(1)(ה) לנוסח החדש של התקנות, העוסקות בפגיעות נוירולוגיות. על כן, המבקשת סבורה כי נזקיה בתחום הנוירולוגי לא קיבלו ביטוי בהערכת שיעור נכותה הרפואית. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי חלק מנכותה של המבקשת קדמה לתאונה, ולפיכך אין להביאו בחשבון בקביעת הפיצוי בגין נזקיה עקב התאונה. לבסוף, המבקשת מעלה מספר טענות הנוגעות להערכת חסר בכל הקשור להוצאותיה הרפואיות, קביעת בסיס השכר ועזרת צעד ג', בין היתר.

דיון והכרעה

4.לאחר העיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המבקשת מעלה טענות "ערעוריות" מובהקות כלפי האופן בו נקבע שיעור הנכות הרפואית בעניינה וכלפי הערכת היקף נזקיה, ואינה טוענת לקיומה של שאלה משפטית החורגת מהמחלוקת הקונקרטית העומדת במוקד הליך זה. הערכאות הקודמות הסתמכו על המסקנות אליהן הגיעו המומחים לצורך קביעת שיעור הנכות הרפואית של המבקשת, והשגות המבקשת נטועות כל כולן ביישום הדין על המקרה הפרטני שלה. על-אף שהמבקשת סבורה כי הערכאות הקודמות שגו כאשר העריכו את שיעור הנכות בהסתמך על תקנה 34(ב)(3) לתקנות (וספק אם אכן נפלה טעות שכזו), מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא נועד לתיקון טעויות ביישום הדין (ראו: רע"א 7706/13 מעונות שטנד בע"מ נ' ויסט , פסקה 6 (4.12.2013); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (3.9.1996)).

בנוסף, אין מקום לדון ב"גלגול שלישי" בהשגות המבקשת על היקף נזקיה, כאשר טענותיה נדונו זה מכבר על-ידי שתי ערכאות, ובהעדר כל שאלה עקרונית אשר מצדיקה דיון נוסף. יתר על כן, לא מצאתי כי הקביעות באשר לגובה הפיצויים שנפסקו למבקשת גרמו לעיוות דין אשר מצדיק התערבות של בית משפט זה, ובפרט כאשר המבקשת לא טענה זאת במפורש. איני מקל ראש בתוצאות הקשות של התאונה עבור המבקשת, בוודאי כפי שהיא חווה את הדברים, אך עם זאת לא מצאתי כי נתקיימו התנאים לדיון בעניינה ב"גלגול שלישי". כפי שציינתי אך לאחרונה בפרשה אחרת: "עסקינן בהערכת הנכות וסכומי הפיצוי, עניינים מובהקים שבעובדה שטענות ביחס אליהם אינן מצדיקות, ככלל, קיום דיון שלישי, גם אם ערכאת הערעור מצאה לנכון להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום" (רע"א 2782/16 פלונית נ' פלונית (28.7.2016)).

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.