רע"א 9523/17 יניב גביש, עו"ד נ. רחלה דואן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 39723-09-17 ובהפ"ב 16533-05-17, שניתן ביום 6.11.2017 על-ידי השופטת י' שבח .

1.

ביום 9.3.2017 ניתן נגד המבקש ניתן פסק בוררות בהיעדר הגנה. המבקש לא התגונן בהליך הבוררות, למרות שידע על קיומו ולמרות שניתנו לו, על-ידי הבורר, הזדמנויות וארכות להגיש כתב הגנה. פסק הבוררות הומצא למבקש ביום 13.3.2017 . ביום 3.5.2017 הגיש המבקש לבורר בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). ביום 9.5.2017 , עוד בטרם הספיק הבורר להכריע בבקשה, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות. המבקש מצדו, ביקש מבית המשפט המחוזי להמתין עם הליך האישור, ולהאריך את המועד להגשת בקשה מטעמו לביטול פסק הבוררות לפי עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. ביום 12.6.2017

דחה הבורר את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 15(ה), מהטעם שהבקשה הוגשה באיחור. בהמשך לכך, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להאריך את המועד להגשת בקשה מצדו לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. בית המשפט קבע כי המבקש יוכל להגיש את בקשתו זו עד ליום 5.9.2017 , בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

2.

המבקש לא שילם למשיבה את ההוצאות שנקבעו כתנאי לנקיטה בהליך, ואף לא עמד במועד החדש שנקבע להגשתו. חלף כך, המבקש הגיש רק ביום 17.9.2017 את בקשתו לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. הואיל והמבקש לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה בעניין הארכת המועד – הן בכך שאיחר את המועד שנקבע והן בכך שלא שילם למשיבה את הוצאותיה – הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת בקשת הביטול על הסף.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ודחה את בקשת הביטול על הסף. נקבע כי המבקש התעלם ממועדים הנקובים בדין ובהחלטות עוד מתחילת הליך הבוררות. פורט כי המבקש לא הגיש כתב הגנה לבורר לאחר שקיבל מספר ארכות; איחר את המועד להגיש לבורר בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות; איחר את המועד להגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות; ואף נמנע מלשלם את סכום ההוצאות שנפסק לחובתו. הוסף וצוין כי גם תגובתו של המבקש לבקשה שהגישה המשיבה למחיקת ההליך על הסף, הוגשה באיחור. בית המשפט הוסיף ודחה שתי טענות ספציפיות שהעלה המבקש: ראשית, נדחתה הטענה שלפיה, למעשה, בקשתו ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות הוגשה שלא לצורך. בהקשר זה, המבקש טען כי יש למנות את מרוץ הזמנים לנקיטת הליך מהמועד שבו הבורר נתן את החלטתו בבקשה לביטול פסק הבוררות שהוגשה מכוח סעיף 15(ב) לחוק בוררות, בדומה להסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). כאמור, בית המשפט דחה טענה זו, תוך שקבע שהמבקש כלל לא עמד במועד להגשת בקשת הביטול מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, כך שממילא לא חל ההסדר הקבוע בתקנה 398א לתקנות. שנית, נדחתה טענת המבקש שלפיה הוא היה זכאי להגיש הליך ערעורי על פסק הבוררות לפי סעיף 21א לחוק הבוררות. בית המשפט קבע כי המבקש העלה טענה זו לראשונה במסגרת ההליכים השיפוטיים, תוך שטען כי לא היה מודע לזכות זו, ותוך חריגה מכל זמן סביר לנקיטת הליך ערעורי בהתאם לחוק הבוררות.

4.

על רקע זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנא. המבקש שב על טענותיו, ובפרט טוען כי יש מקום לתת לו רשות ערעור, מכיוון שעניינו מעורר שאלות תקדימיות ועקרוניות, בין היתר בעניין תחולתה של תקנה 398א לתקנות בהליכי בוררות.

5.

בתשובתה לבקשת רשות הערעור מצדדת המשיבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מדגישה כי המבקש סירב להגיש כתב הגנה מטעמו בהליך הבוררות, למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן. המשיבה מחדדת כי המבקש התנהל באופן דומה לכל אורך ההליך, כאשר לא פעל בהתאם למועדים, ואף התעלם מהחלטות שיפוטיות.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלות עקרוניות, הנושאות היבטי רוחב אשר חורגים מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר התערבות ערעורית נדרשת מטעמי צדק ומניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 2192/17 כהנא נ' כהנא , פסקה 11 (19.7.2017); רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ , פסקה 7 (27.12.2016)). בענייננו, הבקשה עוסקת בעיקרה בשאלה האם המבקש עמד במועדים ובתנאים הרלבנטיים להגשת כתבי בי-דין ולנקיטת הליכים, כפי שאלו קבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, בחוק הבוררות ובהחלטות שניתנו. התשובה לשאלה זו טמונה בעובדות המקרה הפרטניות ותו-לאו. אין בנדון כל היבט עקרוני או רוחבי המצדיק לערוך דיון נוסף לפני בית משפט זה בעניינו של המבקש.

7.

יובהר כי בענייננו אין צורך לדון בטענות המבקש בעניין תחולת תקנה 398א לתקנות בהליכי בוררות, כיוון שממילא התקנה לא חלה בנסיבות המקרה. ודוק, סעיף 15(ב) לחוק הבוררות קובע כי בקשה לביטול של פסק בוררות שניתן בהיעדר הגנה תוגש לבורר " תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק ". פסק הבוררות בענייננו הומצא למבקש ביום 13.3.2017 . לפיכך, המבקש נדרש להגיש את בקשתו לבורר מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות לכל המאוחר עד ליום 20.4.2017 , בשקלול ימי הפגרה. דא עקא, המבקש הגיש את בקשתו לבורר רק ביום 3.5.2017 . כלומר, המבקש איחר את המועד לנקיטת הליך מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות. בנסיבות אלה, לא ניתן לראות במועד שבו ניתנה החלטת הבורר בבקשה שהוגשה מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, כמועד שממנו התחיל מרוץ הזמנים להגשת בקשה מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות. מסקנה זו מתחייבת בראש ובראשונה מכלל ההיגיון – שכן אחרת, יכול היה המבקש להאריך עד אין קץ את המועד להגשת בקשה מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות. מסקנה זו עולה גם בקנה אחד עם הדין הנוהג, שכן גם בהליכים אזרחיים רגילים "אם הוגשה בקשה לפי תקנה 201 לאחר המועד שנקבע לכך, והמועד לא הוארך ובשל כך נדחתה בקשת הביטול... לא תחול תקנה 398א לתקנות" (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 430 (מהדורה שלישית, 2012), והאסמכתאות שם , בה "ש 50)).

במילים אחרות, אף אם נגזור גזירה שווה מהדין החל בתקנות 201 ו-398א לתקנות לעניין הדין הקבוע בסעיף 15(ב) לחוק הבוררות, הרי שהמבקש ממילא לא עמד בתנאי המקדמי להפעלת תקנה 398א, שהינו הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 15(ב) במועד שקבוע בסעיף, או במועד שנקבע על-ידי הבורר, אם קיבל בקשה לארכה לנקיטת הליך זה.

8.

על כך ניתן להוסיף ולומר, כי המבקש עצמו הגיש את הבקשה לארכה להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות. בקשה זו אף התקבלה. בנסיבות אלה אין להלום את טענתו לפיה כביכול החלטת בית המשפט בעניין המועדים והתנאים לנקיטת ההליך אינה מחייבת אותו. יוער כי המבקש הוא עורך-דין במקצועו. ככזה, חזקה עליו שהוא מכיר את המועדים הקבועים בדין להגשת כתבי בי-דין, וחזקה עליו שהוא מבין את חובתו למלא אחר הוראות ומועדים שנקבעו בהחלטות שיפוטיות, בפרט כאשר אלו נקבעו לבקשתו.

9.

למעלה מן הצורך אבקש לציין כי אכן קיימת דיסהרמוניה בהוראות דיני הבוררות באשר לסיטואציה שבה נתבע בבוררות שקיבל לרעתו פסק בוררות בהיעדר הגנה, מגיש לבורר בקשה לביטול הפסק מכוח סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, בה בעת שהתובע שמחזיק באמתחתו פסק בוררות לזכותו מגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות. דיסהרמוניה זו זכתה להתייחסות בפסיקה ובספרות (ראו למשל: סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 1043-1038 (מהדורה רביעית מיוחדת – 2005); ובהקשרים דומים, ראו: בר"ע 37/74 כללביט (סוכנויות לביטוח) בע"מ נ' "רמד" בע"מ, פ"ד כח(2) 165 (1974); בר"ע 66/74 כללביט (סוכנויות לביטוח) בע"מ נ' "רמד" בע"מ , פ"ד כח(2) 300 (1974)). על כל פנים, הבעיה לא התעוררה במקרה הנדון – ובוודאי שלא פעלה לרעת המבקש – שכן ההליך לפני בית המשפט המחוזי בבקשה לאישור פסק הבוררות עוכב עד להחלטת הבורר בבקשה שהוגשה לפתחו לביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 15(ב), ואף ניתנה למבקש אפשרות להגיש בקשה לביטול מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות.

10.

טרם נעילה אציין כי לא מצאתי מקום להתערב גם ביתר קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לרבות בעניין טענת המבקש בדבר זכות הערעור שלכאורה הייתה נתונה לו מכוח סעיף 21א לחוק הבוררות.

11.

עוד אציין, כי לצד הבקשה שלפנַי הגיש המבקש בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור, בה טען כי המשיבה ובא-כוחה הציגו מצגי שווא לפני בית המשפט המחוזי וערכו הסכם המחאת זכויות בניגוד לדין, באופן שמקים עילה לבטל את פסק הבוררות מחמת תרמית. בתגובה לטענה זו, השיבה המשיבה כי לא מובן מדוע המבקש העלה טענה זו רק במסגרת בקשת רשות הערעור; שכן הדברים היו גלויים לו והוא יכול היה להעלותם גם לפני הבורר ובית המשפט המחוזי. אינני מביע עמדה במחלוקת זו, שכן אין הדבר נדרש. נראה מובן, כי טענת המבקש שבנדון מבקשת למעשה לפתוח יריעה חדשה – שאין חולק שלא נפרשה לפני בית המשפט המחוזי – במסגרת הליך הערעור. ודוק, אין המדובר כאן בראייה חדשה הנלווית או המצטרפת למסכת ראייתית קיימת לשם תימוכין בטענות שהתבררו בהליך לפני בית המשפט קמא. מדובר בבקשה חדשה שמכוונת לכך שבית משפט זה יקיים, לראשונה ובמסגרת הליך של בקשת רשות ערעור, בחינה דה-נובו של טענה בעניין עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות. משכך הם פני הדברים, איני נעתר לבקשה להוספת ראיות חדשות במסגרת הליך זה.

12.

הבקשה נדחית אפוא. ממילא נדחות גם הבקשה לעיכוב הביצוע והבקשה להגשת ראיות נוספות. היות שהתבקשה תשובת המשיבה, המבקש יישא בהוצאות על הצד הנמוך, בסך 3,500 ש"ח, לטובת המשיבה.