רע"א 2192/17 הרב שלמה שמואל כהנא נ. הרב אברהם יצחק כהנא

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי ) שניתנה בהפ"ב 36132-01-16, הפ"ב 23112-02-16 ובהפ"ב 9852-03-16 ביום 7.2.2017.

רקע

1.

ראשית ההליך בסכסוך שהתעורר בין שני אחים – בניו של אדמו"ר חסידות ספינקא, הרב מרדכי דוד כהנה ז"ל – האח האחד הוא הרב שלמה שמואל כהנא (להלן: המבקש ) והאח השני הוא הרב אברהם יצחק כהנא (להלן: המשיב ). הסכסוך שנתגלע בין השניים נגע, בין היתר, לאופן התנהלותן של העמותות השונות שבבעלות המשפחה, מימונן וכן ייעודם של נכסים שונים שבבעלות המשפחה והעמותות. לאחר שהגיעו הצדדים להסכמה בדבר העברת הסכסוך לבוררות, וחתמו על "שטר בירורין זבל"א" (להלן: שטר בוררות ), מונו שלושה בוררים להליך: בורר מטעם המבקש, הרב אהרן סמט (להלן: הבורר סמט ); בורר מטעם המשיב, הרב יעקב פברשטיין (להלן: הבורר פברשטיין ); ובורר שלישי, הרב בצלאל ווקסלשטיין (להלן: הבורר ווקסלשטיין או הבורר השלישי )

2.

ביום 30.3.2015 ניתן פסק בוררות חלקי על דעתם של הבוררים פברשטיין ו-ווקסלשטיין, כאשר הבורר סמט נותר בדעת מיעוט. בפסק החלקי נקבעו קביעות שונות בנוגע לניהול העמותות ותשלומים שונים שעל הצדדים לשאת בהם, וכן נקבע כי " יתקיים דיון נוסף במעמד הצדדים להשלמת הפרטים החסרים והקמת מנגנון ליישום פסה"ד, ולהבהרת פרטים נוספים לשם מתן החלטות בנושאים שלא הוכרעו בפס"ד זה ".

3.

ביום 22.6.2015 ניתנה החלטה נוספת המהווה "תוספת לפסק הדין". במסגרת החלטה זו נקבע כי נוכח רצונו של המשיב לקיים דיון נוסף ולהשמיע את טענותיו, עליו להפקיד בידי הבוררים את דמי השכירות שנפסק כי עליו להעביר למבקש, ואלה יישמרוּ בנאמנות עד למתן פסק סופי. לאחר שכספים אלה יופקדו, כך נקבע, יתקיים דיון נוסף בו יוכל המשיב להעלות את טענותיו. החלטה זו, שניתנה על דעתם של הבוררים פברשטיין ו-ווקסלשטיין, זכתה להתנגדות מצידו של הבורר סמט, אשר סבר כי אין כל אפשרות לערער על הפסק החלקי והחלוט שניתן. עוד הטעים, כי הבוררים האחרים אינם סבורים שנפל פגם כלשהו בפסק החלקי, וכן כי בשטר הבוררות הוסכם כי הצדדים מוותרים על זכות הערעור.

4.

לאחר קיום דיון נוסף במעמד הצדדים, ניתן ביום 3.2.2016 פסק נוסף (להלן: הפסק המשלים ), ובמסגרתו נקבעו קביעות שונות הנוגעות, בין היתר, לשמה של אחת העמותות; שימוש במחסן של אחת העמותות; וכי העמותה שהמבקש עומד בראשה תקבל בכל שנה סכום מסוים וקבוע. על פסק משלים זה חתמו הבוררים פברשטיין ו-ווקסלשטיין, ואולם הבורר סמט סירב לחתום עליו. צוין, כי בהתאם לשטר הבוררות שנחתם בין הצדדים, החלטה שנחתמה על ידי שני בוררים הינה החלטה מחייבת ובעלת תוקף.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

לבית המשפט המחוזי הוגשו שלוש המרצות פתיחה אשר אוחדו להליך אחד: הפ"ב 36132-01-16, במסגרתה ביקש המבקש לאשר את הפסק החלקי מיום 30.3.2015; הפ"ב 23112-02-16, במסגרתה ביקש המשיב לבטל את הפסק החלקי; והפ"ב 9852-03-16, במסגרתה ביקש המבקש לבטל את הפסק המשלים.

6.

בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי יש לאשר הן את הפסק החלקי והן את הפסק המשלים, כך שהתוצאה האופרטיבית תהא צירופם זה לזה, וככל שקיימת סתירה ביניהם – אזי יחול הקבוע בפסק המשלים. בית המשפט קבע תחילה כי יש להשקיף על ההליך בכללותו, ולא על שלביו השונים בנפרד. כן צוין, כי לבוררים נמסרו, במסגרת שטר הבוררות, סמכויות רחבות באשר להחלטותיהם וכי בפסק החלקי צוין בפירוש כי פסק זה אינו סופי ויידרש דיון נוסף.

7.

בית המשפט המשיך וקבע כי הגם שהבוררים השתמשו במונח "ערעור", כוונתם לא הייתה למונח זה כמשמעו בשיטת המשפט הישראלית, אלא לאפשרות של דיון מחודש בטענות הצדדים. נוכח זאת, ומשהליך הבוררות היה בעיצומו, מובנת החלטתו של המשיב שלא להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות מיד עם קבלת הפסק החלקי, ואין לדחות את תביעתו בשל כך.

8.

באשר לפסק המשלים; נקבע כי לא מתקיימת עילת ביטול לגביו. נקבע כי ההחלטה לקיים דיון נוסף בטענות הצדדים ניתנה בסמכות, ולאחר שכאמור צוין בפסק החלקי שיתקיים דיון נוסף. כך גם נדחו טענותיו של המבקש להשפעה פסולה על הבורר ווקסלשטיין מצד המשיב, ונקבע כי אלה לא בוססו כדבעי. יתר על כן, בית המשפט הוסיף כי אין מקום לבטלו גם נוכח הקבוע בסעיף 26(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ), ומשלא נגרם כל עיוות דין למי מהצדדים בהליך דנן.

תמצית הטענות בבקשת רשות ערעור

9.

המבקש טוען תחילה, כי הפסק המשלים הינו ערעור במהותו, וכי בפסק החלקי נקבע כי הדיון הנוסף נועד להכרעה בנושאים שלא הוכרעו בפסק דין זה. משכך, נטען כי קביעותיהם של הבוררים בפסק המשלים ניתנו בחוסר סמכות תוך סתירת קביעותיהם בפסק החלקי, ובכך גרמו לעיוות דין. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט שגה בקובעו כי לא ניתן לנתק באופן מלאכותי את השלבים השונים של הבוררות. לדידו, בפסק החלקי דנו והכריעו הבוררים במרבית המחלוקות שהיו נטושות בין הצדדים, וניתנו הוראות ברורות בנוגע ליישום הפסק. נוכח זאת, נטען כי הפסק החלקי עצמאי הוא, וניתן לאכוף את ההכרעות שניתנו בו אף ללא תיקונים או השלמות. בהקשר זה נטען עוד, כי הפסק המשלים הכריע רק בשתי מחלוקות שלא נדונו בפסק החלקי, הנוגעות לשימוש בשם "ספינקא ירושלים" ולזכויות שימוש במחסן, ותו לאו. יתר הקביעות שבפסק המשלים, אם כן, הפכו ושינו את ההחלטות שנתקבלו בפסק החלקי. לבסוף, נטען כי יש מקום לבטל את הפסק המשלים גם מכוח עילת הביטול המנויה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות, וזאת נוכח הקשר האסור שהתנהל בין המשיב ונציגיו לבין הבורר השלישי. המבקש מפנה לעדויות שונות, מהן עולה לשיטתו כי קיימת היכרות מוקדמת בין המשיב לבין הבורר השלישי, וכי השניים שוחחו זה עם זה בנוגע להליך הבוררות שלא בנוכחות המבקש.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב.

11.

כידוע, רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים , או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 6753/15

הרב כהנמן נ' הרב מרקוביץ ,

פסקה 8 (22.6.2017); רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ, פסקה 7 (27.12.2016)]. הבקשה אשר מונחת לפנַי עתה עוסקת בעניינם הפרטני של הצדדים בלבד, והיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב או היבטים עקרוניים. בנוסף, היא אינה מגלה אי צדק או עיוות דין שנגרם למי מהצדדים, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

12.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי דינן של טענות המבקש, לפיהן הבוררים פעלו בחוסר סמכות משהכריעו בפסק המשלים במחלוקות שנדונו זה מכבר בפסק החלקי, להידחות גם לגופן. עיון בשטר הבוררות מגלה כי הצדדים אכן הקנו לבוררים סמכויות רחבות ביותר, בקשר להוצאת " צווים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא, לרבות חלקיים ו/או זמניים ו/או פסקי דין ביניים כפי ראות עיניהם " (סעיף ז' לשטר הבוררות), וכן מסרו להם את הסמכות " לפרש ו/או להכריע ו/או להוסיף בכל הקשור להוראות החלטות ופסקי דין מכל סוג שהוא " (סעיף ח' לשטר הבוררות). לא זו אף זו, אלא ששטר הבוררות אף קובע כי הבוררים רשאים " להוציא צווים, סעדים, הוראות, החלטות ופסקי דין מכל מין וסוג שהוא אפילו לאחר זמן מופלג מאד מהדיונים " (סעיף ט' לשטר הבוררות). אם כן, לשון שטר הבוררות קובעת במפורש כי לבוררים מסור שיקול דעת רחב במתן החלטות ופסקי דין בהליך, וקיימת להם הסמכות לשנות מקביעותיהם או להוסיף עליהן. לכך מצטרפת גם ההבהרה שניתנה בפסק החלקי, בה גילו הבוררים את דעתם לכך שמלאכתם לא נסתיימה, ויידרש דיון נוסף במעמד הצדדים. נוכח כל זאת, סבורני שבצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבחון את הליך הבוררות על כלל ההחלטות שנתקבלו בו כמכלול, וכי הפסק המשלים ניתן כדין ומתוך סמכות.

13.

בנוסף, לא מצאתי כי במקרה דנן קמה עילה לביטול הפסק המשלים מכוח סעיף 24(10) לחוק הבוררות, שכן "כידוע, הגם שסעיף זה קובע עילת ביטול עמומה המיועדת בין היתר להתמודד עם מצבים של פגיעה בכללי הצדק הטבעי, עדיין מדובר בעילה השמורה למקרים חריגים ואין להרחיבה יתר על המידה" [רע"א 9051/15 בן חמו נ' ניר עקיבא מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית , פסקה 12

(14.2.2016)]. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות והעדויות השונות, וקבע כי לא הוכח כל קשר פסול בין הבורר השלישי לבין המשיב. איני מוצא כל מקום להתערב בהכרעתו זו, אשר ניתנה לאחר התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן המסד הראייתי וממהימנותם של העדים. נראה אפוא כי שני הצדדים באו בדברים עם הבורר השלישי בקשר להליך הבוררות, ואין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק את ביטולו של הפסק המשלים.

14.

סופו של דבר; בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.