רע"א 6303/17 מוניר מטאנס נ. פהד עבוד

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע ) בהפ"ב 10521-09-16 מיום 3.7.2017, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות והוחלט על השבתו לבורר לצורך השלמתו.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת 2 היא חברה שעיסוקה בתחום הבנייה שפעלה עד שנת 2005, ובראשה עמד המבקש 1 (שני המבקשים יכונו להלן: מטאנס ). במהלך שנת 1998 בנה מטאנס בניין מגורים ברחוב חורי 19 בחיפה (להלן: אתר הבנייה ), אשר בסמוך לו מצוי היה נכס בבעלותו של המשיב 1 (להלן: עבוד ), ששימש באותה עת כמספרה (להלן: המספרה ). מאחר ובחזית המזרחית של המספרה ישנה דלת הפונה לכיוון אתר הבנייה, פנה מטאנס לעבוד במהלך שנת 1998 והציע כי עבוד יסגור את המספרה, וזאת על מנת להקל על העבודות באתר הבנייה. השניים הסכימו על תשלום דמי שכירות לתקופה בה תהא המספרה סגורה (להלן: ההסכם ). ואולם, לאחר תקופה קצרה, הפסיק מטאנס לשלם את התשלום המוסכם לעבוד.

2.

בעקבות הפסקת התשלום, הגיש עבוד בשנת 2002 לבית משפט השלום בחיפה תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לו בעקבות עבודות הבנייה, ובכללם דמי השכירות המוסכמים שמטאנס לא שילם (ת"א 7749/02). במסגרת ההליך, טען מטאנס, בין השאר, כי לעבוד לא היה היתר להפעיל את המספרה. לפי מטאנס, בשנת 1992 נמסר לעבוד היתר לבנייה חורגת תוך ביצוע שינויים במבנה עד לשנת 1995, במסגרתו התחייב לסגור את פתחי המספרה בחזית

המזרחית (להלן: ההיתר ). משלא עמד בהתחייבות, הרי שעבוד פעל ללא היתר, ומכאן, טען מטאנס, אין הוא זכאי לקבלת פיצוי עבור התקופה שבה הייתה סגורה המספרה בגין עבודות הבנייה – להוציא את הסכומים שכבר שילם לו מטאנס. בפסק דינו מיום 9.7.2006, דחה בית המשפט את טענת מטאנס לגבי היתר הפעלת המספרה. הכרעה זו התבססה, בין היתר, על עדותו של עבוד כי בהתאם להתחייבות שמסר, היה עליו לסגור את הפתחים בחזית הפונה לכיוון רחוב חורי , ולא אלה המצויים בחזית המזרחית . מכאן, שבית המשפט הכריע כי עבוד פעל לפי היתר, ועל מטאנס לפצותו עבור התקופה שבה המספרה לא הייתה פעילה.

3.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 3699/06). במסגרת הדיון בערעור, הצדדים הגיעו לפשרה, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 13.11.2007, לפיה מטאנס ישלם סכום פיצוי נמוך מזה שנפסק לחובתו בבית המשפט השלום. מטאנס לא שילם גם את סכום הפיצוי המוסכם, ועל כן פתח עבוד בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב.

4.

בד בבד, הגיש מטאנס שתי תביעות בבית משפט השלום בחיפה שהדיון בהן אוחד (להלן: שתי התביעות ). בהליך הראשון (ת"א 26892-09-11) תבע מטאנס את המשיבות 3-2. טענתו הייתה שהמשיבות 3-2 לא נקטו הליכי אכיפה נגד עבוד, משלא עמד בהתחייבות לאטום את פתח הדלת בחזית המזרחית של המספרה, ובכך גרמו נזקים למטאנס. בין השאר, במסגרת הליך זה, הפנה מטאנס למכתב שקיבל מטעם המשיבה 3 ביום 20.9.2011, לפיו הימצאות פתח הדלת בחזית המזרחית היא אכן סטייה מההיתר שניתן לעבוד (להלן: המכתב מהעירייה ). בהליך השני (ת"א 21621-09-12) ביקש מטאנס לבטל את פסק הדין שניתן בת"א 7749/02, מחמת תרמית. מטאנס ביסס את התביעה על הטענה כי עבוד מסר עדות שקר, כאשר טען כי התחייב לסגור את הפתח הפונה לחזית שפונה לרחוב חורי – בעוד שבפועל הוא התחייב לסגור את הפתח בחזית המזרחית – והטעה את בית המשפט בעשותו כן.

5.

במסגרת ההליך בת"א 21621-09-12, הגיש עבוד בקשה לדחיית התביעה נגדו על הסף. בהחלטת ביניים מיום 2.9.2014 קבע בית משפט השלום כי עבוד מסר לכאורה עדות שקר בת"א 7749/02 בנוגע להתחייבותו לסגירת הפתחים במספרה, ועל כן דחה את בקשתו לדחיית התביעה (להלן: החלטת הביניים

בת"א 21621-09-12 ). לאחר מכן, הגיש עבוד בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים זו (רע"א 23220-10-14), וזאת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 3.12.2014.

6.

במסגרת הדיון המאוחד בשתי התביעות, המליץ בית משפט השלום ביום 12.6.2015 כי הצדדים יפנו להליך גישור והצדדים הסכימו לעשות כן. ישיבת הגישור התקיימה ביום 27.10.2015, ובמהלכה הסכימו הצדדים לברר את המחלוקת במסגרת הליך בוררות בפני השופט (בדימ') שמעון שר (להלן: הבורר ). במסגרת הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים, נקבע בין השאר כי הליך הבוררות בשתי התובענות יתנהל בהתאם לדין המהותי; כי פסק הבוררות יהא מנומק; וכי הבורר יבקר בנכס מושא המחלוקת, ללא צורך בהסכמת הצדדים.

7.

ביום 22.5.2016 ניתן פסק הבוררות, ובו דחה הבורר את שתי התביעות שהגיש מטאנס (להלן: פסק הבוררות ). ראשית, קבע הבורר כי חלה התיישנות על עילת התביעה של הנזקים שנגרמו – לטענת מטאנס – בשל אי אכיפת ההיתר שניתן לֽעבוד על ידי המשיבות 3-2, שכן התביעה הוגשה רק בשנת 2011; נוסף על כך, קבע הבורר כי על התביעה חל במקביל שיהוי; עוד קבע הבורר, כי בניגוד לטענת המשיבות 3-2, קיימת יריבות בינן ובין מטאנס, ואם כתוצאה מהענקת היתרים נגרם נזק, מוטלת עליהן אחריות לנזק זה כלפי מקבל ההיתרים, וכן כלפי כולי עלמא. לגופו של עניין, הכריע הבורר כי ההיתר מושא התביעה לא נגע להתחייבות מצדו של עבוד לסגירת הפתח בחזית המזרחית , אלא להפיכתה של היחידה החזיתית מדירה למשרד, תוך שעבוד מתחייב – אם יידרש – לסגור את הפתח של היחידה האחורית , קרי, בעל החזית

המזרחית , שהוא פתח הדלת מושא המחלוקת. הבורר ציין שהיה על מטאנס לפעול לצמצום הנזקים, בין אם בהיערכות מראש לביצוע עבודות הבנייה, בהינתן קיומו של הפתח סמוך לאתר הבנייה, ובין אם על ידי פנייה לעירייה לטיפול בנושא זה. ואולם, מטאנס בחר להסדיר את הסוגיה באופן עצמאי מול עבוד, ואין הוא יכול להלין על כך כעת. בסופו של דבר, בתביעתו של מטאנס נגד המשיבות 3-2, הבורר פסק כי לא מצא שהמשיבות 3-2 התנהלו ברשלנות, ולכן דחה את התביעה נגדן. ביחס לתביעה לביטול פסק הדין שניתן במסגרת ת"א 7749/02, הוכרע כי לא הוכח שֽעבוד מסר עדות שקר, וכי ההליכים המשפטיים נוהלו כדין, ואין מקום לבטל את פסק הדין שניתן בעניין זה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8.

לאחר מתן פסק הבוררות, הגיש מטאנס בקשה לביטולו מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), שנדונה במסגרת הפ"ב 10521-09-16, פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור. בתמצית, טען מטאנס שהבורר היה מחויב להחלטת הביניים בת"א 21621-09-12 לפיה עבוד מסר עדות שקר. מאחר והבורר פסק בשונה מקביעת בית המשפט בהחלטת ביניים זו, טען מטאנס כי פסק הבוררות סותר את תקנת הציבור ויש לבטלו לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות. בנוסף, נטען כי מאחר שפסק הבוררות אינו תואם את הדין, יש לבטלו לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות. בד בבד, טען מטאנס כי הבורר לא נימק את קביעותיו בפסק הבוררות, ויש לבטלו לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות. בהמשך, טען מטאנס כי לצדדים לא הייתה הזדמנות להגיב על ממצאי ביקורו של הבורר בנכס, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. כן טען, כי מאחר ופסק הבוררות לא התייחס לביקור בנכס, מדובר בסטייה מהסמכויות שהוענקו לבורר מתוקף הסכם הבוררות, ויש לבטלו אף לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לטענתו של מטאנס, גם אי-קיומה של ישיבה בנוכחות הצדדים עולה כדי פגיעה בזכות השימוע המהווה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. כן נטען, כי הבורר סטה מהדין כאשר קבע כי חלים שיהוי והתיישנות, מאחר והמכתב מהעירייה משהה את מרוץ ההתיישנות. בנוסף טען מטאנס כי הקביעה שהמשיבה 3 לא התרשלה נוגדת את תקנת הציבור, ולכן יש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 24(9) ומכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

9.

מנגד, טען עבוד: כי קביעת בית המשפט בהחלטת הביניים בת"א 21621-09-12 לגבי עדות השקר היא קביעה לכאורית; כי הבורר נסמך על ראיות נוספות מלבד ביקורו בנכס, ועל כן אין בהיעדר תיעוד הביקור בנכס להביא לבטלות פסק הבוררות; כי הצדדים הסכימו מראש בנוגע לאופן ניהול ההליך, ואל לו למטאנס לטעון בדיעבד כי היה מקום לקיים ישיבות בוררות בין הצדדים; שהנמקת פסק הבוררות תואמת את המקובל בפסיקה; וכי טענותיו של מטאנס בנוגע להתיישנות ולשיהוי הן טענות ערעוריות, שאין מקום להשמיען במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות.

10.

בפסק דינו מיום 3.7.2017, פסק בית המשפט המחוזי (השופטת ד' סלע ) כי יש מקום להחזיר את פסק הבוררות לבורר מכוח סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, וזאת על מנת שהבורר יעדכן את הצדדים בממצאי הביקור בנכס, יאפשר להם להשמיע את טיעוניהם בנוגע לממצאים, וישלים את התייחסותו לביקור ולטענות כאמור בפסק הבוררות. בנוסף, הורה בית המשפט לבורר להשלים את נימוקי פסק הבוררות בכל הנוגע לסוגיית עדות השקר, תוך התייחסות למכתב מהעירייה.

11.

בית המשפט המחוזי דחה את יתר הטענות שהעלה מטאנס. את טענתו של מטאנס בנוגע לכפיפותו של הבורר להחלטת הביניים בת"א 21621-09-12 בנוגע לעדות השקר לכאורה של עבוד, דחה בית המשפט, תוך שהוא הצביע על כך שהקביעות היו לכאוריות ולצורך הכרעה בבקשה לדחיית התביעה על הסף בלבד. עוד ציין בית המשפט, כי מטאנס עצמו הסכים להעברת הבירור של סוגיית עדות השקר להליך הבוררות, ועל כן אין הוא רשאי לטעון כעת כי הבורר לא היה מוסמך לדון בסוגיה זו. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתו של מטאנס בנוגע לכך שאופן ניהול הליך הבוררות – ובתוך כך אי קיום של ישיבות בוררות ושמיעת הצדדים על ידי הבורר – מצדיק את ביטול פסק הבוררות, תוך שבית המשפט מצביע על כך שבהסכם הבוררות נקבע מפורשות כי שמיעת הצדדים בהליך תיעשה באמצעות הגשת מסמכים וסיכומים, וכי אם היו למטאנס השגות בדבר אופן ניהול ההליך, היה עליו להשמיען בזמן אמת, ולא לאחר מעשה. נוסף על כך, דחה בית המשפט את טענותיו של מטאנס כי שגה הבורר ביישום הדין בשורה של סוגיות כמו סוגיית ההתיישנות, בקבעו שמדובר בטענות ערעוריות, שאינן מצדיקות את התערבות בית המשפט בפסק הבוררות או מהוות עילה לביטולו; כך גם לגבי טענותיו כי פסק הבורר סותר את תקנת הציבור או שקיימת עילה אשר לפיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי, שכן בית המשפט קבע כי טענותיו של מטאנס בעניין זה הן ערעוריות באופיין.

תמצית הטענות בבקשת רשות הערעור

12.

בבקשת רשות הערעור טוען מטאנס כי שגה בית משפט המחוזי כאשר החזיר את פסק הבוררות לבורר, חלף ביטולו. בתמצית, לצד הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, שב מטאנס וטוען כי הבורר היה מחויב הן להחלטת הביניים בת"א 21621-09-12 – שעל בית המשפט היה להתייחס אליה כפסק דין חלקי – באופן שמקים עילות לביטול פסק הבוררות לפי סעיפים 24(7) ו-24(9) לחוק הבוררות. עוד טוען מטאנס, כי קיימת סתירה בדברי הבורר בפני בית המשפט: אם הבורר טוען כי הביקור בנכס לא היה בעל חשיבות לצורך ההכרעה במחלוקת ודי היה לו במסמכים שהועברו לו מטעם הצדדים, הרי שלא ברור מדוע בכל זאת הגיע לנכס. מטאנס מוסיף כי אם הביקור נדרש, פשיטא שהייתה לו משמעות לצורך ההכרעה, ולכן נפל פגם מהותי בפסק הבוררות, משלא אוזכר, ומשלא ניתנה לצדדים אפשרות להגיב עליו. כמו כן, הצביע מטאנס על כך שהבורר לא ערך ישיבת בוררות, ולא נימק את פסק הבורר. לגופו של עניין, טוען מטאנס כי המכתב מהעירייה מהווה הודאת בעל דין בקיומה של זכות תביעה, אשר מאפסת את המרוץ להתיישנות; לחלופין, טוען מטאנס כי חלים במקרה זה שני חריגים להתיישנות, מתוקף קיומה של תרמית לכאורה או מתוקף "התיישנות שלא מדעת", על פי הוראת הסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958; כך גם לגבי טענת השיהוי, שאינה עומדת נוכח קבלת המכתב מהעירייה במועד מאוחר יותר.

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובמסמכים שצורפו לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

14.

הלכה ידועה היא כי רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשורה, וזאת כאשר מתעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרה שבו ההתערבות נדרשת משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 4336/16 פלס נ' רוזנבלום , פסקה 18 (9.8.2016); רע"א 3744/17 ג'בארין נ' אגבאריה , פסקה 11 (19.9.2017)]. הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסקי דין שעניינם ביטול או אישור פסקי בוררות [ראו למשל: רע"א 3836/12 עיריית שדרות נ' אבנר אשר אדריכלים בע"מ , פסקה 8 (8.7.2012) ].

הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה את קבלתה, והמבקש אף לא טען כך. הבקשה מתמקדת בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהכריע כי את הפגמים שנפלו בפסק הבוררות יש לתקן באמצעות השבתו לבורר לשם השלמתו, חלף ביטולו. ודוק, מדובר בשאלה פרטנית הנוגעת לאופן יישומו של סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, אשר אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

בנוגע לטענותיו של מטאנס לכך שייגרם לו עיוות דין אם לא יבוטל פסק הבוררות; הרי שגם אותן אני דוחה. הצדדים הסכימו מראש על המתווה לניהול הליך הבוררות ולא ניכר כי הבורר סטה ממתווה זה. בנוסף, למטאנס ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. ממילא, לא מדובר במקרה הנופל בגדרי המקרים החריגים העולים כדי עיוות דין [השוו: רע"א

7247/15

תכשיטי כפריס בע"מ נ' רוטמנס תכשיטים (2009) בע"מ , פסקה 4 (15.11.2015); רע"א 1550/16 יפרח נ' נורני , פסקה 5 (1.3.2016)].

יתר הטענות שהעלה מטאנס ונוגעות לגופו של פסק הבוררות – וביניהן הטענות בדבר שיהוי והתיישנות – הן טענות ערעוריות באופן מובהק, שאין בקשה לביטול פסק בוררות האכסניה המתאימה להידרש אליהן, קל וחומר שאין מקום ליתן רשות ערעור בעניינן לאחר שנדונו לעומק על ידי בית המשפט המחוזי.

15.

למעלה מן הצורך יוער, כי לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עת ביכר את השבת פסק הבוררות לבורר לצורך השלמתו, על פני ביטולו. מהוראות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות עולה, כי כאשר ניתן להשלים או לתקן את פסק הבוררות, יש להעדיף זאת על פני ביטולו. עמדה זו עולה אף בקנה אחד עם עמדת הפסיקה עת נקבע כי "יש ללכת מן הקל אל הכבד, ולבטל פסק בוררות רק כאופציה אחרונה, אם לא ניתן להשאירו על כנו, ולתקן את הפגם בו בדרך אחרת" [ראו: רע"א 3312/01 ניסים נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ , פסקה 4 (29.1.2002); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך ב, 1197 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005 )]. יצוין, כי אמנם לבית המשפט מוקנית סמכות לבטל פסק בוררות כאשר מצא שנפלו בו פגמים היורדים לשורש העניין. אולם, מדובר סמכות ברשות, ולא מצאתי שיש מקום להתערב בשיקול הדעת שיש לבית המשפט בעניין זה [השוו: רע"א 1324/12 ד"ר י. שגב ושות', עורכי דין נ' מאנה , פסקה 9 (8.4.2012)].

16.

לסיכום, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי יש מקום להחזיר לבורר את פסק הבוררות כאמור בפסקה 10 לעיל. אם לאחר השלמת פסק הבוררות, יסבור מטאנס כי נפל פגם היורד לשורש העניין בפסק הבוררות המשלים, הרי שפתוחה הדרך בפניו להגיש בקשה לביטולו בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

17.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.