רע"א 7074/16 פלוני נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול"

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 26.6.2016 של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 20304-03-16 (כב' השופטים נ' בן אור , ר' וינוגרד ו א' דראל ), בגדרו התקבל ערעור המשיבה ונדחה ערעור שכנגד של המבקש על פסק דינו מיום 22.1.2016 של בית משפט השלום בירושלים בת"א 7973/09 (כב' סגנית הנשיא י' ייטב ), בגדרו נפסק למבקש פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שעל-פיו אמור המבקש להשיב למשיבה סכומי פיצוי ששולמו לו על-פי פסק דינו של בית משפט השלום.

1.המבקש הגיש תביעה נגד המשיבה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.7.2006 (להלן: התאונה ). התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) כתאונת עבודה, ובהתאם לכך שולמו וישולמו למבקש בעתיד תגמולים בסכום כולל של 1,163,380 ש"ח. המשיבה לא חלקה על חובתה לשאת בפיצוי בגין נזקיו של המבקש, והדיון בבית משפט השלום התמקד בשאלת הנזק בלבד, כאשר עיקר המחלוקת נסובה על הפסדי שכר לעבר ולעתיד. בית משפט השלום קבע למבקש נכות רפואית משוקללת של 49 אחוזים, ובהתחשב במכלול נתוניו של המבקש פסק לו פיצוי בסך 1,365,670 ש"ח במסגרת ראשי הנזק השונים, בניכוי תגמולי המל"ל האמורים.

2.כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, ואילו המבקש הגיש ערעור שכנגד. המשיבה השיגה על קביעות בית המשפט לעניין בסיס השכר, שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות והפסדי הפנסיה, וטענה כי קביעות אלה אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני בית המשפט. המבקש מצדו טען כי בית משפט השלום העריך בחסר את שיעור הנכות התפקודית שלו, כמו גם את הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה ודחה את הערעור שכנגד, בקבעו כי יש מקום להפחית מהפיצוי שנפסק למבקש על-ידי בית משפט השלום. הוטעם, כי בית משפט השלום העריך ביתר את הפסדי ההכנסה לעבר, את הגריעה מכושר ההשתכרות ואת הפסדי פנסיה, וזאת בהתחשב בראיות שהובאו בפניו. נוכח האמור, הפחית בית המשפט המחוזי את הפיצוי שנפסק למבקש בסכום של 350,000 ש"ח לפני הוספת שכר טרחת עו"ד, כך שמלוא הפיצוי נבלע בתגמולי המל"ל.

3.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנא, בגדרה משיג המבקש על המסקנות אליהן הגיעו הערכאות הקודמות ביחס לנתונים ששימשו אותן לצורך קביעת שיעור הפיצוי, ובהם – השפעת התאונה על תחומי עיסוקיו של המבקש ועל היקף עבודתו; אובדן שכר; הפסדי פנסיה; ועזרה לזולת. לגישתו של המבקש, קביעות הערכאות הקודמות בתחומים אלו לוקות בהערכת חסר, כפי שעולה מהנספחים הרבים שצורפו לבקשה דנא. עוד נטען, כי הערכאות הקודמות שגו כשקבעו למבקש שיעור נכות נמוך שאינו משקף נאמנה את מצבו התפקודי, דבר שהוביל לקביעה שגויה לעניין הפסד ההשתכרות של המבקש. לבסוף, המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשכלל לא התייחס להחמרה במצבו שחלה מספר שנים לאחר התאונה, כך שנפלה טעות חישובית בפסק דינו, שכן החישוב התבסס על הנתונים שקדמו להחמרה. על כן, המבקש סבור כי לא הייתה הצדקה להפחתה המשמעותית בפיצוי שנפסק לו בבית משפט השלום.

4.לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. הלכה ידועה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת, או כאשר עולה חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982 )). המבקש עותר להתערבותו של בית משפט זה בהערכות שיעור נכות וסכומי פיצוי. חרף ניסיונו של המבקש להציג את טענותיו ככאלה המעלות שאלות משפטיות עקרוניות, עסקינן בעניינים מובהקים שבעובדה . טענות המתמקדות כולן בקביעות כלפי הערכת שיעורי נכות וחישובי פיצוי אינן מקיימות את התנאים לדיון ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 3777/16 פלונית נ' איילון חב' לביטוח (11.8.2016); רע"א 2782/16 פלונית נ' פלונית (28.7.2016)).

מעבר לכך, לא מצאתי כי נפלה טעות בהפחתת סכום הפיצוי על-ידי בית המשפט המחוזי המצדיקה התערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". התרשמתי כי פסק דינו של בית משפט השלום מנומק ומבוסס היטב על הראיות שהובאו בפניו. בית המשפט המחוזי קבע את סכום ההפחתה בדרך של אומדן, בהתבסס על הממצאים שבפסק דינו של בית משפט השלום, אשר התייחס במפורש להחמרה במצב המבקש מספר שנים לאחר התאונה. בין היתר מצא בית משפט השלום, כי, בהתחשב בנתוני המבקש, הירידה בפועל בהכנסותיו אינה מבטאת אך את מצבו הרפואי והיא נגרמת, מעת לעת, כתוצאה מנסיבות חייו האחרות, שאינן קשורות לתאונה. לפיכך עובדת החמרת מצבו של המבקש אינה בהכרח מתורגמת, במקרה מיוחד זה, להפסדי שכר. נוכח האמור אין לומר על מסקנתו של בית המשפט המחוזי שהיא בגדר טעות מובהקת וגלויה.

נוכח האמור, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. משנדחתה הבקשה, ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.