פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7386/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
שלמה נחמיאס
נ ג ד
המשיבים:
1. עוזי אשכנזי
2. נילי ארמוני
3. אילנה נחמה ברנר
4. הקרן בעמ
5. רוטשילד 12 בעמ
6. רבקה קלימוקובסקי
7. פנדום בעמ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום
09.07.2017 בתיק הפב 007122-10-16
בשם המבקש:
עו"ד איתי גזית; עו"ד תמר נגלר ישראל
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהפ"ב 7122-10-16 והפ"ב 9154-09-16,
שניתן ביום 9.7.2017 על-ידי השופטת י' שבח .
1.
המבקש והמשיבים 6-1 החזיקו בזכויות בחלקות אשר גובלות במקרקעין שבפינת הרחובות שדרות רוטשילד, הרצל ולילינבלום בעיר תל-אביב (להלן: המתחם ). שטח המתחם מורכב מחמש חלקות. המבקש החזיק בשני שליש מאחת מהן. ביום 2.6.2005 נכרת בין הצדדים הסכם לשיתוף פעולה במטרה לאפשר הקמת פרויקט מקרקעין במתחם. ואולם, במהלך השנים נתגלע בין הצדדים סכסוך בעניין הזכויות המגיעות למבקש במסגרת הפרויקט. על הרקע הזה ניהלו הצדדים הליכים משפטיים רבים, וכן נחתמו ביניהם מספר מסמכים שמטרתם להסדיר את הסכסוך, ללא הועיל.
2.
במקביל, במהלך השנים, נטל המבקש הלוואה מבני משפחתו על מנת שלא לאבד את זכויותיו במתחם. המבקש התחייב לפרוע את ההלוואה בתוך שלוש שנים מיום 25.2.2012, שאחרת הוא יעביר לבני משפחתו את זכויותיו במתחם. לאחר שהמבקש לא פרע את ההלוואה במועדה, הסכימו בני משפחתו לתת לו ארכה, וזאת בכפוף לחתימתו על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שהסמיך את עו"ד אלי חן, שייצג אותם, לחתום בשם המבקש על מכירת זכויותיו בחלקה, ואף להגיע להסדר בכל הנוגע לסכסוכים בחלקה (להלן: ייפוי
הכוח ).
3.
לאחר שהמבקש לא פרע את ההלוואה גם במהלך תקופת הארכה, חתם עו"ד אלי חן ביום 26.5.2015, מתוקף ייפוי הכוח, על שלושה הסכמים: האחד , תוספת להסכם שנחתם עם היזם בפרויקט; השני הסכם למכירת יתרת זכויותיו של המבקש במקרקעין; והשלישי , הסכם פשרה בין המבקש לבין המשיבים המסיים את המחלוקות שנתגלעו ביניהם (להלן: הסכם
הפשרה ). בהסכם הפשרה נקבע כי
" עם חתימת הצדדים על הסכם זה מתחייבים הצדדים לפנות לבורר ולבקש לתת להתחייבויות המפורטות בהסכם זה (על כל סעיפי המשנה שבו), תוקף של פסק בורר והם יודיעו לבורר על סיום הליכי הבוררות ביניהם, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו ". עוד
נקבע, כי תינתן חוות דעת על-ידי שמאי שתקבע את שווי זכויותיו של המבקש במקרקעין, בעוד שהיקף הזכויות וזכויות הבנייה בקרקע ייקבע לפי שומה קודמת, שנערכה ביום 19.1.2015 (להלן: שומת גרינברג-אולפינר ).
4.
בהתאם לאמור, הגישו המשיבים לבורר, נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בדימוס אורי גורן, בקשה למתן תוקף של פסק בוררות לשלושת ההסכמים. המבקש התנגד לבקשה. הטענה העיקרית שטען הייתה שעו"ד חן לא היה מוסמך לחתום בשמו על שלושת ההסכמים, ובפרט לא היה רשאי להסכים לפשרות בעניין היקף חלקו בזכויות הבנייה בפרויקט. מחלוקת חדשה זו הובאה אפוא לפתחו של הבורר, כאשר הוסכם כי השאלה המרכזית שטעונה הכרעה היא האם עו"ד אלי חן חרג מהרשאתו עת חתם על שלושת ההסכמים ובפרט על הסכם הפשרה.
הבורר דחה את טענות המבקש ונתן תוקף לשלושת ההסכמים. הבורר קיבל את עמדת המשיבים לפיה ההסכמים הנוספים והסכם הפשרה נחתמו כדין ובמסגרת הרשאה שניתנה לעו"ד אלי חן.
5.
המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, בה שב על טענותיו, שלפיהן עו"ד אלי חן לא היה רשאי להסכים לפשרות בדבר היקף חלקו בזכויות הבנייה בפרויקט. לטענתו, הבורר הוא שהיה אמור להכריע בנקודה זו, וזאת גם לפי פסק דין משנת 2011 (להלן: פסק הדין משנת 2011 ), בו ניתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה
שאלת היקף זכויותיו של המבקש בפרויקט תוכרע על-ידי הבורר. המבקש טען אפוא, כי קמה עילה להתערבות בפסק הבוררות מכוח סעיף 24(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 , מכיוון הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; וכן כי ישנן עילות נוספות להתערבות בפסק הבוררות.
6.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש לביטול פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי אף אם פסק הדין משנת 2011 קבע כי שאלת היקף זכויותיו של המבקש במתחם תוכרע על-ידי הבורר; מתווה זה שונָה לנוכח השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, כאשר המבקש עצמו הסכים כי השאלה המרכזית שנותרה במחלוקת
היא האם עו"ד אלי חן חרג מתנאי כתב ההרשאה. בנסיבות אלה, בהן הוסכם כי הבורר ימקד את הכרעתו בשאלה זו, אין לקבל את טענת המבקש לפיה הבורר נדרש היה להכריע בעצמו גם בשאלת היקף זכויותיו. נוכח האמור דחה בית המשפט את בקשת הביטול, תוך חיוב המבקש בהוצאות.
7.
על רקע זה הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בה שב המבקש על טענותיו.
8.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה.
כידוע, רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה עקרונית בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 2192/17
כהנא נ' כהנא , פסקה 11 (19.7.2017); רע"א 7233/16 גאון נדל"ן למגורים בע"מ נ' ו.ח. גבעות חן בע"מ , פסקה 7 (27.12.2016)]. הבקשה דנא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית. המבקש סבור אמנם כי מתעוררות בענייננו מספר שאלות עקרוניות, כגון השאלה האם בורר רשאי לתת פסק דין שאינו עולה בקה אחד עם פסק דין של בית משפט; ברם אין בטענות אלה ממש. היחס בין החלטות ופסקי דין של בתי המשפט לבין פסקי בוררות הוא ברור, ובחלקו הגדול הוא אף מעוגן ומוסדר בהוראות חוק הבוררות. אף אם בגדרי הליך מסוים מתעוררת שאלה בדבר היחס בין החלטה או פסק דין של בית משפט לבין פסק בוררות – ברי כי אין בכך כדי ללמד על קיומה של "שאלה עקרונית" בנדון. אף לגופם של דברים, קביעותיו של בית המשפט ביחס למקרה הפרטני מקובלות עליי, ואיני מוצא מקום להתערבות ערעורית בהן. לבסוף אציין כי מקרה זה רחוק מלהקים עילה להתערבות ערעורית בשל קיומו של "עיוות דין". בעיקרו של דבר, המבקש קיבל את יומו לפני הערכאות, וניתנה לו הזדמנות נאותה – ואף יותר מכך – לשטוח את כלל טענותיו. בנסיבות אלה, אף אם המבקש אינו מרוצה מההכרעות שהתקבלו בעניינו, לא קמה עילה למתן רשות ערעור.
9.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.
משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו
התשע"ח (4.12.2017).
ש ו פ ט