רע"א 9600/17 איתי רשף נ. ישי רשף

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שבח , סג"נ) מיום 9.11.2017 בהפ"ב 25006-04-16 ו-הפ"ב 18599-06-16, בו התקבלה באופן חלקי בקשה לביטול פסק בוררות שניתן על-ידי הבורר עו"ד גדעון פישר ביום 15.11.2015, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבים סך של כ-845,000 דולר ארה"ב.

רקע עובדתי

1.

המבקש הוא ממייסדי משיבה 4, חברת גלובלינק בע"מ (להלן: החברה או

גלובלינק ), ושימש כמנהלה וכיו"ר הדירקטוריון שלה עד לשנת 2011. המבקש מחזיק ב-25% ממניות החברה, כאשר ביתר מניותיה מחזיקים משיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים ) בחלקים שווים.

2.

גלובלינק הפעילה מיזם עגלות רוכלות במרכזי קנייה וקניונים באי מאוריציוס באמצעות חברה בשם סאנרייז (להלן: סאנרייז ). בשנת 2011 נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, והמבקש החל להפעיל מיזם דומה בפיליפינים, באמצעות חברת ואל-יו (להלן: ואל-יו ), תוך שיתוף פעולה עם אדם בשם יובל מן. יצוין, כי בתחילת דרכה נרשמו המשיבים כבעלי מניות בואל-יו אך לאחר מכן נמחקו.

3.

לאחר חילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים, הדיחו המשיבים את המבקש מתפקידיו בגלובלינק. בעקבות כך, הגיש המבקש תביעה במסגרת בוררות, בהתאם להסכם המייסדים בגלובלינק, כנגד המשיבים. במסגרת תביעה זו, עתר המבקש להשבת תפקידיו וזכויותיו בגלובלינק וכן לתשלום חלקו ברווחי החברה שנמנעו ממנו, לטענתו, לאחר שהמשיבים דחקו אותו אל מחוץ לחברה. המשיבים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה טענו כי המיזם בפיליפינים שייך לגלובלינק וכי המבקש ניכס אותו לעצמו שלא כדין ובכך מנע מהחברה רווחים של מיליוני ש"ח.

4.

בהתאם לתניית הבוררות בהסכם המייסדים הועבר הסכסוך בין הצדדים לבוררות לפני הבורר עו"ד גדעון פישר. ביום 9.12.2013 ניתן פסק ביניים על-ידי הבורר במסגרתו קבע כי המשיבים אכן נישלו את המבקש מן החברה ולא שיתפו אותו ברווחים מפעילות החברה במיזם במאוריציוס. לצד זאת נקבע, כי המבקש החל לעבוד באופן עצמאי על המיזם בפיליפינים שהיה אמור להיות מיזם של החברה. במצב דברים זה, נקבע שנוצרה הפרדה בין הצדדים כאשר כל צד אוחז במיזם אחר, והבורר הגיע לכלל מסקנה כי יש להפריד בין שני המיזמים בצורה מסודרת תוך ביצוע איזון תשלומים באופן יחסי לחלקם של הצדדים לחברה.

5.

לשם ביצוע ההפרדה, הורה הבורר לצדדים להמציא את המסמכים הרלוונטיים הנדרשים לקביעת תשלומי איזון ומינה כמומחה מטעמו את רו"ח איציק סלובודיאנסקי (להלן: המומחה ), על מנת שיערוך חוות דעת אשר תקבע את שווי שני המיזמים.

6.

לאחר שקיבל מסמכים משני הצדדים, הגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: חוות הדעת ) תוך שניתנה לצדדים הזדמנות לחוקרו על אודותיה. ביום 15.11.2015 ניתן פסק דינו הסופי של הבורר, וחוות דעתו של המומחה התקבלה במלואה, למעט חישוב עלות שכר העובדים במיזם במאוריציוס, לאור טעות חישובית. לשם תיקון טעות זו, ערך הבורר התאמה בין עלות שכר העובדים של המיזם בפיליפינים לבין עלות שכר העובדים של המיזם במאוריציוס. עוד ציין הבורר, כי לאחר חקירות הצדדים הסתייע במומחה לצורך ביצוע התאמות בחוות הדעת. בסופו של דבר, מצא הבורר כי חלקם של המשיבים בחברת ואל-יו, אשר הפעילה את המיזם בפיליפינים, עומד על 56.25% מתוך 2,177,381 דולר, קרי 1,224,777 דולר. לעומת זאת, חלקו של המבקש בחברת סאנרייז, אשר הפעילה את המיזם במאוריציוס, עומד על 18.75% מתוך 2,021,391 דולר, קרי 379,011 דולר. כפועל יוצא, נמצא כי המבקש חייב למשיבים תשלומי איזון בסך של 845,776 דולר.

7.

ביום 13.4.2016 הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור פסק הבוררות וביום 8.6.2016 הגיש המשיב בקשה לביטולו. המבקש טען כי בחוות הדעת נפלו פגמים רבים ובגינן ביקש עוד במהלך הבוררות למנות מומחה אחר ונדחה. עוד טען כנגד פסק הביניים אשר קבע כי למשיבים זכויות במיזם בפיליפינים, בעוד שמיזם זה שייך לצד שלישי, יובל מן, וכן נגד הקביעה כי למבקש 25% ממניות גלובלניק, תוך התעלמות מזכותו לרכוש את החלק היחסי של מניות השותף שפרש. בהסתמך על טעויות אלה טען המבקש כי קמה לו עילת ביטול מכוח סעיפים 24(4), 24(5), 24(6) ו-24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). המשיבים, מטבע הדברים, סמכו ידיהם על פסק הבוררות.

8.

בית המשפט המחוזי, בפסק דין מנומק היטב, אישר את פסק הבוררות, אך קיבל באופן חלקי את בקשתו של המבקש וביטל חלקים מפסק הבוררות. לעניין הטענה כי הבורר לא התייחס בפסק הבוררות לראיות רלוונטיות שהובאו בפניו, קבע בית המשפט כי טענותיו של המבקש נגד חוות הדעת נושאות אופי ערעורי ואינן עומדות באמות המידה לביטולו של פסק בוררות. אף על פי כן, בחן בית המשפט את חוות הדעת ואת החומרים שהעבירו הצדדים למומחה ומצא כי האינפורמציה שמסר המבקש למומחה הייתה "במקרים מסוימים ובלשון עדינה לא נכונה, ובאחרים מגלה טפח אך מכסה טפחיים". עוד נקבע כי בחירתו של הבורר לאמץ את חוות דעתו של המומחה אין משמעה כי התעלם מראיה שהובאה לפניו.

9.

עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לקבל את טענת המבקש כי הבורר לא נימק את קביעתו כי המבקש זכאי ל-18.75% בלבד מערכה של סאנרייז והתעלם מקביעתו לפיה המשיבים לא העניקו למבקש זכות סירוב ראשונה לרכוש את מניותיו של משיב 3, כפי שהיה עליהם לעשות נוכח הוראות הסכם המייסדים. לפיכך, מצא בית המשפט כי למבקש קיימת עילת ביטול מכוח סעיפים 24(5) ו-24(6) לחוק הבוררות, אולם בחר שלא להשיב את פסק הבוררות אל הבורר לשם תיקונו והשלמתו ותחת זאת ביצע את התיקונים בעצמו, בהתאם לקבוע בסעיף 26 לחוק הבוררות. התוצאה האופרטיבית של התיקונים הייתה כי חיובו של המבקש הופחת לסך של 414,743 דולר, בתוספת 4,000 דולר, שליש מהסכום שאמור להשתלם על ידי המשיבים למשיב 3 עבור רכישת מניותיו בחברה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

תמצית טענות המבקש

10.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, שהחליף את באי-כוחו, כי פסק הבוררות מביא לעיוות דין המצדיק את ביטולו. המבקש מצביע על שתי שאלות משפטיות שהתעוררו לשיטתו בפסק הבוררות ומצדיקות מתן רשות ערעור. הראשונה, פנייתו של הבורר אל המומחה לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ללא שהצדדים ידעו על כך וללא שניתנה להם אפשרות לחקור את המומחה על ההשלמות לחוות דעתו. לטענת המבקש, השאלה בדבר סמכותו של בורר להיוועץ עם מומחה לאחר השלמת החקירות והסיכומים, טרם הוכרעה בפסיקה. השנייה, סוגיית היוועצותו של המומחה באדם הבקי ב"ענף העגלות" לצורך הכנת חוות דעתו. במסגרת חקירתו הודה המומחה כי חלק ניכר מחוות דעתו מבוסס על "כללי אצבע" המקובלים בענף זה. אלא שכאשר ביקש בא-כוח המבקש את פרטי האדם שעמו נועץ המומחה לצורך גיבוש חוות דעתו, סירב למוסרם. לטענת המבקש, הדבר מעורר שאלה האם מוסמך מומחה מטעם הבורר להיוועץ בגורם חיצוני לצורך הכנת חוות דעתו.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובמסמכים שצורפו לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

12.

כידוע, רשות ערעור בענייני בוררות תוענק במשורה, וזאת כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרה בו נדרשת התערבות משיקולי צדק או לצורך מניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 1307/18 ספירא נ' ביק (21.3.2018); רע"א 2192/17 כהנא נ' כהנא (19.7.2017)). הלכה זו יפה בפרט כאשר מתבקשת רשות ערעור על פסק דין שעניינו ביטול או אישור פסקי בוררות (ראו למשל: רע"א 6303/17 מטאנס נ' עבוד (20.3.2018)). איני סבור כי המקרה דנא נכנס לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטות בית משפט בנוגע לביטולו של פסק בוררות.

13.

אף לגופם של דברים, דינה של הבקשה להידחות. המבקש משליך יהבו על הטענה כי נגרם לו עיוות דין. ברם, עיוות דין לבדו אינו מצדיק ביטולו של פסק בוררות. הלכה ידועה היא כי בבקשה לביטול פסק בוררות לא יושב בית המשפט כערכאת ערעור על פסק הבורר אלא בוחן את תקינות התנהלותה של הבוררות (ראו: רע"א 4932/10 נחם מושב עובדים של הפועל המזרחי אגודה שיתופית בע"מ נ' אלטרגוט (20.7.2010)). היינו, אין בטענות המבקש לעיוות דין שנגרם לו כתוצאה מפסק הבוררות כדי לסייע לו, כאשר לא מתקיימת אף אחת מן העילות לביטול פסק בוררות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. ויובהר, כי אינני סבור שנגרם למבקש עיוות דין במקרה דנא.

14.

באשר לטענות המבקש לגבי פנייתו של הבורר אל המומחה לאחר הגשת הסיכומים והיוועצותו של המומחה עם גורם עלום שם, אינני מוצא מקום להידרש אליהן כלל. טענות אלה מועלות בפעם הראשונה במסגרת הבקשה דנן ולא הועלו, אף לא ברמז, במסגרת ההליך שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי. כידוע, בקשת רשות ערעור אינה הזדמנות לערוך "מקצה שיפורים" אלא נועדה לבחון האם נפל פגם בשיקול דעתה של הערכאה המבררת (ראו: רע"א 1385/16 חיה מרקוביץ יזמות וסחר בינלאומי בע"מ נ' תשובה (25.2.2016)), והדברים נכונים ביתר שאת בבקשות רשות ערעור על פסק בוררות לפני בית משפט זה. פשיטא, כי אין זו האכסנייה המתאימה לבחינה "דה נובו" של טענות המועלות כנגד פסק הבוררות (ראו: רע"א 9523/17 יניב גביש, עו"ד נ' דואן (10.1.2018)).

15.

לבסוף אציין כי טרונייתו של המבקש מופנית בעיקרה כלפי חוות דעתו של המומחה, בטענה כי זו התבססה על הערכות בלבד. ברם, הן הבורר והן בית המשפט המחוזי קבעו כי המבקש נמנע מלמסור למומחה נתונים כספיים נכונים בקשר למיזם בפיליפינים. במצב דברים זה אין למבקש להלין אלא על עצמו.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.