רע"א 2446-23 רע"א 2446-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר) בע"א 28424-02-23 מיום 16.3.2023, בגדרו התקבל חלקית ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט א' דהאן) בת"א 24113-05-19 מיום 8.1.2023.

1.המבקשת, ילידת 1988, הגישה לבית משפט השלום תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגדרה נטען כי ביום 1.3.2017 נפגעה המבקשת מרכב חולף שעלה על רגלה עת חצתה את מעבר החציה (להלן: התאונה).

2.המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום וטענה לפגיעה נוירולוגית ופסיכיאטרית. בית משפט השלום מינה מומחים מטעמו בהסכמת הצדדים, ואימץ את קביעותיהם לפיהן למבקשת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין נכות נוירולוגית; נכות זמנית בשיעור של 5% מיום התאונה למשך כארבע שנים בגין נכות פסיכיאטרית; ונכות צמיתה בשיעור של 2.5% בגין נכות פסיכיאטרית. משכך, קבע בית משפט השלום כי השיעור המשוקלל של נכותה הרפואית הצמיתה, כמו גם שיעור נכותה התפקודית של המבקשת, עומדים על סך של 12.25%. בהתבסס על השכר הממוצע של עובדים סוציאליים במשק, לאחר ניכוי מס הכנסה, קבע בית משפט השלום כי הפיצויים תחת ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד ופנסיה יעמדו על 460,000 ש"ח. בנוסף, נפסקו למבקשת פיצויים בסך גלובלי בגין ראשי הנזק של עזרת צד ג' והוצאות טיפול רפואי; וכן, נפסק פיצוי על נזק בלתי ממוני. בסך הכל, נפסקו למבקשת פיצויים בסך 493,177 ש"ח בתוספת שכר טרחה, מע"מ והוצאות משפט.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי באשר לקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו על ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה לבין התאונה; ובאשר לפיצויים שנפסקו תחת ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי אין לפסוק פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בהתבסס על חישוב אקטוארי מלא, זאת בין היתר, בשל שכרה הנמוך של המבקשת בזמן לימודיה עובר לתאונה ולאחריה – נתון שלא זכה לשיקוף ראוי לעמדתו בפסק דינו של בית משפט השלום; בשל הצלחתה בלימודים והשתלבותה בשוק העבודה לאחר התאונה; ובשל היותה בת 28 בעת התאונה כך שלא הייתה בתחילת דרכה המקצועית. משכך, הופחת סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה במחצית, קרי פיצוי בסך 230,000 ש"ח.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בבקשה נטען כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות מהותיות בעלות השלכות רוחב. לטענת המבקשת, פסק הדין יגרום לפגיעה קשה לאלו שנפגעו בתאונת דרכים בעת שעבדו במשרה חלקית – כמו סטודנטים – שכן ברור כי הם עתידים להשתכר בשכר משמעותי יותר לאחר שיחלו לעבוד במקצוע במשרה מלאה, ומשכך אין לקחת בחשבון את המשכורות החלקיות; בנוסף, נטען כי בית המשפט המחוזי טעה עת ראה במבקשת כמי שאינה בתחילת דרכה המקצועית רק בשל גילה, תוך שהתעלם מכך שעשתה הסבה מקצועית; וכן, כי שגה בית המשפט המחוזי באופן שבו ניתח את העדויות שהוצגו בפני בית משפט השלום.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. זאת, משעה שקביעותיו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ובהינתן שמתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקשת ניסתה להציג טענותיה ככאלה המעלות שאלות משפטיות עקרוניות, וניסיון זה מובן הוא. ברם, עיון בהחלטות של הערכאות דלמטה ובבקשה שלפניי מעלה כי עסקינן בעניינים הנטועים בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן. אכן, בבוא בית המשפט לקבוע את שיעור הנזק ולפסוק פיצוי לניזוק, עליו לשקול נתונים שונים ולשקלל ביניהם, אך מלאכה זו היא לעולם תלוית הקשר ונעשית ביחס לכל ניזוק על פי נתוניו ומאפייניו הרלוונטיים, ולא בכדי נקבע בפסיקה כי טענות המתמקדות בהערכת סכומי הפיצוי וחישובי פיצוי אינן מצדיקות ככלל דיון "בגלגול שלישי" (ראו והשוו, בין היתר, החלטותיו של השופט זילברטל ברע"א 7074/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול", פסקה 4 (12.09.2016); רע"א 3777/16 פלונית נ' איילון חב' לביטוח, פסקה 4 (11.8.2016) (להלן: עניין פלונית)). במקרה דנן, מידת ההתחשבות בהסבה המקצועית שביצעה המבקשת, כמו גם השאלה אם יש לראות את המבקשת כמי שנמצאת בתחילת דרכה המקצועית אם לאו, הן שאלות התחומות לדל"ת אמותיו של המקרה שלפנינו. באשר ליתר טענות המבקשת, הנוגעות לעדים ועדויותיהם, הרי שהן מסתכמות בטענות "ערעוריות" מובהקות, התחומות לנסיבות הקונקרטיות והספציפיות של התיק הנוכחי, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 3648/16 מציל חיים בע"מ נ' סלאמה (15.08.2016)). אף העובדה שבית המשפט המחוזי מצא להתערב בממצאיו ומסקנתו של בית משפט השלום, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (עניין פלונית, שם; רע"א 7877/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 5 והאסמכתאות שם (26.11.2020)).

6.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.